סיון רהב-מאיר: "זוהי לא שנה אבודה, זו שנת עבודה"
הקורונה גרמה לעיתונאית סיון רהב־מאיר לאבד את עבודת החלומות. יכול להיות שזה הדבר הכי טוב שקרה לה? אופטימיות קוסמית - פרויקט מיוחד
"וואו, זו הייתה שנה מאתגרת. ידידיה, בן זוגי, אני וחמשת ילדינו התחלנו אותה בניו יורק, בשליחות מטעם תנועת 'המזרחי'. פגשנו אלפי אחים ואחיות שלא הכרנו קודם, כמעט בכל שבוע טסתי בטיסה פנימית בארצות הברית למסע הרצאות במדינה אחרת, הילדים בדיוק התחילו לתפוס את האנגלית בבתי הספר – ופתאום, קורונה. הכול בוטל ונסגר, המצב בניו יורק הפך למסוכן, ובערב פסח, אחרי שאל על הפסיקה לטוס לניו יורק, תפסנו איכשהו טיסה של יונייטד וחזרנו הביתה. את ליל הסדר עשינו בבידוד.
אני אדם מאורגן מאוד, ופתאום אין לי תשובות לשאלות הכי בסיסיות: האם נחזור לניו יורק? איפה אנחנו גרים בעצם? אני זוכרת שאחד הילדים שאל: 'אימא, זאת ההתחלה של הקורונה, זה האמצע או שזה הסוף?'. עד היום אין לי תשובה. לאורך התקופה קיבלתי שתי עצות טובות, שעשו לי סדר ועזרו לי לאסוף את עצמי. קודם כל, לדמיין שהקורונה כאן לשנתיים. בהתחלה זה קשה, אבל אחרי שמדמיינים מתחילים לחשוב – בסדר, ומה עכשיו? נגיד שהמצב הזה נמשך, מה אני רוצה לעשות, בכל התחומים?
"עדיף להיערך מאשר לחשוב בכל שבוע שהמצב אוטוטו נגמר, למרוח את הזמן ולדחות הכול. זוהי לא שנה אבודה, זוהי שנת עבודה"
עדיף להיערך מאשר לחשוב בכל שבוע שהמצב אוטוטו נגמר, למרוח את הזמן ולדחות הכול. זוהי לא שנה אבודה, זוהי שנת עבודה. תחשבו שאין דבר כזה 'אחרי הקורונה', היא פה, וצריך לחשוב איך לנצל את פרק הזמן המיוחד הזה שקיבלנו. לכן, די מהר פתחתי את 'נפגשות' – סדנה לילדות ולנערות שסגרו להן את בית הספר והחוגים, ואנחנו עושות בכל שבוע פעילות כיפית בזום. בשבוע שבו לפי היומן הייתי אמורה להיות בקמפוסים בבוסטון, התחלתי תוכנית לנערות. חתיכת שינוי.
עצה טובה נוספת קיבלתי מחברה, קרייריסטית הרבה יותר ממני, שמנהלת משרד נסיעות. אפס פעילות, כבר כמעט שנה. בלי להתבייש, היא החליטה שהקריירה שלה עכשיו היא בין המטבח לסלון, ושאת תשומת הלב שקיבלו עשרות העובדים שלה, מקבלים כעת ילדיה ובעלה. היא אומרת שזוהי השנה הכי טובה שהייתה לה בחיים, שהקורונה הזאת הכניסה אותה לחובות, אבל נתנה לה במקביל מתנות שהיא לא הייתה מקבלת בדרך אחרת. יש לנו הזדמנות חד־פעמית לפנות פנימה. הרי צמד המילים שאמרו השנה הכי הרבה בחדשות הוא 'משפחה גרעינית'. זוהי תקופה שאפשר למצוא בה אוצרות גדולים שמסתתרים מתחת לאף, בין ארבעת קירות ביתנו.
אני מקווה שבפרויקט הסיום של השנה הבאה, נשים יקראו את הטקסט הזה בנוסטלגיה, ובקושי יזכרו על מה אני מדברת. שנה אזרחית טובה".
סיון רהב־מאיר (39), אשת תקשורת, מרצה ויזמית סדנת "נפגשות" לילדות ונערות