כדורגל במוזיאון

אבנעזר קוב מורלי (1831 – 1924) כתב את אחד הספרים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות. השדר הבריטי מלוין בראג (malvin bragg) בחר בספרו של מורלי לרשימת נבחרת הספרים ששינו את העולם, לצד 11 ספרים הכוללים את "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין, קובץ המחזות הראשון של שייקספיר, ספרי מדע של אייזיק ניוטון ומייקל פארדיי, המגנה כרטא ותרגום התנ"ך של המלך ג'יימס.

ספרו של מורלי מוצג במוזיאון הכדורגל הלאומי (National Football Museum) במרכז מנצ'סטר, וראוי שכל חובב כדורגל יעשה את דרכו למוזיאון כדי להביט בספר "חוקי הכדורגל" המקורי המוצג שם. אני זכיתי לראות אותו מקרוב בשעה שהוצג באולם העיתונות של אצטדיון האמירויות של ארסנל בלונדון. הוא לא יפה כמו ספר קלס של טריניטי קולג' בדבלין, הוא לא מעוטר כמו הגדת סרייבו או כמו אינספור כתבי הקודש המעוטרים המוצגים באוסף הספרייה הבריטית ליד סנט פנקרס, אבל הוא היה הצעד הראשון בהפיכת הכדורגל למשחק העולמי החשוב ביותר. יש בו בסך הכל 13 חוקים, שלכדו משהו אנושי בסיסי והפכו משחק פשוט לתופעה תרבותית מרכזית.

על הכיסוח, הוויכוח והאופי האנגלי

150 שנה אחרי הישיבות וכתיבת הספר ערכה ההתאחדות האנגלית לכדורגל (FA), הגוף שייסד מורלי, טקס חגיגי באולם הכנסים שנבנה באתר הפרימייסונס' טוורן (Freemasons’ Tavern) והכריזה על תחילת האירועים לציון 150 שנה להיווסדה ולקיבוץ חוקי הכדורגל.

עוד הרבה לפני ימיו של מורלי חל תהליך שבו התעדן המשחק העממי הברוטלי הזה בבתי הספר של אנגליה, אבל בכל בית ספר ובכל מועדון כדורגל שיחקו על פי חוקים שונים, והמשחק נשאר כלוא באיים קטנים של קבוצות ומועדונים. ואולם ברגע שישבו מורלי וחבריו למועדוני הכדורגל של לונדון וסביבתה, ולאחר שהתדיינו ורבו, פירשו והסכימו על החוקים הבסיסיים של המשחק – מרגע זה החלה לצמוח תופעה תרבותית, כלכלית ופוליטית שהגיעה כמעט לכל פינה בעולם בזכות הצבא הבריטי, סוחרי הממלכה ומוריה והמיסיונרים שהפיצו את הנצרות אבל גם משחק אחד פשוט ואהוב.

ספר "חוקי הכדורגל" כולל את פרוטוקול הישיבה של חבורת האנגלים הצעירים בפרימייסונס' טוורן באזור קובנט גארדן ב-26 באוקטובר 1863. אחרי שש ישיבות הגיעו הנציגים לנוסח מוסכם, לא לפני שהתווכחו מרה וחשפו משהו על האופי האנגלי. נושא המחלוקת המרכזי היה ההגבלות על תיקול (Hacking), או במילים אחרות כיסוח היריב. רוב הנציגים רצו לקצץ בלגיטימיות של התיקולים הפרועים, אבל פ.ו קמפבל מבלקהית' שבדרום-מזרח לונדון, היה נחרץ: "הכיסוח הוא הכדורגל האמיתי. אסרו אותו – ותוציאו את האומץ והנחישות מהמשחק, ואז אני אביא חבורת צרפתים שינצחו אתכם אחרי שבוע של אימונים". 150 שנה חלפו מאז, והאנגלים עדיין רואים את עצמם כלוחמים אמיצים, אם כי מעט חסרי חן לעומת הצרפתים המוכשרים אבל הפחדנים. בכדורגל, אבל לא רק בכדורגל.

