סיפורי בדים של תמר ברניצקי

קולקציית צעיפים חדשה | צילום: גלעד בר שליו
קולקציית צעיפים חדשה | צילום: גלעד בר שליו

מעצבת הטקסטיל תמר ברניצקי מוכרת בעיקר בזכות צעיפים שהיא מייצרת כבר כמה שנים, ואליהם יוצקת רעיונות משתנים המחוברים לנוף המקומי. הצצה להדפסות בגדים בטכניקות מגוונות ופיתוחים יוצאי דופן

88 שיתופים | 132 צפיות

תעודת זהות

שם: תמר ברניצקי

מגורים: תל אביב

לימודים: תואר ראשון בעיצוב טקסטיל בשנקר, תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל

עיסוק: מעצבת טקסטיל

אתר: tamarbranitzky.com

תמר ברניצקי | צילום: גלעד בר שליו
תמר ברניצקי | צילום: גלעד בר שליו

תמר ברניצקי אומרת הצעיפים שהיא מעצבת מאפשרים לאמנות שלה להיות מסחרית ומופצת – הם הקנבס שעליו היא יכולה לבטא את הרעיונות שלה. ברניצקי משתמשת בעיקר בבד שיפון, שמתאים בקלילותו וברכותו לאקלים הישראלי, ולא חוששת מצבעוניות עזה. "כשאני מעצבת ומציירת אני חושבת על פנים של אישה בצורות ובצבעים. אני אוהבת גווני חום ושחור אבל בצעיפים הם מכבידים. גיליתי שאדום, כחול, ירוק וצבעים חיים מחמיאים יותר".

אהבה מהבית

הבחירה בצעיפים בפרט ובטקסטיל בכלל לא מפתיעה כשמביאים בחשבון את הסביבה שבה גדלה ברניצקי: "גדלתי בבית אמנותי ועיצובי מאוד, עם סבתא שסרגה ואימא שתפרה. הן היו אוספות יריעות טקסטיל והבית היה כמו ארכיון או מוזיאון. תמיד היה ערך לבגדים שלבשנו וגם לבדים עצמם". היא מספרת שמגיל 14 כבר ידעה בוודאות שתלך ללמוד עיצוב אופנה בשנקר אך לבסוף התקבלה למסלול עיצוב טקסטיל. "התאכזבתי, כמובן, אבל ביום הראשון ללימודים קרה דבר נפלא והבנתי שהגעתי לתחום שהכי מתאים לי. הוא מאפשר לי לעסוק בכל הדברים שאני אוהבת בו זמנית, מה שמאפיין את צורת העבודה שלי גם כיום. חוץ מזה הרבה יותר מעניין אותי החומר, השלב הראשון שממנו צומח הכול".

עבודה מהביאנלה לטקסטיל | צילום: יח"צ מוזיאון ישראל
עבודה מהביאנלה לטקסטיל | צילום: יח"צ מוזיאון ישראל

בתום הלימודים היא חשבה לנסוע לחו"ל, ולהמשיך לסטאז' בשבדיה, אבל קיבלה פנייה ממעצבת תעשייתית בוגרת בצלאל שעובדת באיטליה. "היא ביקשה שאעצב לה ריפוד ברוח פרויקט הגמר. לא היה לי מקום להציג בו ולעבוד בו ולכן פתחתי את הסטודיו שבו אני עובדת גם כיום". היא החלה לייצר חומרי גלם למעצבי אופנה ושיתפה פעולה עם המעצבת קרן מועלם ועם המותגים קום איל פו וביקלה. "בעצם עיצבתי הדפסות לבגדים בטכניקות מגוונות, והשפה העיצובית שלי ניכרת בתוצר הסופי". במקביל החלה ברניצקי לפתח את קולקציית הצעיפים שמלווה אותה עד היום. "הרעיונות שאני יוצקת לתוך הקולקציות משתנים ומחוברים לנוף המקומי, כמו סדרת הצעיפים שבשבילם צילמתי עצים ברחבי ישראל", היא מספרת. מקורות ההשראה שלה מגוונים. מספר מתכונים משנות ה־40 שקיבלה מסבתה היא גוזרת קטעים ומשלבת אותם בבדים. "הספר הוא מקור אין סופי להשראה. מה שמעניין אותי בו הוא המתכונים – רצף הפעולות להכנת אוכל הזכיר לי את רצף הפעולות ליצירת עבודות בטקסטיל. יש גם דמיון בין שני התחומים, מבחינת כלי העבודה וההתעסקות הנשית". התכלות וזמן הם מוטיבים חוזרים בעבודותיה והובילו להחלטה לשלב בתהליך היצירה חומרים אורגניים: "בעבודה הראשונה שילבתי עלי כותרת מזר פרחים של כלה שנבל. הכלה, חברה שלי, נתנה לי אותו אחרי החתונה והוא הלך והרקיב עד שהייתי חייבת לעשות איתו משהו, ויצרתי קולאז' שהפך להיות צעיף". היא מצלמת את הקולאז'ים וסורקת אותם, ומכיוון שהתהליך כולל רק מידה מועטה של שימוש בפוטושופ, צבעי המוצר הסופי נאמנים כמעט לגמרי למקור.

