סקרנות לא קונים בשום חנות

כישרון היא מילה רבת-משמעויות. קשה למצוא מתכון אחד שיספק תשובה אחידה ופשוטה לזיהוי ולמימוש כישרון. כילדים וכהורים, ודאי שמענו בעבר מהמורה את המשפט: "יש לו המון פוטנציאל". אך הכישרון לבדו אינו מביא למימוש ולתחושה של ביטוי עצמי.

מעבר לכישרון המולד, אותו ניתן לטפח, מספר חוליות נוספות חיוניות בשרשרת: סקרנות ועניין אישי בתחומים המדוברים, ומוטיבציה לממש את הכישרון. ככל שילד סקרן ויצירתי יותר, ויקבל על כך משוב חיובי – דימויו העצמי ישתפר, הוא יעריך את עצמו כילד המסוגל לעמוד באתגרים, ומידת הסתגלותו תהיה טובה יותר.

שלב 1: לחזק את נקודות החוזק

סקרנות ויצירתיות חיוניוֹת להתפתחות הילדים שלנו, הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה רגשית. לנו כהורים יש תפקיד בקידומן וביצירת תחושה של ייחודיות וכישרון אצל הילד שלנו. ילד שיגדל בתחושה שהוא מוכשר, מיוחד ומעניין -סביר שיגיב באופן שיתאים למסר זה, וכך תחושת הייחודיות שלו תעלה. תחום הכישרון של הילד שלנו אינו מהותי ליצירת התחושה הפנימית שלו. כל תחום אותו נגדיר ככישרון יכול להוות בסיס ליצירת תחושת ייחודיות אצל הילד.

כיצד נעביר לילדנו את התחושה שהוא ייחודי? קודם כל, תפיסת ההורה את עצמו כבעל כישורים וכאדם מעניין מועברת לילדים באופן מכוון ובלתי מכוון. הורה שחש שיש תחומים בהם הוא מוצלח, יוכל להוות דוגמה לילדיו, להראות להם כי גם כאדם מבוגר יש תחומים בהם הוא יכול להתבטא, ללמוד ולהתנסות.

היבט נוסף המשפיע על יצירת תחושת הייחודיות אצל הילד הוא ההבנה של ההורה כי יש לו השפעה על תפיסות הילד ועל דימויו העצמי. האופן שבו ההורה חש כלפי ילדו משפיע מאוד על תפיסתו הפנימית של הילד.

כיצד יודע הילד להעריך את עצמו? בתחילה, מיום היוולדו, הוא מתבסס אך ורק על האופן שבו הוא תופס את הבעת הפנים של הוריו, כשהם מביטים בו ומדברים אליו. עם השנים, הילד לומד להעריך את עצמו בכל מיני דרכים, הן במשפחה והן באמצעות גורמים חיצוניים. אך תפיסת הוריו (או מטפלים משמעותיים אחרים) אותו היא המשמעותית ביותר ביצירת תחושת ערך עצמי.

על כן, הורה שמודע להשפעה הגדולה שיש לו על דימויו העצמי של ילדו ורוצה להגביר את תחושת הערך שלו, יוכל לחפש באופן ממוקד מהן נקודות החוזק והייחודיות של הילד שלו. כך יוכל ההורה, לאחר זיהוי נקודות החוזק, להביט ולהתייחס אל ילדו מתוך הערכה, ולהשפיע על דימויו העצמי.

במקביל למציאת אפיקי כישרון אצל ילדנו, אנו יכולים לקחת חלק פעיל בפיתוח קוגניטיבי ויצירתי שלו, בשלושה ערוצים: עידוד הסקרנות, הגברת היצירתיות והפקת הנאה מלמידה. תחומים אלה מהווים בסיס ליצירת תחושה של מסוגלות וייחודיות אצל הילד שלנו.

להורים יש תפקיד ביצירת תחושה של ייחודיות וכישרון אצל הילד (אילוסרטציה: Shutterstock).

שלב 2: לא להתבייש לענות

סקרנות מייצגת יצר מהותי אצל האדם – יצר הדעת. ילדים מפתחים סקרנות מגיל צעיר, מעצם ההתבוננות בעולם סביבם, והצורך להבין ולדעת מוביל אותם לשאילת שאלות. ילדים מביעים סקרנות עוד מינקותם, כאשר הם מפנים תשומת לב לגירוי חדש בסביבתם ומנסים לחקור אותו.