מוזיאון הכדורגל הלאומי מעלה את ההיסטוריה הזאת על נס. הוא החל את דרכו בפרסטון (Preston), עיר בלנקשר (Lancashire) צפונית-מערבית למנצ'סטר, כמחווה לאלופה האנגלית הראשונה, אבל כשהתקצוב הממשלתי נגמר הועבר המוזיאון למרכז מנצ'סטר, אל בניין ארביס (Urbis Building) המודרני, והפך ליעד פופולרי. בימי משחק של מנצ'סטר יונייטד, או של הסיטי, מגיעים למוזיאון תיירים רבים, וגם שחקני אייאקס אמסטרדם ערכו בו ביקור לפני המשחק מול הסיטי בשנה שעברה.

ויין רוני חוגג לאחר הבקעת הגול הראשון במשחק ידידות שנערך בין ברזיל לאנגליה, פברואר 2013. צילום: אימג' בנק

הוותיקן של הכדורגל האנגלי

אומרים שכדורגל הוא תחליף לדת בעידן המודרני, ושהאצטדיונים הגדולים, דוגמת אולד טרפורד, הם הקתדרלות שהמאמינים מתכנסים בהן. אם כך, מוזיאון הכדורגל במנצ'סטר הוא המקבילה למוזיאון הוותיקן.

כנסיות מרכזיות נוהגות למשוך מאמינים באמצעות שרידים של קדושים. אצבע של שליח, ראש של שאהיד, שביב עץ מהצלב המקורי או עורלתו של ישו. מוזיאון הכדורגל מתבסס גם הוא על חפצי קודש של גיבורי כדורגל, מעשי נסים, קדושים מעונים, מגע ידו של השטן הארגנטיני. בעיני המאמינים, אלה חפצי קודש במלוא מובן המילה, כפי שמגלה שוק מזכרות הכדורגל. אנשים מוכנים לשלם מאות אלפי דולרים תמורת הפריט הנכון, ובמוזיאון מוצגים לא מעט פריטים שמסוגלים לרגש את האוהד הנכון.

הקומה הראשונה מוקדשת להיכל התהילה של גדולי השחקנים האנגלים, שמבצעיהם מוצגים על גבי המרקעים הרבים, אך לב המוזיאון הוא הקומה השנייה, שבה מרוכזים האוצרות. בכניסה מוצג ציטוט מ"קומדיה של טעויות" של ויליאם שייקספיר על כדורגל וגם הוראת חוק של רשויות החוק במנצ'סטר מ-1608: "בשל הפרות סדר חמורות בעירנו מנצ'סטר", נאמר בחוק באנגלית עתיקה, "התושבים נדרשו בחוסר צדק לשלם ולתקן את חלונות הזכוכית שנשברו ונהרסו מדי שנה על ידי אספסוף פרוע המשחק כדורגל ברחובותינו בניגוד לחוק".

זה המקום שבו מתברר ההבדל בין מוזיאון למוסד דתי. המקום שופע הומור, ביקורת עצמית ושמחת חיים. "אין כמו קבלת פנים חמה מהקהל הביתי", מצוטט שחקן מנצ'סטר סיטי העומד מול אלפי אוהדי מנצ'סטר יונייטד המחווים לעברו תנועות מגונות. כל מי שנכנס בשערי המוזיאון לוקה באהבה חסרת פשרות למשחק, אבל גם במודעות לצדדים המגוחכים שלו, ואין כמו עמדת האודיו של התחנות האזוריות של הבי.בי.סי כדי לשקף זאת.

