סרדיניה: סוד הקסם האיטלקי

אני צועדת במסדרון בית חולים איטלקי שנראה כאילו יצא מספר של המינגוויי, ליתר דיוק מתוך "הקץ לנשק" שבו הגיבור ממתין לאשתו (זהירות ספויילר) הגוססת. אני קודחת מחום והגרון שלי נפוח כאילו דחפו לי גולות דרך קנה הנשימה ואמרו לי: "תתמודדי". אני פוסעת כמו מתוך חלום במסדרונות ארוכים ומחפשת אנשים בחלוקים לבנים. נדמה שהפעילות האחרונה שהקירות סביבי ראו התרחשה בזמן מלחמת העולם הראשונה. לבסוף אני מאתרת איש צוות, מצביעה על הצוואר ועל המצח וממחיזה בכוחותיי האחרונים את מה שאני צריכה, והוא מורה לי לעקוב אחריו. אנחנו מטפסים בגרם מדרגות אינסופי ומשופע, כי בטח לא היו מעליות במלחמה ההיא. בקומה מעל אנחנו נכנסים לחדר עם מיטות ברזל, וילונות כבדים ופרגודים. החדר ריק, אבל האיש בחלוק מסביר שהגעתי ליעד. אם היה לי כוח הייתי פורצת בבכי אבל אני בקושי מצליחה לנשום דרך הגרון הנפוח או האף. אני מדרדרת את עצמי במדרגות לקומה למטה. הפעם מובילים אותי למחלקה אחרת. האותיות הלטיניות מעל המשקוף מבשרות על "רדיולוגיה". לא הבינו אותי, שוב. לצערי איני דוברת איטלקית, וזה חשוב כשאת מנסה להסביר בבית חולים בסרדיניה בתקופת חג המולד (שבה כל מרפאה אחרת סגורה) שאת חייבת עזרה של רופא.אחרי מסכת נדודים מייאשת אני מגיעה לבסוף למיון ושם ממתינה עם כל הפצועים והחולים של האי (כמה נשים מבוגרות וכמה צעירים שכנראה שתו יותר מדי). מגיע תורי ואני אוספת כוחות כדי להדגים עד כמה אני קודחת ומלאת חיידקים שהצטברו בטיסת המעבר ובטיסה מהארץ לרומא. לוקחים לי דם, עושים לי משטח גרון, מזריקים לי תרופות כלשהן ושולחים אותי עם מרשם מכובד שילווה אותי לאורך החופשה שזה עתה התחילה.

הפיצה הטובה בעולם

הגענו לסרדיניה בהחלטה ספונטנית, הדומה לגלגול הגלובוס ועצירתו עם האצבע בעוד העיניים מכוסות. אמנם ההחלטה התקבלה מהיום למחר (בן זוגי גילה שנותרו לו ימי חופשה רבים שחובה לנצל לפני סוף השנה, אז יימחקו כליל) והתבססה על כמה קריטריונים פשוטים – יעד קרוב עם טיסה קצרה יחסית, שתהיה קלה לילדה בת שנה וחצי, ומזג אוויר סביל לעונה – אך התגלתה כמוצלחת; האי התברך בטבע פראי ובתולי, כדרכם של איים מעוטי תושבים, לצד מנות נפלאות שמעצימות את זכרונות החופשה.

סרדיניה שוכנת מערבית למדינת האם, המגף האיטלקי, ודרומית (כמעט בצמידות) לאי הצרפתי קורסיקה. זהו האי השני בגודלו בים התיכון אחרי סיציליה, עם אוכלוסיה של כ-1.7 מיליון נפש על פני שטח של כ-24 אלף קילומטר רבוע. מאז 1948 האי זוכה לאוטונומיה אזורית. ההגעה אפשרית בטיסה או באמצעות מעבורת – מרומא ונאפולי שבמזרח או מסיציליה שבדרום – וההתניידות האידיאלית היא ברכב שכור, במיוחד אם זמנכם קצר.

