סלט הבית

גילוי נאות לפני הכל – אני לא חסיד של מוסיקה אלקטרונית, אבל לעולם איני פוסל משהו לפני שאני שומע אותו. כשקיבלתי לידי את אלבום הבכורה של Madboojah Project הסקרנות היתה רבה – פרויקט אלקטרוני שמתהדר בשילוב של מוסיקה אתנית, טראנס ומה לא. על הנייר מדובר בדיסק שאני לא אמור לאהוב, אבל בשורה התחתונה מדובר באלבום בכורה מבטיח, שיכול לקחת את יוצריו למקומות גבוהים במיוחד.

קצת הסברים: בבסיס ההרכב עומדים אודי בן כנען (מלהקת "שבע") ודי.ג'יי שלומי אברץ (שמארח את אחותו, mc קרולינה, באלבום). כיאה לאופי הבסיס המוסיקלי, האלבום הוא קודם כל שילוב של טראנס ומוסיקת עולם.

העניין הוא שהטראנס ש"מטבוחה" מציעים לנו הוא לא אותו טראנס אידיוטי שמתנגן במסיבות טבע מונוטוניות, אלא גלגול הרבה יותר רגוע ועשיר, כאשר את הביטים הקבועים מקיפים סאונדים אקוסטיים עשירים – גיטרות ספרדיות (באדיבות דיוויד ברוזה), דקלומים מהפנטים (חלקם בצרפתית), חמת חלילים (באדיבות אודי מיילס מההרכב "כחול") ועוד כלים אתניים רבים.



שלושת השירים הראשונים (urgus, fuego, madbooja sound) פשוט מעולים. השילוב של טראנס רגוע והמון אווירה מסביב יוצר פתיחה כמעט מהפנטת לאלבום, כששני השירים הראשונים מהווים כניסה רגועה לתמהיל העשיר שההרכב מציע, והשיר השלישי מציע חמש דקות גרוביות שנותנות משמעות חדשה לסלט שעל שמו קרוי ההרכב.

שני השירים הבאים קצת פחות מוצלחים. השיר הרביעי (zimbool) קצת מושך את האלבום לכיוון מסיבתי, והשיר החמישי, batukafnace, ממשיך את אותו קו מסיבתי, למרות שהשילוב של mc קרולינה ורוברטו מנדז (מלהקת "מיומנה"), התורמים קולות בשפות שונות, מאזן במעט את חוסר הדמיון בקצב.
שימו לב לכך שהשיר השביעי, "ראול", עושה שימוש חביב ביותר במוסיקה בלקנית, סקוטית ומה לא.

סיום האלבום הוא קטע אקוסטי חביב המושר בעברית ומזכיר לנו שאחד מהחבר'ה שאחראים על הפרויקט הגיע מלהקת "שבע".

מדובר באלבום נפלא – מקורי ועשיר, אלבום שעם קצת נרות, קטורת ונייד סגור, יכול לזרוק אותך למקומות הרחוקים שמהם הוא כל כך מושפע.

והנקודה החשובה ביותר – בניגוד להרכבים רבים שמנסים לכפות עליך את השאיפה שלהם ליצור תמהיל אלקטרוני אתני (ותמיד נשמעים מאולצים), אלבום הבכורה של "מטבוחה" נשמע אמין, אותנטי, והכי חשוב – טוב.