עבר,הווה, עתיד

הפרויקט: וילה בנתניה

לקוח: זוג בשנות ה־60 לחייהם

אדריכלות: גרסטנר אדריכלים

מיקום: שכונת נווה איתמר, נתניה

שטח המגרש: 560 מ"ר

שטח בנוי: 530 מ"ר

עלות הפרויקט: מעל 4 מיליון שקלים

משך ההקמה: 9 חודשים

חיבור בין נוסטלגיה למודרנה מציב בפני אדריכלים אתגר לא פשוט. זהו המקרה שבו נתקלו ליהי ודין גרסטנר ממשרד גרסטנר אדריכלים, בבואם לתכנן בית עבור זוג שילדיו בגרו. בשטח עמד מבנה שחלקו נבנה על ידי אביה של הלקוחה לפני 50 או 60 שנה, וחלקו הוקם בשנות ה־70 על ידי בני הזוג עצמם.

"הלקוחה גרה באותו מקום מאז שהייתה ילדה, גדלה בו וגידלה בו את ילדיה. בכל פינה היו זיכרונות וסנטימנטים", מספרים האדריכלים. הבעלים ביקשו לשמור על רוח המבנה המקורי ועל צורתו, ובמקביל להתאימו לזמננו מבחינת נוחות, אבזור וסגנון. האזורים שעל שימורם הוחלט, אם לא בפועל לפחות בנראות, הם חזית קדמית הפונה לרחוב וחדרי הילדים בקומה העליונה.

הבית ממבט מבחוץ

הנוסטלגיה מלווה את הבית כבר מהכניסה. עץ גדול שנשתל על ידי המשפחה לפני שנים רבות צמוד לשער ומהווה חלק מהגדר. "כך שמרנו עליו, הפכנו אותו לחלק מהרחוב ונתנו משהו בחזרה לקהילה". דק מעץ סידר מקיף את המבנה וגובל משני צדדיו בצמחייה עשירה. חלק מהעצים נשתלו על ידי בני המשפחה לפני שנים רבות והוזזו כדי להתאימם לתכנון החדש.

בין קורות העץ מבצבצת צמחייה, פרט השואב השראה מפארקים לאומיים בניו זילנד ומזכיר לזוג חוויות מהעבר. מעל דלת הכניסה הותקנה פלטת זכוכית מרחפת הנתמכת בכבלי פלדה, כגגון להגנה מפני גשם. החזית הפונה לרחוב מעוצבת ברוח המבנה הישן ולכן צנועה יחסית ומתאימה לשאר בתי הרחוב.

קומת הכניסה כוללת סלון, מטבח, חדר שינה ראשי ושירותי אורחים. הצבת חללים ציבוריים ופרטיים זה לצד זה נועדה להקל על הדיירים, ולרכז את השטחים החיוניים עבורם במפלס אחד. תפיסה עיצובית של האדריכלים הגדירה שימוש בעץ, בברזל ובחומרים חשופים נוספים, ופתיחת החלל באמצעות חלונות. "הבית הקודם היה חשוך ורצינו להכניס כמה שיותר אור ופתחים ולחבר בין חוץ לפנים. הדרך לעשות זאת הייתה באמצעות ויטרינות גדולות, אלמנטים מרחפים וחיפויי עץ סידר בגוונים דומים".

הרושם הראשוני שנוצר כשנכנסים מבעד לדלת הוא של ניקיון ופשטות. החלל המרכזי מחולק לשני אזורים, סלון ומטבח, מחוברים פיזית וסגנונית בפרקט מעץ סידר. המטבח (בופי) בהיר ומאוורר בזכות ארונות לבנים, משטח קוריאן בגון שמנת וחלון גדול שפונה לרחוב. את החשש מהיעדר פרטיות מפיג דין גרסטנר ואומר ש"הלקוחה מכירה כל מי שגר בשכונה והחלון הוא למעשה אמצעי שדרכו אפשר לתקשר עם הסביבה". כתוספת לאי עבודה מרכזי תוכנן בר מרחף עבור ארוחות משפחתיות לא פורמליות. מעליו נתלה גוף תאורה מוארך מברזל חשוף של המותג ויה ביזונו ובתוכו עלי זהב היוצרים גון אור חם. עבור שעות הערב, או כאשר החלון הגדול אינו יכול לשמש מקור אור מספיק, הושקעו בתקרה גופי תאורה ייעודיים המייצרים אור מתאים באזור הכיור, היצוק במשטח העבודה. ארונות המטבח נראים כקוביות לבנות נקיות ומספקים מקום רב לאחסון.

עמוד פלדה במרכז החלל מסמן קו גבול דמיוני בין המטבח לסלון. מהיותו אלמנט קונסטרוקטיבי לא ניתן לסלקו ולכן החליטו האדריכלים להבליט אותו. חומר הגלם נחשף, עוצב בצורת צלב ומודגש בתאורת תקרה. חיבור סגנוני בין החללים מספקים עץ וזכוכית. מכיוון שהלקוחות אוהבים לארח, תוכנן מטבח פתוח לסלון המאפשר לתקשר עם בני משפחה ואורחים תוך כדי הכנות.