בימי ההתאוששות שלי מהביקור בבית החולים וממנות התרופה הראשונות שקיבלתי, הסתובבנו ברחובותיה הקסומים של קליארי (Cagliari) הבירה. קליארי מורכבת מארבע שכונות היסטוריות ומכמה מחוזות מודרניים שנוספו בתקופות מאוחרות יותר. מומלץ לצעוד אל תוך רובע קאסטלו (Castello או Cesteddu de susu) דרך הכניסה המרשימה של מצודת סן רמי (Bastione di Saint Remy), הממוקמת בכיכר החוקה (Piazza Costituzione). הייחוד של קליארי, שילוב בין העתיק שנשתמר למודרני ולעכשווי, מורגש כאן בשיאו. משיטוט ברחוב אירופי סטנדרטי מטפסים בגרם מדרגות רחב ומשופע לכיוון אזור מסוגר ושמור, הלוקח את הצועדים בו למסע מהיר בזמן ומספק תצפית פנורמית אל עבר הנמל והמפרצים שעוטפים את בירת האי. ברובע, שממוקם בראש גבעה, ישבו משרדי השלטון והאריסטוקרטיה בימי הביניים, והוא מזמן טיול רגלי בין סמטאות צפופות, כביסה שמשתלשלת ממרפסות, חנויות קטנטנות ומעברים צרים ביותר.

באחד הערבים טיילנו ברחובות עמוסי האנשים של רובע מרינה (Marina), שגם הוא מאופיין ברחובות אבן צרים ובסמטאות אך כולל חנויות, בתי קפה ובתי מלון רבים. עומר בן זוגי נכנס לפיצרייה פשוטה ביותר המורכבת מחלל גדול ובו כיסאות פלסטיק אדומים ומשני דלפקים – אחד להזמנה והשני לאיסוף. שלט המקום מכריז "פיצרייה" ומעוטר בקצותיו בשם הספונסר "קולה קולה" שמסביר את צבע הכיסאות. נגררתי לאטי אחריו בלי רעב ועם התלהבות קטנה מהמקום שלא שמע על עיצוב איטלקי או על עיצוב בכלל וחיפשתי את השירותים. בהמשך ישיר לחוסר העיצוב בחלל הכניסה, השירותים שמצאתי היו פשוטים עד כדי מוזנחים ויכלו להתחרות היטב בשירותי בול קליעה במסעדות רחוב במזרח הרחוק. חזרתי לעומר שכבר ישב עם מרובע של פיצה חמה, וקבעתי נחרצות רגע לפני שנגס בה: "זו כנראה הפיצה הטובה ביותר שנאכל אי פעם". הוא אישר את הקביעה שנייה אחרי שטעם אותה. הסברתי שרק בית אוכל שבטוח כל כך במנה שלו (המקום מגיש רק פיצה מרגריטה וסוגר את שעריו לפי רצונו, לעתים גם בשעה 22:00, כשעשרות אנשים צובאים על הדלת בתחנונים) – יכול להרשות לעצמו להזניח ככה את השירותים. מיד אחר כך הזדרזתי להזמין כמה ריבועים נוספים לשנינו, בלי קשר למידת הרעב שלי. תמורת סכום זעום ביותר קיבלתי פתקית נייר קטנטנה ודהויה ופניתי לדלפק ההמתנה שמאחוריו עובד אחד מוציא פיצות חמות מתנור האבן. דבר בתהליך הפשוט של ההזמנה או ההמתנה לא נראה מיוחד אבל היה לי כבר ברור שהטעם לא יאכזב. פיצה כזו חובה לטעום, ובקליארי יש לנהוג כקליאריני ולעמוד עם ההמונים בתור. כתובת: Via Giuseppe Manno 6

נסיעה קצרה במכונית מחוץ לבירה תוביל אתכם למגוון טיולי יום בתוך צמחייה סבוכה ונופים יפהפיים. כך למשל, נסיעה של כ-40 קילומטר לכיוון מזרח הובילה אותנו לטיול הררי ברכס שבעת האחים (Sette Fratelli), שנמתח בפסגות עד לגובה של כאלף מטר. המסלולים מסומנים ופשוטים לצעידה, ובכבישים הצרים שמובילים לאזור מומלץ לעצור במסעדת דרכים וליהנות מאוכל איטלקי פשוט וטעים.

