ספרות, מי יודע?
"שיחות עם סופרים" הוא מקבץ ראיונות דקדקני ולא קוהרנטי
משה גרנות, ד"ר לספרות עברית, ניהל 28 ראיונות עם סופרים ומשוררים ישראלים בין השנים 2006-2000. ראיונות אלו קובצו כעת לספר תחת השם "שיחות עם סופרים", בהוצאת קווים. מאחר שמטרת הראיונות השתנתה במהלך שנות העבודה של גרנות על הפרויקט (הוא נדד מכתב העת הספרותי "מאזניים" לבימות אחרות), לקורא העומד מול מקבץ הראיונות השלם קשה מאוד להבין מה עומד במוקד השיחות.
מצד אחד ישנה ירידה לפרטים וניסיון לקשור בין נושאים ספרותיים ויצירות שונות – עד כדי דקדקנות טרחנית. בראיון עם שפרה הורן, למשל, מצוינים על פני עמוד שלם מראי מקום ומספרי עמודים בספריהָ, שנועדו להוכיח טענה מסוימת של גרנות (וזה המקום להפנות אצבע נוזפת לעורכים, שלא השכילו לקבץ את מראי המקום והערות מסוג זה בנפרד והכבידו מאוד על שטף הקריאה).
שאלותיו של גרנות בהיבט זה באות פעמים רבות לפתור סוגיה ספרותית מקומית שהטרידה אותו או לעמוד על הקשר בין יצירותיו של אותו סופר לבין יצירות של סופרים אחרים, תוך מציאת אינספור הקבלות וקשרים מילוליים. בראיונות אלו כמעט שלא עולות תהיות כלליות על עולם הרוח והיצירה של הסופר, אלא מיושבות סוגיות באשר ליצירות ספציפיות שעל הקורא להיות מצוי בפרטיהן כדי להבין את התשובה כמו גם את השאלה.
לגרנות חשוב מאוד להציג את בקיאותו ביצירות המרואיינים, ובנקודות רבות הוא טורח להוסיף הערת בדיעבד לקורא, כי לאחר הראיון אכן בדק את דבריו שלו ומצא לכך סימוכין בעמוד X או Y ביצירה X או Y, גם כאשר אין כל צורך בכך – אלא לשם אישור ידענותו של המראיין.
מצד שני, לעתים גם הסוגיות הספרותיות המקומיות נדחקות לפינה, והשיחה עוסקת בעניינים פוליטיים כאלה ואחרים המזוהים עם הסופר או המעניינים את המראיין. "שיחות עם סופרים", אם כן, אינו ברור ומהודק מבחינה נושאית. אין הוא בא לבדוק באופן שיטתי וסדור את דעת הסופרים המובילים בארצנו (לטעם גרנות, כמובן) על נושאים כגון היצירה הספרותית הישראלית, הזהות הישראלית וכדומה, ואין הוא "פותח" את יצירתם עבור הקורא שאינו בקי בה. מקבץ הראיונות נע מהמקרה הפרטי של יצירה כלשהי ועד פוליטיקה עכשווית, אך בסופו של דבר הקורא נותר עם חצי תאוותו בידו, מייחל שהיה ניתן לסופרים פתחון פה המאפשר גם להם לנתב את השיחה לנושאים הבוערים בנפשם. אולי כך היינו למדים יותר עליהם, ופחות על גרנות.
תמונות: ויקיפדיה" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/106/33106/380×225.jpg?1200995061" />
חיים גורי. "אני לא אוהב את השאלות שלך!"
תמונות: ויקיפדיה
במקרים רבים גם הסופרים חשו בנימה זו, המתרחקת לעתים קרובות מדי משיחה על ספרות ועל סופרים ומושכת לעניינים אקטואליים המעסיקים את גרנות. כך אמר סמי מיכאל בסוף שיחתם: "עד כה נאלצתי להשיב בראיון זה על שאלות שבבסיסן ניכרים סטריאוטיפים על ערבים ויוצאי ארצות ערב ואסלאם. לפיכך לא התעלינו לשיחה גבוהה ההולמת ספרות יפה, שכן רוב שאלותיך – גם אלה המתייחסות לספרות – היו קשורות, לצערי, בגזע ובמוצא". בראיון איתו אמר חיים גורי דברים קשים לא פחות: "אני לא אוהב את השאלות שלך! […] אתה ממש תקוע בדברים שכתבתי בראשית דרכי… אני רוצה להיות מגורה מהשאלות שלך – ואינני מגורה".
אף דויד גרוסמן העז לנסח את תחושתו זו, למרבה המבוכה: "יש לי גם תחושה שבאת אל הראיון הזה מאוד מוגן, ואפילו מבוצר מפני חלק מהספרים שלי, ויש לי תחושה שלא נוצר בינינו דיאלוג… נראה לי שלא באת לשוחח איתי, אלא באת לצדוק, ולכן לא הייתה פה שיחה של ממש".
לזכות גרנות ייאמר שלא השמיט את הביקורת של הסופרים כמו גם את התשבחות לגבי שאלות שחשבו למעמיקות ולטובות. בשורה התחתונה, כדי ליהנות מהשיחות הללו על הקורא להיות בקי ביותר ביצירותיו של אותו סופר (ולא רק), ולהעניק לדבריהם משקל יתר על פני שאלותיו הידעניות של גרנות. מדי פעם, מובטח לכם, תתגלה פנינת-רעיון או שבב ניסוח של מי מהסופרים האהובים עליכם, שתהפוך את הקריאה בספר לכדאית.
"שיחות עם סופרים", משה גרנות, הוצאת קווים, 471 עמ', 79 ש"ח