סיפור סקי איטלקי

מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים את צמד המילים "חופשת סקי"? אם חשבתם על איברים שבורים, על כוויות קור או על שבירת תוכנית החיסכון של הילד, נראה לי שאין טעם שתמשיכו לקרוא הלאה. אם אתם עדיין כאן ומפלס העניין שלכם מתחיל לעלות אפילו, כדאי שתבדקו מתי יוצאת הטיסה הקרובה למילאנו. לטיסה תוסיפו עוד שלוש שעות נהיגה בכבישי צפון איטליה בואכה האלפים הלבנים לעבר חבל פיימונטנה (Piemonte), ושם תחפשו את השילוט המכוון אל עיירת הסקי פרג'לטו (Pragelato). קצת אחרי העיירה תמצאו את כפר הנופש החדש והמפואר שהשיקה לאחרונה חברת קלאב מד.

סקי לגולש החושש

כפר הנופש, הממוקם בגובה של 1,600 מטר, והמסלולים הסובבים אותו הם חלק מאתר לה ויאלאטאה (La Vialattea, "שביל החלב"), אתר הסקי השני בגודלו באירופה, שבו 440 קילומטרים של מסלולי סקי. מטעמים של גילוי נאות, אציין שהייתי אורח החברה שהקימה את האתר ומכאן אנסה לסכם כאן את שלושת הימים שהעברתי בכפר עטוף השלג הזה, שתורגמו לחוויה בלתי נשכחת.

אמנם לא זול להגיע לכאן (בשקט 2,000 יורו לשבוע כולל טיסות במתכונת הכל כלול, תלוי בתאריך), אבל מדובר באחד האתרים היותר ידידותיים לגולש החושש. גולשים מתקדמים (או מתחילים עם עודף ביטחון עצמי וביטוח מקיף) יצטרכו רק להעביר את הסקי-פס בשער האלקטרוני בואכה המעלית האדומה שתיקח אותם ממרכז הכפר היישר אל פסגת ההר.

משם זה כבר תלוי בהם: מסלולים מכל צבע ומין – מירוק עדין ועד שחור מאתגר, כולל אפשרות לחצות את הגבול בגלישה לצרפת ובדרך עוד לחטוף משהו לאכול באחת משלוש המסעדות הפזורות בהרים. ואם כבר מזכירים את צרפת, אף על פי שמדובר בכפר נופש איטלקי למהדרין (הכולל בין היתר טריטוריה מצוינת הפתוחה כל שעות היום), האווירה כאן היא בליל צרפתי-איטלקי שחייבים כמה שעות כדי לרדת לעומקו.

קצת שלג צח

אף על פי שכפר הנופש הזה, כמו שאר אתרי הנופש ההרריים של אירופה, מציע פעילות ענפה במהלך כל השנה, אני הגעתי לכאן כדי לנסות ללמוד לגלוש, או לפחות לנסות לא למות תוך כדי. בהתחלה רציתי ללכת על סנובורד, אבל הצוות החייכן במקום (יחס של בערך איש צוות אחד על כל ארבעה אורחים) ייעץ לי להתחיל מסקי ולשדרג ללוח רק בעוד שנה, וגם זה בתנאי שאבוא לכאן לשבוע מינימום. במילים שלהם זה נשמע בערך ככה: "על סנובורד אתה רק תקום ותיפול כל היום, בעיקר תיפול".

לפני שנעלה להר חשוב לציין שאם אתם לא מאלה שמתכננים לבלות את כל שעות האור במדרונות או ברכבלים בדרך אליהם, יש כאן שפע של פעילויות למאותגרי סקי: ספא מפנק הכולל בריכת זרמים חמה בעומק של 1.30 מטר, סאונות ותפריט טיפולים ארוך למדי, מסעדות ובר שפתוחים בלי הפסקה, מועדון ילדים ושירותי בייביסיטר לטובת אלה שרוצים שקט, ואפשרות לצאת לטרק בשלג עם נעליים מיוחדות ומוטות סקי לשיפור האחיזה. ואם נשאר לכם כוח ואתם לא מגובסים אחרי התרסקות על המסלול, כדאי שתארזו איתכם גם בגדים יפים, כי מדי ערב נערך כאן אפר'ה סקי – מסיבה גדולה הכוללת הרבה אלכוהול, אפריטיפים מוצלחים ומוזיקה שהיתה עובדת טוב יותר לפני 20 שנה.