גן עדן בלב אי

כשהבריאות חזרה אליי וצברתי מספיק ביטחון כדי להתרחק מהבירה יצאנו לחקור את שאר האי. הִצפַּנו לעבר לב סרדיניה לאזור העיירה דורגלי (Dorgali). חיפוש קצר ברשת הוביל לבד אנד ברקפסט במרכז העיירה, ובעזרת איש הקבלה במלון שבו שהינו בבירה הזמנו כמה לילות ביעד הבא. כשהגענו לדורגלי, שמוקפת הרים ובנויה בעצמה על פני שיפועים חדים, זכינו לקבלת פנים חמה מאוד מצד אנטוניו, הבעלים של המקום. עם מילים ספורות באנגלית אך רצון עז לעזור, הוא ארגן במהירות שיא מיטה לילדה (חשדנו שהוא קנה אותה בו במקום במיוחד עבורנו), דאג למידע על טיולים רגליים בסביבה וסייע לנו לבנות לוח זמנים מתאים לימים הקרובים. בהתחלה עדכנו אותו שנישאר רק שני לילות, אך לאחר שהבנו שהמיקום של דורגלי אידיאלי למשפחות מבחינת טיולי כוכב מצוינים וביקורים בקו החוף, החלטנו להשאר ללון במקום עד לחזרה לבירה לפני הטיסה.

ארוחת הבוקר הראשונה במקום של אנטוניו חיזקה את ההחלטה שלנו להניח את התיקים בחדר הנעים למשך יתרת החופשה. במטבח המאובזר שמשרת את כל אורחי המקום (שלושה חדרים בלבד) וכולל מרפסת קטנטנה הצופה אל גגות העיירה ואל ההרים שמסביב, סידר אנטוניו על גבי שולחן האוכל בגטים ולחמים טריים וחמים, מבחר נקניקים, גבינות קשות וממרחים. ואולם, גולת הכותרת של הארוחה נחה בתוך סלסילה קטנה: גבינת ריקוטה חמה ששינתה את דעתנו על הגבינה בעלת התדמית הנוחה עד כדי אנמית, זו שמשמשת בדרך כלל למילוי עוגות וסופגת את הטעמים שסביבה. גבינת הריקוטה הנפלאה שפגשנו בכל בוקר בארוחה טמנה בחובה כמה מרקמים סותרים ומפתיעים – חלקם דמויי ענן או צמר גפן וחלקם רכים ונמרחים. את פעילויות הבקרים נאלצנו לדחות בשעה בשל ההתמסרות המאושרת לסלסילה המתוקה והממכרת של הריקוטה, שאותה אפשר לאכול עם כפית בלי שום תוספת או להוסיף לה ריבה או שוקולד בהמלצת בעל הבית, רק כדי להבין שהיא מסתדרת נהדר לבד.

דורגלי שוכנת בלב טבע ייחודי במזרח האי, באזור משובץ הרים ופסגות, ולכן בחרנו בשני מסלולים שהתגלו כמוצלחים במיוחד. הטיול הראשון היה לקניון גורופו (Gola di Gorropu), מהעמוקים והמרהיבים בדרום אירופה עם קירות אבן גיר בגובה של כ-400 מטר, שאליו הגענו בנסיעה של פחות משעה העוברת בין כרמים רבים. משלמים חמישה אירו בכניסה ונמצאים בתוך טבע פראי שנחשב ל"גראנד קניון של אירופה". בעומקו של הקניון, לאחר צעידה בין עצים סבוכים, מתגלה מחזה מפתיע של בולדרים עצומים ולבנים, מעין חלוקי נחל אימתניים שמציעים צעידה מאתגרת לתוך הגיא.

המסלול השני שילב בין הטבע של האזור להיכרות עם ההתיישבות הפרהיסטורית של סרדיניה. את המסלול התחלנו בעמק לנאיטו (Valle di Lanaittu) וצעדנו בשבילים נוחים ומוצלים כשפנינו מעלה, להרים. באמצע המסלול, בקרחת יער, עצרנו לפיקניק עמוס תוצרת מקומית של גבינות ונקניקים ונהנינו מהנוף. משם המשכנו לחלק המשופע של המסלול, לעבר הר טיסקאלי (Monte Tiscali) אשר מתנשא לגובה של 518 מטר מעל פני הים.

