תל אביב של פעם: גילינו מלון בוטיק בעיר עם סטייל קולנועי

לפעמים מלונות מתגשמים: מלון הבוטיק 1935 שוכן ברחוב ברנר 5 – שבתל אביבית שוטפת זה אומר פריים לוקיישן, שתי דקות מהים, מול נחלת בנימין, צעד וחצי משינקין, ובעיקר, בלב העניינים. הוא שייך לרשת "אדם הוטלס", אבל לא מרגיש כמו שלוחה תאגידית. יש בו רצון לייצר אופי מקומי, פחות מותג, יותר תל אביב של פעם בגרסה מעודכנת. השם מחזיר לשנות ה־30 של העיר, תקופה של בנייה, הגירה וחלומות גדולים ונאיביים. לא מדובר בשחזור נוסטלגי או בתחפושת באוהאוס צפויה, אלא בניסיון לרפרר לאותה תקופה דרך עיצוב מאופק: תמונות ישנות, גוונים חמים ושקטים, חומרים טבעיים וקווים נקיים. זה לא מלון שמנסה להרשים בגרנדיוזיות; הוא עובד על וייב שקט, על פרטים קטנים, על אווירה.

>> חופשה עם שיק: 20 מלונות הבוטיק שווים בתל אביב

מה הקטע?

הגענו למלון ביום חמישי אחר הצהריים, בדיוק בשעה שבה הערב מתחיל לרדת על העיר וצובע אותה במוד של סופ"ש עם ריח של חופש. ברייק של לילה מהאינטנסיביות של השבוע, מעולם לא הזיק לאף אחת. למי שמגיעה מחוץ לעיר, מדובר בבחירה מוצלחת ללילה של בליינות עם נחיתה רכה; למי שכבר גרה פה, זו הזדמנות להרגיש תיירת לרגע בבית. החללים הציבוריים נעימים ומוארים, עם תחושה אינטימית. אין פה לובי עצום או בר ראוותני; הכל בקנה מידה תל אביבי, כלומר, קומפקטי אבל מתוקתק ומעוצב בסטיילינג שהולם את רוח שנות ה-30, כולל הטאץ' המבורך של בוקה היינות בלובי שהוא מחווה חביבה (גם אם הבציר הזכיר יותר "צרבת 21" מאשר בורדו), ועדיין, ג'סטה מפנקת שמוסיפה נקודות. מי שמחפשת דרמה תמצא אותה בחוץ, ברחוב. בפנים יש יותר רוגע ופחות רעש וצלצולים. גם האווירה במלון שקטה ונעימה, הצוות אדיב, נחמד ושירותי. הגן כיפי, והפטיו עם פוטנציאל גבוה, כזה שעם קצת יותר מחשבה יכול להפוך לפינה הכי אינסטגרמית במקום. המוזיקה סבבה והכל, אבל אם כבר שנות ה־30, היינו שמחים ליותר אולדיז או אפילו טוויסט באבל־גאם מאוהב שיסגור את הקונספט עד הסוף.

החדרים

קיבלנו חדר מדליק, לא גדול במיוחד אבל בול ללילה שלנו. תל אביבי במידות ובגישה. המיטה מגה נוחה (ברמה שקשה לצאת ממנה בבוקר), התאורה נוגה ולכן מחמיאה גם לעייפות של חמישי בערב, והנוף האורבני מהחלון מזכיר לך שאת כאן בשביל העיר, ולא כדי להתנתק ממנה. באופן כללי, החדרים במלון קומפקטיים ומתוכננים בקפידה: פינת עבודה פונקציונלית למי שמתעקשת לפתוח לפטופ, חדר רחצה מינימליסטי עם מקלחון גשם, ותוספות שתמיד כיף שיש, כמו פינת קפה ומיני־בר. לא סוויטות ראוותניות, אלא חללים לא גדולים שעובדים מצוין ללילה עירוני. מבחינת קטגוריות, יש כמה אופציות: חדרי קלאסיק (כ־15 מ"ר) לזוגות שמחפשים בסיס נעים ומעוצב בלב העיר, כולל גם גרסה עם מיטות נפרדות. חדרי דלקס (כ־19 מ"ר) מציעים קצת יותר מרחב ומתאימים גם לזוג עם תינוק. מי שרוצה להרגיש על גג העיר יכולה ללכת על הסוויטה (כ־35 מ"ר), עם פינת סלון ומרפסת גדולה שפונה לרחוב, ושם כבר אפשר להרגיש את פעימות הלב של העיר.