כל 92 המועדונים שבליגות המקצועניות זוכים לייצוג קולי של שדרנים שונים, ובין שאר רגעי השיא המתועדים – כמו הנס באיסטנבול שבו זכתה ליברפול בגמר ליגת האלופות ב-2005 – יש גם שידור של השער שהבקיע שוער קרלייל הקטנה, שעל הגבול הסקוטי, בדקה האחרונה של המשחק האחרון של הליגה, שער שקבע כי קרלייל לא תרד ליגה; ושידור שער הניצחון שהבקיע סרחיו אגווארו בדקה האחרונה של המשחק האחרון של מנצ'סטר סיטי מול קווינס פארק ריינג'רס בעונה שעברה, שבעקבותיו עברה האליפות מהיונייטד לסיטי ברגע האחרון; וגם סיקור המשחק בין בולטון לסווינדון בעונת 1996-7. השדר, אוהד סווינדון, ניסה לסכם את שבעת השערים שקבוצתו ספגה, אבל כבר בשער השני או השלישי נשבר ופרץ בבכי.

כמו משחק כדורגל טוב, המוזיאון מכיל את כל קשת הרגשות שהמשחק עשוי לייצר ב-90 דקות. האופוריה היא אותה אופוריה, בין שמדובר בפרס החשוב ביותר בעולם הכדורגל האירופי ובין שמדובר בשלוש הישרדויות רצופות בליגה התחתונה במחזור האחרון של העונה, כמו שיעידו אוהדי בארנט הצפון לונדונית.

מביגוד ועד אביזרי עידוד

מסך גדול מוקדש לענקי הכדורגל, ושם ראיתי את אוהדי אייאקס שמחים לגלות את יוהאן קרויף, מרקו ואן באסטן ודניס ברגקאמפ, כולם יוצאי המועדון שעיצבו את הכדורגל האירופי. מספר דקות מסך מבדילות בין השלושה לגרד מילר, מבקיע שער הניצחון לזכות גרמניה המערבית בגמר הגביע העולמי ב-1974 – אירוע טראומטי בחיי האומה ההולנדית. קשה יותר לתאר את האפקט הרגשי של משחק חוץ רע בליל חורף קר, אבל כל האספקטים הבנליים של חיי האוהדים מובאים במוזיאון – מהביגוד ועד אביזרי העידוד.

פרקים אפלים בתולדות הכדורגל הבריטי אינם מוסתרים, אם מישהו זקוק לעוד הבדל בין דת לכדורגל. התמונה הידועה לשמצה של שחקני נבחרת אנגליה המצדיעים במועל יד לפני המשחק מול גרמניה ב-1938 מוצגת לדיראון עולם, ושנות החוליגניזם שכמעט כילו את הכדורגל האנגלי בשנות ה-70 וה-80 שח המאה ה-20 זוכים לתיאור מדויק, כמו גם שלושת אסונות הכדורגל הגדולים בברדפורד (Bradford), הילסבורו (Hillsborough) ואצטדיון אייברוקס (Ibrox) בגלזגו.

האסונות התרחשו בגלל מתקנים מיושנים, ניהול כושל ושיטור שראה בכל אוהד כדורגל חוליגן. רק הרפורמה שבאה באיחור אחרי אסון הילסבורו באפריל 1989 – שבו נהרגו 96 מאוהדי ליברפול במהלך משחק חצי גמר הגביע של אותה שנה – הצילה את הכדורגל האנגלי והפכה אותו למוצר היקר שהוא היום. גם ההיבטים האלה, איכות הכדורגל, הקשר הסימביוטי בין שידורי הטלוויזיה לליגה האנגלית, המסחור הגובר לצד האיכות המעולה, כולם נפרשים לעיני האוהדים.

יהלומי הכתר של המוזיאון הם הפריטים הקשורים לגדולי המשחק. חולצה של פלה מטורניר אליפות העולם בשוודיה ב-1958, שבו הוא פרץ לתודעה העולמית, וגם חולצת המשחק של סטנלי מתיוס מגמר הגביע של 1953. בלקפול של מתיוס, מגדולי הכדורגל האנגלי, ניצחה את בולטון 4:3, ומתיוס, שהיה אז בן 38, זכה בגביע הראשון שלו, והגמר הזה נכנס לפולקלור כ"גמר של סטנלי מתיוס".