במהלך השנים הראשונות לחייהם פונים אלינו הילדים בשאלות כמו "למה", "איך קורה ש…" וכדומה. אלה הם ביטויים לסקרנות ממניע פנימי – המענה לשאלות יספק הנאה מהלמידה ומהידע הנרכש, ללא צורך בחיזוק חיצוני. כהורים, סבים או מטפלים, נוכל לנצל הזדמנויות אלה, הנובעות מהילדים, כדי לעודד המשך סקרנות וחקר. אלה ישכללו את תהליכי החשיבה, יגבירו את הערנות לסביבה, יעלו את כושר הביטוי המילולי, יאמנו אותם בחשיבה לוגית ויעודדו יצירתיות.

כשהשאלות מגיעות, איך להגיב?

• לגיטימציה לשאול –קודם כל, שאילת השאלות היא ביטוי מילולי של הילד לעולם המחשבות שלו, ואנו מעוניינים לתת לו תחושה שביטוי מחשבותיו הוא רצוי. לכן, כל שאלה שהילד שואל היא לגיטימית. כל נושא, גם המביך ביותר, הוא לגיטימי לעיסוק. כך אנו מעבירים מסר שמותר לחשוב ולהביע כל מחשבה ושאלה. הרי גם אם שאלה המביכה אותנו תגרום לנו להתעלם ממנה, ילדנו ימשיך לחשוב עליה…
• להשיב ברצינות –כאשר הילדים שואלים שאלה, לרוב התשובה לשאלה תעניין אותם, מפני שהשאלה נבעה מהם. על כן חשוב להתייחס לשאלות ולהגיב במענה רציני ובוגר.
• להשיב בקצרה – כשאנו עונים לשאלת הילד, רצוי לתת תשובה מספקת, אך לא להלאות בהסברים ארוכים מדי ובהרצאות. מידע מדוד יאפשר לילד להמשיך לחשוב, לחקור ולשאול את השאלה הבאה. לעומת זאת, תשובה ארוכה עלולה לעייף, להבהיל אותו ולגרום לו להימנע מלשאול בפעם הבאה.
• לתת לו להגיע לתשובה –במקרים מסוימים, כאשר שאלת הילד מוצגת כך שאנו סבורים שהוא יכול להגיע לתשובה בכוחות עצמו, ניתן להחזיר תשובה בשאלה, במקום לספק את התשובה באופן מיידי ("ומה אתה חושב על כך? איזו אפשרות היא הנכונה לדעתך?" וכו').
• לחפש יחד את התשובה –אם התשובה אינה ידועה או ברורה לכם, ניתן לחפש אותה יחד עם הילד. החיפוש וההעמקה (בספרים, באינטרנט) יחד יכולים לספק עיסוק משותף כחלק מהתקשורת ביניכם, יכול ללמד את הילד כיצד לחפש מידע, וכמובן, מעביר מסר שמותר לכולנו לשאול וללמוד, בכל גיל.
• להתאים תשובה לגיל – עצם מתן התשובה לילדכם אינו קשור בגיל הילד. מידת ההבנה של הילד היא המשפיעה על אופי התשובה שתיתנו.
• מטה-קוגניציה –ניתן לשכלל את החשיבה באמצעות מטה-קוגניציה, שהיא "חשיבה על עצם החשיבה": אנו חושבים על תהליכי החשיבה שלנו. למשל, אם הילדה שואלת לגבי גלים בים, אחרי עיסוק בנושא ומציאת מענה לשאלתה, ניתן לשאול אותה: "כיצד חשבת על הנושא של הגלים? תנסי להיזכר מה עורר בך את השאלה?". החשיבה על תהליכי החשיבה יוצרת חשיבה מעמיקה ומגבירה את המודעות לתהליכים שעוברים עלינו.

שלב 3: לעודד חשיבה יצירתית

חשיבה יצירתית נועדה לעזור לנו להגיע לרעיונות חדשים ומקוריים, לחקור ולפתח תפיסות חדשות, במקום חשיבה במסגרת של תפיסות ישנות וידועות מראש. החשיבה היצירתית היא משמעותית הן לביטוי מחשבות, הן למציאת ייחודיות אישית והן להתפתחות הקוגניטיבית. היא טבעית לילד אחד ופחות לאחר, אך במידה מסוימת, מדובר במיומנות נרכשת שניתן לתרגל אותה ולהגבירה.

כיצד נעודד חשיבה יצירתית? לפניכם מספר רעיונות, אך מאחר שאנו עוסקים ביצירתיות, תוכלו לחשוב על רעיונות מקוריים נוספים.