שלט עץ שעליו חרוט השם "טיסקאלי" כיוון אותנו לעבר הכפר, שהיה ביתם של ראשוני המתיישבים בסרדיניה – הנוראגים (Civiltà Nuragica). מתיישבים אלה חיו באי מעידן הברונזה (המאה ה-18 לפנה"ס) עד המאה השנייה לספירה. המבנים המסורתיים שלהם, מגדלים ומבצרים עגולים הבנויים מגושי אבן או בזלת, הם שנתנו להם את שמם וכיום יש באי כ-7,000 מבנים כאלו, המכונים "המגדלים הנוראגיים" (Nuraghes).

ככל שמתקרבים לאזור שבו נמצאו שרידי הכפר ההליכה הופכת למאתגרת ודורשת שימוש בידיים נוסף לצעידה רגלית לא פשוטה על הסלעים. ואז, כאילו משומקום, בלבו של ההר, במעין בטן שנפתחת בין העצים, צצים להם שרידי הכפר וגם שומר שנראה כמו בובת שעווה המייצגת את התושבים הוותיקים. השומר הוא שגובה את דמי הכניסה לאתר – חמישה אירו לאדם. מסלול מעגלי חושף את השרידים שנמצאו באזור לפני כמאה שנה, שמתוארכים לאלף הראשון לפנה"ס – עשרות שרידי בקתות ומבנים לצד נטיפים עיליים שמשווים למקום מראה קסום ומסתורי. הכפר טיסקאלי, שנבנה במיקום בלתי נגיש, הצליח לשמור על תושביו ככל הנראה גם לאורך ימי האימפריה הרומית וימי הביניים. כל טיול כזה, המומלץ למיטיבי לכת וכולל עצירת צהריים והגעה, דורש יום שלם.

מפרצים ועתיקות על קו המים

המיקום המצוין של דורגלי, קילומטרים ספורים צפונית לים, שלח אותנו לבקר בחופים היפהפיים של הכפר קאלה גונונה (Cala Gonone). אמנם מזג האוויר לא אפשר רחצה במים, אבל בזכותו נהנינו מקצב אחר וממיעוט תיירים ברצועת חוף שמושכת אליה מבקרים רבים בעונות החמות, מה שגם מעלה את המחירים לצד הטמפרטורות. הכבישים המפותלים שמובילים לחופים חושפים תמונות קצרות ומהירות של נוף ובונים בהדרגה את הציפייה וההתלהבות מהתמונה שלבסוף נחשפת במלואה. מלונות נמוכים הבנויים על צלע ההר, מסעדות קטנות על קו המים וטיילת ממחישים כי למרות האטרקטיביות של סרדיניה, היא שומרת על אופי פשוט ולא צעקני. ואולי זה רק עניין של זמן.

על אף מיעוט האטרקציות לגיל הרך, התוועדנו ליד החוף לאקווריום חדש ומושקע ובו מגוון נרחב של חיי ים (Acquario di Cala Gonone). הצעירה בחבורה נהנתה מהמפגש הקרוב כל כך עם מגוון הדגים ושוכני הים, והמבנה החדש מעוצב, ייחודי ומזמין. אתר נוסף שנהנה מנוף ים וממפרצים ונמצא במרחק שעה נסיעה דרומית לדורגלי הוא הכפר הקטן ארבטאקס (Arbatax). בקרבת החופים והרציפים פועלות כמה מסעדות וחנויות, אך הנסיעה מומלצת בעיקר בשל מצבור סלעים אדומים הנמצא במפרץ בקצה הדרומי של הנמל. אפשר לרדת לקו המים ולצפות בים דרך החורים שנפתחו בתוך הסלעים.