לצד אלה מוצגים גם החולצה של ריבלינו, שחקן נבחרת ברזיל הגדולה של 1970, הכדור שבו הכניע דייוויד בקהאם את ארגנטינה ב-2002, חולצות של שחקני מנצ'סטר יונייטד וליברפול ממשחקי גמר אירופיים שקבוצותיהם ניצחו בהם. הקבוצות המנצחות אמנם שוות מיליוני פאונד, אבל בעיני אוהדי הקבוצות הזיכרונות מאותם משחקים יקרים אף יותר.

אסון ברדפורד, 1985. אוהד זרק סיגריה ו-56 בני אדם נספו בשרפה שהתפשטה במהירות. צילום: אימג' בנק

פיקלס הכלב הגיבור

באופן טבעי חלק גדול מהתצוגה בקומה מוקדש לרגע המפואר בתולדות אנגליה – הזכייה במונדיאל. זכייה היא אירוע מעצב תודעה לאומית. בברזיל החיים נעצרים כל ארבע שנים; הניצחון של גרמניה המערבית על הונגריה ב-1954 הוא בעיני היסטוריונים וסוציולוגים נקודה חשובה ביציאה ממשבר מלחמת העולם השנייה; ונבחרת צרפת הרב-לאומית שזכתה בגביע מונדיאל 1998 בצרפת תוארה כמודל לצרפת המודרנית. עד שהמציאות טפחה על פני הצרפתים.

ב-30 ביולי 1966 שיחקה נבחרת אנגליה מול גרמניה המערבית בגמר הגביע העולמי באצטדיון ומבלי (Wembley). תוכנית המשחק, כרטיסים ומזכרות מוצגים במוזיאון לצד כמה מהפריטים החשובים ביותר, ובכללם הקולר של פּיקלְס.ארבעה חודשים לפני תחילת הטורניר ההוא, במרס 1966, נגנב הגביע העולמי על שם ז'יל רימה בלונדון. שבוע לאחר שנעלם גביע הזהב של האלה נייקי, רחרח כלב קולי מעורב בשם פיקלס בשיח בדרום לונדון ומצא את הגביע עטוף בנייר עיתון. פיקלס היה ליקיר האומה ואף הוזמן לנשף הניצחון, אחרי הניצחון האנגלי בגמר בתוצאה 4:2. הקולר של פיקלס מוצג לצד תיאור תושייתו של הכלב שהצילה את הגביע ואת המארחים ממבוכה גדולה.

מולו נשקף העתק מושלם של פסל הגביע הקטן והיפה שבו השתמשו בזמן הטורניר. הפסל המקורי, מזהב, שנוצר לקראת המונדיאל הראשון, שנערך באורוגוואי ב-1930, ידע לא מעט תלאות. הוא שרד את הכיבוש הנאצי באיטליה בקופסת נעליים מתחת למיטתו של ראש ההתאחדות האיטלקית (אלופת העולם באותן שנים) ועבר לידיים ברזילאיות אחרי הניצחון השלישי של הקבוצה ב-1970. פיפ"א (ההתאחדות העולמית לכדורגל) הזמינה פסל גביע חדש והגביע החדש נחנך בטורניר של 1974, וב-1983 נגנב הגביע המקורי בשנית ומאז נעלמו עקבותיו. ההעתק של ההתאחדות האנגלית הוא השריד הקרוב ביותר לגביע המקורי.

רגעי הניצחון, התהילה, מפחי הנפש והכאב שידעו עשרות הנבחרות שהשתתפו ב-19 המונדיאלים והתחרו על הזכות להניף את הגביע הקטן – בהן גם נבחרת ישראל ששיחקה בטורניר 1970 – הטביעו את חותמם על ההיסטוריה האנושית.