עמוד פלדה במרכז החלל מסמן קו גבול דמיוני בין המטבח לסלון

מאותו טעם תוכננו פינות ישיבה המאפשרות אירוח בסגנונות שונים. פינת ישיבה מרכזית מרוהטת בספה עמוקה בגוון אפור כהה, שולחן קפה נמוך וכורסה בקווים מעוגלים שנראית כמחווה לשנות ה־60 (B&B Italia). מערכת הישיבה הוצבה מול מסך LCD גדול שקוע בקיר, שמאחוריו נמצא ממ"ד. צמחייה ירוקה ברקע משמשת כתם צבע לאיזון המונוכרומטיות, ומתכתבת עם אלמנטים מעץ בחיפוי הרצפה, בריהוט ובמדרגות. בפינת ישיבה נוספת, אינטימית יותר, המשמשת בר, הוצבו כורסאות שייצר אביה של הלקוחה, נגר במקצועו, אשר רופדו מחדש. פינת אוכל חיצונית תוכננה במרפסת בין הסלון לגינה. סגירה חלקית מאפשרת אירוח בתנאי מזג אוויר שונים מבלי לאבד קשר עם החוץ.

סוויטת השינה שומרת על קווי המתאר של הבית הישן אך שטחה הוגדל ל־100 מ"ר, הכוללים אזור שינה וחדר שירותים ואמבטיה. אלמנטים עיצוביים ופונקציונליים המופיעים במקומות אחרים בבית חוזרים על עצמם גם כאן: תקרה שיפועית עם קורות עץ מולבנות ותאורה שקועה, ארונות קיר לבנים בקווים נקיים, חלון גדול פונה לגינה ופרקט עץ. ספסל עץ גושני הותקן מתחת לחלון בגובה נוח לנעילת נעליים, ומשמש אזור התלבשות. מסך שטוח שקוע בתוך ארון נשלף בעת הצורך. מחדר השינה ניתן לצאת ישירות החוצה, לפינת ישיבה זוגית סמוכה לגינת תבלינים. כאן שותים בני הזוג קפה של בוקר ומתחילים את היום.

חדר הרחצה, כמו גם שירותי האורחים, מתכתבים מבחינה ויזואלית עם המטבח. את הקווים הישרים שוברים כלים סניטריים אליפטיים – אמבטיית פרי סטנדינג גדולה ושני כיורים מונחים על ארון לבן (חזי בנק). כחיפוי לרצפה ולקירות נבחר פורצלן בגוון שמנת מגורענת, דיגום המתכתב עם אבן מקומית. לוחות בגודל 3X2 מטרים והונחו באופן שיוצר מראה של משטח אחיד, ללא פוגות. תקרה שיפועית, קורות עץ מולבנות וגופי תאורה שקועים מייצרים אחידות סגנונית עם חדר השינה ועם חללים נוספים בבית.

חדר הרחצה, כמו גם שירותי האורחים, מתכתבים מבחינה ויזואלית עם המטבח

כלים סניטריים מעוגלים גם הם מחזי בנק נבחרו גם עבור שירותי האורחים, חלל שחולק לשניים באמצעות מחיצה. מצדה האחד ניצב כיור פרי סטנדינג גלילי ובגבו מראה עם תאורת לד היקפית. מן העבר השני, באזור ששטחו קטן יותר, מוקמה אסלה. השימוש באלמנט מרכזי יוצר הפרדה פונקציונלית בין החללים אך מאפשר זרימה ואינו פוגם בתחושת המרחב.

עץ, זכוכית וברזל הם חומרים מובילים בעיצוב הבית כולו. גרם מדרגות מרחף ממדרגות אורן אירופי מיושן ומעקה זכוכית מוביל אל משרדו של בעל הבית, המשקיף על פינת הישיבה בסלון. ריהוט משרדי מכרום ומזכוכית מהווה משקל נגד לפריט המרכזי באזור זה של הבית, ספרייה מברזל חשוף. מדפים דקים ננעצו בלוח ברזל הנמתח עד לגובה התקרה ונראים מרחפים באוויר. כך, בעזרת עיצוב וגימור מוקפדים, מקבל חומר מחוספס ותעשייתי מראה מודרני התואם את האלמנטים שסביבו.

גרם מדרגות מרחף נוסף מוביל אל מפלס עליון, שבו נדרשו האדריכלים לשמר את מה שהיה בעבר חדר ילדים. הפתרון נמצא בעזרת קיר בחצי גובה, היוצר חלל אינטימי בקומה העליונה, המשמש כפינת טלוויזיה ומשחק עבור נכדיהם של הלקוחות. תכנון זה עונה על מספר צרכים: הוא אינו מפריע למעבר אור ואינו קוטע את רצף הוויטרינות הפונות לגינה, ומצד אחר מספק חיבור ויזואלי עם הנעשה בקומה העליונה והמשכיות של החלל הכפול באזור הסלון. הפן הנוסטלגי באזור זה של הבית מובלט בפס לדים שקוע המקיף את הקומה העליונה במעין מסגרת דקיקה מוארת.

מלבד שימור קווי המתאר של המבנה הישן ואיתם הזיכרונות, קיבלו האדריכלים מהלקוחות יד חופשית למדי. העיצוב שבו בחרו עושה שימוש בחומרים בלתי מעובדים ובאביזרים מרחפים, ומהווה בסיס ליצירת חללים מוארים ומאווררים, המתקשרים עם החוץ. התוצאה היא בית נוח למגורים, נעים ואינטימי, המשמר עבור בעליו ערכים נוסטלגיים יקרים ללבם.