"אני בחרדה תמידית. לפעמים צפייה חוזרת ב'בנות גילמור' עוזרת"

שלי גרוס (54), סופרת, מתרגמת, עיתונאית לשעבר ואשת אופנה בהווה, בעלת אתר לייף סטייל הנושא את שמה. בימים אלה רואה אור ספרה השלישי, "אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלה", שכתבה יחד עם המטפלת ברפואה סינית קרין קידר. נשואה ואם לשניים, מתגוררת ברעננה.

>> אשת האופנה הכי מרתקת בארץ מגלה איך התגברה על הפחד המטורף שלה

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"העובדה שעברתי טסט ראשון לפני מאה שנה לא מפסיקה להפתיע גם אותי".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול ״די נמאס לי״?
"קפה חלש כשהזמנתי חזק, להגיע הביתה ולראות שהילדים תפסו לי את החניה, הקוד לפייפאל שמגיע אל בן הזוג שלי במקום אליי, כשאני נכנסת למקלחת ואין מים חמים. הדברים הקטנים, אלה שאפשר להגיד מולם 'נמאס לי' בביטחון יחסי, כי מה כבר יש לומר מול הדברים הגדולים".

מתי בכית הפעם האחרונה?
"מאז אוקטובר 23' אני לא מצליחה לבכות. כשהייתי ילדה והייתי בוכה מכל שטות, אימא שלי היתה אומרת לי 'אני אתן לך סיבה לבכות'. והנה, יש יותר סיבות לבכות מלא לבכות, ואני עדיין לא מצליחה".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"מסיבת בריכה. סתם, זה ציטוט שאני אוהבת מהסרט 'הנשים'. הכל מפחיד אותי, אני בחרדה תמידית שנרגעת מדי פעם מול צפייה חוזרת בבנות גילמור".

מה המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"'ישועת ה' כהרף עין' או בגרסתה המודרנית 'כל יום קורים ניסים, גם לנו עוד יקרו'". 

בסרט על חייך – מי מגלמת אותך?
"תלוי בת כמה אני בסרט הזה. ברשימה הקצרה נמצאות: קתרין קינר, קתרין האן, ליזי קפלן, גרטה גרוויג".

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"כשיערה שחורי, סופרת, משוררת ועורכת בכתר, פנתה אלי לפני יותר מ-10 שנים ואמרה לי שהיא חושבת שמסתתר בבלוג שלי ספר, ובלי למצמץ אמרתי לה, אוקיי אני על זה (כלומר, זה לא מה שאמרתי לה, אבל מהשיחה הזו יצא ספר שאני גאה בו מאוד)".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"יש דברים שאולי היה כדאי שאשנה בעצמי, ושינויים קורים כשרוצים וכשלא רוצים. אבל רוצה? אני רוצה לשבת על הספה ולגלות שעלה פרק חדש של 'רוסטר'".

על מה יש לך רגשות אשם?
"אין לי, אבל יש לי תחושה שעוד יהיו לי ושהם יהיו קשורים בשלב הבא של ההזדקנות של ההורים שלי".

מה חסר לך בחיים?
"הפריווילגיה לא להתעסק במה שקורה בעולם ובמדינה".

מה ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"אחרי הלימודים עבדתי בצוות הארט של הפקה הוליוודית שהצטלמה בארץ (The Body עם אנטוניו בנדרס). בסוף הצילומים הארט דיירקטור הציע לי להמשיך איתו להפקה הבאה שלו: 'סדרת פשע שתצטלם בבולטימור'. אמרתי 'לא', אני אפילו כבר לא זוכרת למה, והסדרה הזו הייתה 'הסמויה'".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לסופרת והאמנית תמי בצלאלי שגם נשואה לאימא שלי (אני קוראת לה אימי החורגת). היא אדם מסוג אישה מאוד משמעותי בחיים שלי ובחיים של הרבה נשים אחרות".