כריות | צילום: רועי מזרחי
כריות | צילום: רועי מזרחי

בד בבד

הצעיפים שברניצקי מייצרת עומדים על קו התפר שבין אופנה לאמנות. "לפי התגובות שאני מקבלת לא יודעים אם ללבוש אותם או לתלות אותם על הקיר", היא צוחקת. מכאן מובן שיתוף הפעולה שלה עם מוזיאון ישראל, שהחל כאשר הציגה בביאנלה לטקסטיל. "קרה לי שם תהליך מעניין – לראשונה מזה כמה שנים עבדתי בוואקום שבו אין לקוח, דדליין ועלויות ייצור אלא רק שפתי הוויזואלית והדנ"א האמנותי שלי. היה מאוד מעניין לחזור אחורה ולשאול מה באמת מעניין אותי". היא זכתה בתחרות העיצוב הראשונה למוצרים בהשראת יצירות וחפצים מאוספי מוזיאון ישראל, ובהמשך עיצבה למוזיאון צעיפים בהשראת תערוכה בנושא המלך הורדוס. לקום איל פו היא עיצבה קולקציות בהשראת ג'וני מיטשל וזאהא חדיד.

צעיף בהשראת תערוכת הורדוס במוזיאון ישראל | צילום: יח"צ
צעיף בהשראת תערוכת הורדוס במוזיאון ישראל | צילום: יח"צ

ברניצקי אינה מסתפקת בעיצוב הדפסות. כמעצבת טקסטיל היא מקדישה חלק ניכר מזמנה לפיתוח החומר ותהליכים הקשורים בו. כך נוצרה קולקציית Textile Texture – צעיפים משני בדים מסוגים שונים שעוברים תהליכים כימיים. היא שואפת להיכנס לתחום הטקסטיל לבית ופיתחה חומר שנקרא Fapa – שילוב של בד ונייר. "הבנתי שכאמנית טקסטיל אני מצוינת אבל רציתי לקדם את העסק מבחינה מסחרית. התחלתי לבדוק איזה שילוב אפשר ליצור בין בד ונייר. כרגע הוא נמצא בהקפאה כי הייצור ידני ולוקח המון זמן". החומר פותח לאהילים וברניצקי מספרת שיצרה קשר עם חברת תאורה שהזמינה ממנה מוצרים, אך ביקור במפעל גרם לה לחשב מסלול מחדש. "ראיתי שלקחו גרפיקות שלי והדפיסו על בד אחר. זה מדד להצלחה אבל כנראה שיותר זול לקנות חיקוי מאשר את המקור. המקרה קצת הוציא לי את הרוח מהמפרשים אבל זה רק עניין של זמן עד שאחבור למעצב כלשהו ואממש את הידע הרב שיש לי בטקסטיל. האפשרויות בלתי מוגבלות".

קולקציית צעיפים חדשה | צילום: גלעד בר שליו
קולקציית צעיפים חדשה | צילום: גלעד בר שליו

במקביל לעיסוקי היומיום ברניצקי מלמדת במסלול לעיצוב אופנה במכללת קווים. "אני עסוקה מאוד באופנה אבל הבדים יכולים להתאים גם לחלל", היא אומרת, ומספרת על לקוחה שקנתה צעיפים ותלתה אותם כווילונות. מבחינתה בדים הם ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: "יש המון ייעודים שאפשר למצוא לבד. זה תהליך חקירה בלתי פוסק ואהילים וכריות הם חלק מעיצוב כולל, שהוא נושא שמעניין אותי". היא רוצה להשתלב בעיצוב פנים ושואפת לעצב וילונות, שטיחים, גופי תאורה, אמנות קיר, מפות, ראנרים וכריות. "טקסטיל הוא הכול ואפשר לפתח אותו לאין סוף כיוונים אבל צעיפים הם הבייבי שלי", היא מודה.

כריות | צילום: רועי מזרחי
כריות | צילום: רועי מזרחי

קצרים

מוטו לא להפסיק ליהנות ולקחת בחשבון שמגבלות הן מקום נהדר לצמוח מתוכו.

המוצר הראשון שלי צעיפים צרובים. בהמשך פיתחתי קולקציה נוספת על אותו בסיס עם טקסטורות מעט שונות.

מעצב מוערך נעמה הופמן. יש לה גופי תאורה ייחודיים והיא שומרת על שפה עיצובית אחידה כבר כמה שנים. משהו בעקביות ובהתרכזות שלה מאוד מוצא חן בעיניי.

עוד עשר שנים באותו סטודיו ועם הרבה יותר פרויקטים בתחום עיצוב הפנים. במקביל אני מקווה לעצב יותר ולהציע את העיצובים שלי לחברות בחו"ל.

טיפ למעצב המתחיל להתנסות כמה שיותר ולזכור ליהנות מהתהליך.

איפה אפשר להשיג את המוצרים? בחנות מוזיאון ישראל בירושלים, בקום איל פו, במוזיאון העיצוב בחולון, etsy, בסטודיו בתיאום מראש.