לצד הגביע מונח כדור המשחק הכתום, שחזר לאנגליה אחרי שנות גלות בגרמניה. הלמוט הלר, מבקיע השער הראשון במשחק גמר הגביע ב-66' לקח את הכדור איתו לגרמניה למרות ההפסד אבל הציב אותו למכירה פומבית ב-1996. ה"דיילי מירור", יורוסטאר וחברת וירג'ין נרתמו למשימה הלאומית והכדור חזר לביתו. אמנם יש פריט יקר ממנו במוזיאון – הגביע האנגלי הראשון, אבל ספק אם יש פריט כה חשוב לאוהד האנגלי כמו הכדור הכתום.

"כמו להיות באצטדיון עצמו"

הרגע הזה, שבו הנבחרת שאתה אוהב זוכה בגביע העולמי, הוא רגע שרק חלק קטן מאוכלוסיית העולם זוכה לו, ורק שמונה נבחרות זכו בגביע עד היום. רוב חיי הרגש של אוהד הכדורגל המצוי עוברים בין שגרה אפרפרה להפסדים שוברי לב, ואין כמו אוצרי המוזיאון כדי להזכיר זאת.

מול התצוגה של שנת 66' נמצא הפריט האיום ביותר בתולדות נבחרת אנגליה: החולצה מספר עשר של דייגו ארמנדו מרדונה ממשחק רבע הגמר במקסיקו 1986. שני שערים כבש מרדונה באותו משחק. האחד, בידו – במה שהוא כינה "יד האלוהים" והאנגלים כינו "שוד" – והשני בפריצה סוחפת. ארגנטינה ניצחה 2:1 ואנגליה הודחה. משחק אחד, שני מהלכים – מהנבזי למושלם, והפסד לאנגליה. אחרי המשחק החליפו מרדונה וסטיב הודג', שחקן נבחרת אנגליה, את חולצות המשחק. הודג' זכה בפריט היסטורי יקר ערך והשאיל אותו למוזיאון.

בקומה השנייה מוצגים אלמנטים מחיי המשחק עצמו. יש שם תצוגה צבעונית של חולצות, נעליים וכדורי משחק וגם כמה מתקנים בהם ניתן לשחק כדורגל ולבעוט פנדלים. בקומה השלישית יש תצוגות מתחלפות, והנוכחית עוסקת באופנה וכדורגל. בקומה הזאת יש גם שרידי שחקנים ממש. אפרו של שחקן נבחרת אנגליה טומי לאוטון נתרם על ידי משפחתו למוזיאון. מולו, בצנצנת קטנה, מופיע חלק מהמניסקוס (הסחוס במפרק הברך) של שחקן פרסטון נורת' אנד – תזכורת למחיר שכדורגלנים משלמים. לעתים מדובר ביותר מבריאות. במרכז המוזיאון, ולמעשה במרכז מנצ'סטר, מוקדש חלל לזכרם של "תינוקות באזבי" (Busby Babes הוא כינויים של שחקני מנצ'סטר יונייטד) שנהרגו ב-1958 בתאונת מטוס על מסלול ההמראה במינכן כששבו ממשחק בבלגרד של טורניר גביע אירופה.

לצד תפריט הארוחה בבלגרד, עם חתימותיהם של המאמן מאט באזבי והשחקנים, מוצג מגש מתכת בלקני קטן שהוענק לשחקנים ונמצא לאחר התאונה על המסלול המושלג במינכן. התאונה היא אבן דרך חשובה בתולדות מנצ'סטר יונייטד, לא רק בשל האובדן הנורא, אלא בשל ההתאוששות של המועדון והפצועים, ובכללם המאמן ובובי צ'רלטון, כוכב נבחרת אנגליה ב-1966.

לפעמים כדורגל הוא רק משחק, אבל לא פעם הוא כלי המבטא תופעות אנושיות, מהמחפירות ביותר, דרך הטראגיות ועד הנעלות. בחנות המוזיאון שאלתי חבורת סטודנטים צרפתים מה דעתם על המוזיאון. "זה פנטסטי, האווירה, האווירה, זה כמו להיות באצטדיון עצמו", כך ענו וקלעו.