מה אוכלות?

ארוחת הבוקר מוגשת בקומת הקרקע, באווירה פשוטה ורגועה. יש את כל מה שצריך כדי לפתוח יום בעיר: ירקות טריים, ביצים בכמה וריאציות, גבינות, מאפים וקפה שמצליח להעיר בצ'יל. זו לא ארוחה שתשנו בשבילה תוכניות, אבל היא בהחלט סוגרת פינה בכבוד, במיוחד אם אתן מתכננות יום הליכה ארוך בין הים לשוק. שעות ההגשה נוחות (07:00-11:00), מה שמאפשר גם לילה ממושך וגם בוקר בלי סנוזים מיותרים.

מכיוון שבמלון אין ארוחת ערב (ותכלס, בלוקיישן כזה גם לא באמת צריך), ויש אינסוף מסעדות במרחק הליכה, בחרנו לרדת למשק ברזילי שבשכונת נווה צדק הסמוכה. אנחנו צמחונים, והמסעדה מביאה קו צמחוני־טבעוני עם טוויסטים יצירתיים ומפתיעים. בפתיחה חלקנו סקורדליה של שום, תפוחי אדמה ושקדים, וסביצ’ה חצילים עם קוויאר אצות, מנה שמתפתחת מביס לביס. ההפתעה האמיתית הייתה מנת הטמפה עם סויה ושעועית שחורה, איולי צלפים ופלח לימון, שילוב לא צפוי שעובד מצוין. גם הפוקצ’ה עשתה את שלה: קריספית מבחוץ, רכה מבפנים, בדיוק מה שצריך ליד כדי לספוג הכל. לעיקריות הזמנו שיפוד טמפה עם חומוס, רוטב בוטנים וסלט קייל, בטטה וכוסברה, מנה עם קריצה מזרחית ומרקם כמעט בשרני. סלט עשבי התיבול (סלרי, כוסברה, בצל ירוק, פטרוזיליה, ענבים וצימוקים על אחו בלאנקו) היה רענן ואגרסיבי במובן הטוב – הרבה ירוק, הרבה חמוץ־מתוק. הקינוח, סמיפרדו לבנה, ייזכר לטובה בקרב חובבות הקוקוס בזכות המרקם הגלידתי. גם הקוקטיילים נשארו בלי שמות בזיכרון (בקטע טוב), אבל זה שעל בסיס רום וצ’ילי לגמרי עשה את העבודה.

איפה מסתובבות?

המיקום הוא לגמרי הסיפור. מכאן אפשר ללכת כמעט לכל מקום ששווה להגיע אליו ברגל – מהים ועד שדרות רוטשילד, דרך הסמטאות של נחלת בנימין, שוק הכרמל והרחובות הקטנים שביניהם. זו תל אביב של שיטוטים. למבקרות מבחוץ, הנה כמה המלצות למקומות מוצלחים שכבר מזמן לא סוד: לא רחוק מכאן תמצאו את פורט סעיד של אייל שני למי שבעניין של אוכל שעושה שמח ופלייליסט מתקליטים, דרינק לילי ב־בר העזאזל, או קוקטייל ותקלוט עם גלואו בקיי בר. ולבוקר שאחרי (או סתם להפסקת צהריים בסטייל), שווה לקפוץ לקפה לב שבבית ליבלינג, סמוך לכיכר ביאליק. הבניין לשימור, הגינה הנעימה, האוכל עושה את שלו והקהל לגמרי מקומי – כל אלה הופכים אותו לעצירה מתבקשת. אם יש זמן, שווה לעלות לגג לצ’יל קצר או לשוטט בתערוכה המתחלפת לפני שחוזרות לרחוב. ובינינו, זה כל מה שיפה באזור הזה: לעבור מדרינק לילי רועש לאספרסו תרבותי של בוקר בכמה צעדים.

שורה תחתונה

1935 הוא לא מלון בווגאס שמנסה להדהים – הוא מודע לעצמו וללוקיישן המצוין שלו: עיצוב רטרואי, חדרים קטנים אבל חכמים, ואווירה רגועה בלב עיר שרק מגבירה את הווליום. אם אתן מחפשות ריזורט מפנק, זה לא המקום. אם בא לכן לישון טוב, לצאת ברגל ולתת לעיר לעשות את שלה, זו בחירה נכונה להיזרק בה ללילה אורבני.

מחירים

החל מ־650 ש"ח לזוג באמצע השבוע, כולל ארוחת בוקר – להזמנות. 

הכותבת הייתה אורחת המלון