כשלא גלשתי נהניתי מהחדר העצום שניתן לי. זו היתה בקתת עץ מפנקת בת שתי קומות ומרפסת, המיועדת לארבעה אנשים וכוללת גם מטבחון. אני מניח שכבר ציינתי שהאתר חדש, אבל לא ציינתי עד כמה. העיתונאים שהוטסו לכאן מרחבי העולם לרגל ההשקה היו הראשונים שניסו כל דבר. ריח העץ הטרי שנדף מהקירות ומהרצפה הזכיר קצת ביקור בנגרייה, ונעלי הסקי והציוד שסיפקו לי היו חדשים לגמרי.

Club Med Pragelato Vialattea. כפר נופש איטלקי למהדרין עם אווירה שהיא בליל צרפתי-איטלקי

ליהנות ולהישאר בחיים

מצויד מכף רגל ועד כובע גרב, יצאתי עם חבורת עיתונאים-גולשים מתחילים למתחם הסקי של ססטריארי (Sestriere) הסמוך לפרג'לטו, באתר סקי עצום שהתקיימו בו כמה מהתחרויות באולימפיאדת החורף שנערכה בטורינו ב-2006. כדי לאתגר אותנו הצביע המדריך הסופר-סבלני שלנו על מסלול הסלאלום המקצועי, בעוד אנו מדדים על המגלשיים שלנו בדרך למדרון שבו לומדים זאטוטי האזור איך להחליק על השלג. דרך אגב, הם עושים את זה מגיל ארבע בערך, והם מהירים. מאוד.

אף שהרוח התחזקה והשלג החל לרדת בזווית מפחידה של 60 מעלות לכיוון הפנים, ואף שהתרמומטר שבאתר הצביע על המספר 3- לציון עוצמת הקור, היה לי חם הודות לחליפת הסקי והביגוד התרמי הפנימי. זה מדהים איך בימים מסוימים בחורף התל אביבי אני רועד עם מעיל וצעיף, וכאן היו רגעים שהזעתי. ואם כבר גלשתי לזיעה – בואו נעבור מכאן לפן האתגרי של הסיפור ולעיקרו: איך לא לשבור שום דבר ועוד ליהנות מהדרך.

העיקרון הכי חשוב בסקי הוא לא להסתכל על המגלשיים, ולשמור על משקל הגוף מעט לפנים. אין ספק שמגפי הסקי – דבר מסורבל להחריד, דרך אגב, שגם שעות אחרי חליצתם משקלם עדיין מורגש על הרגל – מסייעים למטרה. מכאן ועד להפוך לחבר במשלחת הסקי האולימפית של ישראל (כל המדריכים כאן נחמדים ולכולם כאן יש אותה בדיחה כשזה מגיע לגולשים מתחילים מישראל ולשלג המצוי בשפע כידוע במדינתנו) זה רק עניין של התמדה והקשבה להוראות המוסברות לך שוב ושוב באנגלית במבטא איטלקי מתנגן.

תראו, סקי הוא דבר כיפי, ואחרי שלושה ימים שהעיניים שלך מבהיקות מרוב שלג אתה מתחיל להבין למה אלפי ישראלים דואגים לפנות בכל שנה שבוע מחייהם (ורובם גם ממשפחותיהם) וטסים לכאן כדי לטוס על השלג. אני לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שלי על המגלשיים (שקית ניילון בחרמון הרי לא נחשבת), אבל אני כבר סופר את הימים.</p>

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מסע אחר