מוזיאון הכדורגל הלאומי
מרכז מנצ'סטר
Urbis building, Catherdal Gardens
פתוח: ב'-שבת 10:00 17:00, א' 11:00 17:00
מומלץ להקדיש לפחות 90 דקות לביקור. לאוהדים שרופים של הכדורגל האנגלי כדאי להוסיף עוד חצי שעה להארכה
לאתר

מאי 2012, סרג'יו אגוררו ממנצ'סטר סיטי חוגג את הנצחון. צילום: אימג' בנק

ארבע המלצות למבקרים במנצ'סטר

אוכל | קארי-מייל
בלב אזור ראשהולם (Rusholme), בווילמסלו רוד (Wilmslow Road), נמצא ה"קארי מייל" (Curry Mile) של מנצ'סטר – ריכוז של כ-70 מסעדות ומזללות, רובן של אוכל הודי ופקיסטני, ואינספור אורות ניאון. אין טעם להמליץ על מסעדה אחת. כדאי ללכת, להסתנוור מהאורות ולנסות לבחור את המקום המושך ביותר. הקרבה לאוניברסיטת מנצ'סטר ולמעונות הסטודנטים מבטיחה אווירה משוחררת בסופי השבוע וגם מחשבות על רב-תרבותיות בבריטניה המודרנית.

מוזיאון
לא הרחק מאצטדיון אולד טרפורד נמצא אחד מחמישת ענפי מוזיאון המלחמה האימפריאלי (IWM) – Imperial War Museum North. במוזיאון תצוגה של פריטים הקשורים למלחמה, חיילים ואזרחים, אבל גולת הכותרת היא המבנה עצמו, שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד. המבנה הכסוף על גדת התעלה הוא כדור שהוטח ונשבר ואז הורכב מחדש באי-סדר שנועד לסמל את השפעות המלחמה על המעורבים בה.
לאתר

סיורים באצטדיונים
שתי הקבוצות מציעות סיורים מאורגנים באצטדיוני הקבוצות, אבל באופן טבעי, לאור ההיסטוריה של האצטדיון עצמו ושל הקבוצה, זה של מנצ'סטר יונייטד באולד טרפורד עשיר ומעניין יותר. ספק אם ישנו אוהד יונייטד אמיתי שישתעמם מצפייה בגביעים, ברגעי הניצחונות ועוד הנפת גביעים ועוד כמה ניצחונות. אבל הוא יוכל גם להתרשם מגודל האצטדיון ממרומי יציע אלכס פרגוסון, לשבת על הספסלים בחדר ההלבשה ולדמיין שהוא זוכה לקבל את טיפול מייבש השיער של פרגי או לצעוד במנהרת השחקנים אל כר הדשא המפורסם. זה המקום ללמוד על תינוקות באזבי ואסון מינכן ועל ההתאוששות שאחריו. וכמו בליברפול, גם כאן יש כמה חבילות סיור אפשריות במגוון מחירים, ומומלץ להזמין מקום מראש.
לאתר

מועדון
מנצ'סטר היא אחת הערים שתרמו יותר מכל עיר אחרת למוזיקה העולמית. ג'וי דוויז'ן, ניו אורדר, הסמיתס, סטון רוזס ולהקות רבות אחרות צמחו בעיר, וחברת התקליטים פקטורי ומועדון הלילה הסיאנדה שבבעלותה היו גורם חשוב ברנסנס התרבותי של העיר. לאחרונה פתח פיטר הוק, חבר ג'וי דוויז'ן וניו אורדר לשעבר, את מועדון פקטורי קלאב בבניין שבו היו משרדי החברה שפשטה את הרגל בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה. במקום מתקיימות הופעות חיות וערבי הסיאנדה, והוק מבטיח שמדובר לא רק בערבי נוסטלגיה, אלא במקום שיצמיח, הוא מקווה, את הג'וי דוויז'ן הבאה.
כתובת: Factory251
118 Princess Street
לאתר

שאול אדר – עיתונאי, אוהד הפועל באר שבע, תושב לונדון