• לתת מקום למשחקי דמיון– לנסות לאפשר לילד הזדמנויות רבות לדימיון ולביטוי של דימיונו: אם הילד מדמיין שהוא כעת בצוללת ומבקש מכם לקחת בכך חלק, חשוב לתת תוקף למשחק הדימיון. לא להיבהל מכך שהסיפור אינו תואם את המציאות (ולמעשה אתם יושבים בבית) ולא לבטל את דבריו. מהרעיונות הדמיוניים הללו נובעת היצירתיות.
• ליזום משחק דימיוני –בבית או בחוץ. למשל, לקחת חפץ ולנסות לשער מה ניתן לעשות איתו, מעבר לשימוש הרגיל שלו. לדוגמה: מה ניתן לעשות במטאטא? בקיסם? באגרטל? בענף?
• משחקי חידות ורמזים –ניתן ליצור חידה ולסייע לפתרון בעזרה רמזים. תחילה, המבוגר חד חידה והילד עונה. בהמשך, הילד הוא ממציא את החידה והרמזים ובכך מאתגר את יכולת החשיבה שלו. חידות יכולות להיות קשורות בחפצים, בבעלי חיים, בסדרות מספרים, בכתב חידה של אותיות ומספרים, בהתאם ליכולת ההבנה וההתפתחות של הילד.
• משחקי חשיבה –משחקי חשיבה ומשחקי אסטרטגיה משפיעים גם הם על תהליכי החשיבה והזיכרון, למשל: שחמט, דמקה, צוללות, 4 בשורה וכו'.
• משחקי ציור –ניתן לשחק עם כמה ילדים יחד: לכל ילד ניתן דף נייר ובו סימן או צורה זהים. על הילד להמשיך את האיור על פי דמיונו ורצונו. בנוסף, ניתן לספק חומרי יצירה מיוחדים כגירוי לעבודת דמיון ויצירה.
• סיפור דמיוני –מציגים בפני הילד תיאור דימיוני, בלתי אפשרי, ומאפשרים לו להמשיך את הסיפור. המשחק נותן תוקף נוסף לדימיון ומכניס קצת הומור בדיאלוג ביניכם. לדוגמה: "נסה לחשוב, אילו זברות היו יכולות להיכנס למכונית ולנהוג, לאן הן היו נוסעות?". הילד מבטא את ההמשך הדמיוני, וניתן אז להמשיך את הדיאלוג עוד ועוד. בנוסף, ניתן אחר כך לאמן במטה-קוגניציה ("כיצד חשבת על הסיפור, כיצד הגעת לתשובה?").
• משחקי "המצאת הגלגל" –משחקים אלה כוללים המצאה של מכונות ומכשירים, ומפתחים את הביטחון העצמי בנוגע לביטוי היצירתיות. ניתן לספק חומרים וחפצים מהבית ולהמציא מכונה (לדוגמה: מכונה לניפוח ממתקים…). ניתן לוותר על החפצים ולתכנן מכונה עם דף ועפרון (לדוגמה: תכנון ילקוט חדש שהיה פותר את בעיות התיקים הקיימים, תכנון מטוס חדש, תכנון בית בובות חדשני וכו').

חשיבה יצירתית נועדה לעזור לנו לחקור (אילוסטרציה: Shutterstock)

שלב 4: להשיג הנאה מלמידה

המפתח ליצירת הנאה מעצם הלמידה הוא בחירת הילד. כלומר, שילוב הלמידה בתחומי העניין של הילד. ילדים הנהנים מרכישת ידע, פתוחים יותר לקבל ידע ומתאמנים בשימושו. במקביל לזיהוי נקודות החוזק של ילדינו, עלינו לגשש ולבדוק מהן נקודות העניין שלו. בחירת הילד תופסת משקל משמעותי כשאנו עוסקים בטיפוח תחושת הערך וביצירת מוטיבציה פנימית ועניין אמיתי.

הקשבה לבחירות הילד תוך סיוע לו למצוא את הכיוון שלו, מאפשרים לו להתאמן בקבלת החלטות, להיות שלם יותר עם החלטתו ולחוש כי הוא מממש את עצמו. הכלים לפיתוח סקרנות ויצירתיות מתאימים לכל תחום שיעניין את הילד, וההנאה מלמידה ניתנת לאימון בכל גיל. ילד בגיל בית ספר, למשל, יכול בעזרתנו לאתר מהן ההזדמנויות ללמידה מעניינת מבחינתו, הן בבית הספר והן מחוצה לו. התכווננות ללמידה מתוך הנאה מגשרת בין הצורך הפנימי להתחדשות וידע, לבין המציאות עם מגוון האפשרויות שבה.

עדית רונן-סתר, עוסקת בייעוץ חינוכי ובטיפול זוגי ומשפחתי, מתמחה בטיפול במשפחות במרכז "אלומה" לטיפול זוגי ומשפחתי ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים בתל אביב.

הכתבה התפרסמה במגזין להיות משפחה, פברואר 2010