סיפורים מתחרזים

סדרת "התנ"ך בחרוזים" של אפרים סידון נכתבה במטרה להכיר לילדים ונוער את סיפורי התנ"ך בדרך נגישה וקלילה יותר.

סידון לוקח סיפורים ידועים מהתנ"ך והופך אותם לסיפורים בחרוזים. זהו הספר הרביעי בסדרה שקדמו לו "בראשית", "שמות-במדבר-דברים" ו"יהושע-שופטים". סידון, כותב סאטירה וספרי ילדים ותיק ומוכשר ביותר ("מעלה הקרחות", "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור" ועוד), לוקח על עצמו משימה קשה: לבאר את סיפורי התנ"ך לרווחתם של הדור הצעיר.

שפתו של סידון נהדרת, עשירה ומלאת המצאות מחורזות. השפה זורמת ומחליקה על הלשון "גם המלכה עשתה נשף מרשים ואליו היא הזמינה את כל הנשים, חברות, ידידות, רעיות של פקידים והיו שם צחוקים והיו ריקודים" (6).

אבל אליה וקוץ בה. פורמט הספר וכמו כן האיורים של לילה גנין עומדים בניגוד לנגישותו של הסיפור המחורז. האיורים אינם מזמינים עיון בספר. הם דמויי חריטות עץ והרקע הוורוד אינו עושה עימם חסד.

לפי דעתי הספר אינו מתאים לילדים צעירים מאוד שיחפשו את הצבעוניות המתבקשת בספרי הילדים, או שמתקשים עדיין בקריאת שפה גבוהה יחסית. הוא יכול להתאים לילדים בוגרים יותר שצריכים ללמוד את סיפור המגילה לבית הספר, אך קשה לי לדמיין ילד שיישב מרצונו לקרוא אותו. כך בעצם נופל הספר בין הכיסאות, וקהל היעד שלו אינו מוגדר.

אפשרות נוספת, אולי המומלצת ביותר, היא לראות את הספר כטקסט של מחזה. אז ניתן לערוך הקראה של הספר ואולי אפילו להמחיזו בצורה משעשעת במפגש משפחתי בחג הפורים.

 

"מגילת אסתר", אפרים סידון, מסדרת "התנ"ך בחרוזים", הוצאת עם עובד