עושר הסלעים הגבוהים באזור סופראמונטה (Supramonte) הוביל אותי לשאול את אנטוניו לגבי סצנת טיפוס הצוקים במדינה. כך הסתבר לי שלא רק החופים מושכים תיירים לסרדיניה, אלא גם המצוקים הרבים באזור. בלי להרחיב יותר מדי בשפה שאינו שולט בה, הוא הקפיץ למקום חבר שעובד כמדריך טיפוס ולמחרת מצאתי את עצמי רתומה לחבל המשתלשל ממצוק מעל החוף. שאר בני המשפחה שיחקו ביער שלמרגלות המצוק ופגשו משפחה של חזירי בר בעוד אני למדתי על מחירי הנדל"ן הזולים באי, שאפשרו בין היתר למדריך לרכוש בית בעיר ובית קיץ לא רחוק מהחוף ולשמור על סגנון חיים פשוט ורגוע הכולל מעט עבודה והרבה אוכל טוב ויין. כשאני תלויה בין שמים לארץ, גונבת מבטים לעבר הים וההרים שסביב, לא נדרשו הרבה שכנועים כדי שאסכים כי איזון שכזה בין פנאי לעבודה ובין נוף פראי לעירוניות הוא מתכון לחיים מאושרים.

בדרכנו חזרה אל עבר קליארי הבירה, ביקרנו בטארוס (Tharros), אתר ארכיאולוגי על חופה של פרובינציית אוריסטנו (Oristano) שבמערב סרדיניה ובו שרידי עיר עתיקה. מחקרים מעידים כי טארוס נבנתה במאה השמינית לפנה"ס בידי הפניקים, וחפירות במקום הראו כי עד למאה העשירית לספירה התנהלו במקום חיי עיר. השטח מהווה מוזיאון טבע מרשים, נטול תקרה וקירות, ובו אפשר לראות מרחצאות, יסודות של מקדש ושרידי חנויות ובתים עם עדויות מרובות למתיישבים פניקים ורומאים. אפשר לטייל בצמוד לעתיקות לאורך לשון ים שמעניקה מבט פנורמי על האי, על הים ועל שרידי ההיסטוריה של טארוס. מהמבט הנרחב הזה הבנו שסרדיניה מזמינה את המבקרים בה ללכת לאיבוד בין הכבישים והשבילים לעבר יישובים קטנטנים, עתיקות, סמטאות נחבאות וכפרים מהעבר ומההווה ובעיקר מאפשרת להוריד הילוך.

[tobutton text="%22%u05DC%u05D4%u05D6%u05DE%u05E0%u05EA%20%u05DE%u05E7%u05D5%u05DD%20%u05DC%u05D9%u05E0%u05D4%22" link="%22http%3A//www.booking.com/searchresults.he.html%3Fsrc%3Dindex%26nflt%3D%26ss_raw%3D%25D7%25A1%25D7%25A8%25D7%2593%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2594%26error_url%3Dhttp%253A%252F%252Fwww.booking.com%252Findex.he.html%253Faid%253D395994%253Bsid%253D79ef551423b415acfcadc69f78accf2b%253Bdcid%253D1%253B%26bb_asr%3D2%26aid%3D395994%26dcid%3D1%26lang%3Dhe%26sid%3D79ef551423b415acfcadc69f78accf2b%26si%3Dai%252Cco%252Cci%252Cre%252Cdi%26ss%3D%25D7%25A1%25D7%25A8%25D7%2593%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2594%252C+%25D7%2590%25D7%2599%25D7%2598%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2594%26idf%3Don%26no_rooms%3D1%26group_adults%3D2%26group_children%3D0%26dest_type%3Dregion%26dest_id%3D908%26place_id%3D%26ac_pageview_id%3D4ab738987f1f00b5%26ac_position%3D0%26ac_langcode%3Dhe%26ac_suggestion_list_length%3D3%22" theme="pink" target="blank" ]

טיפים לנוסעים עם המשפחה

עם ילדים: למרות אהבתם הגדולה של האיטלקים לילדים, ואולי בגלל מיעוט הפעוטות באי, שעות הארוחות אינן מתיישבות עם סדר היום של הקטנים וחשוב מאוד להיערך בהתאם. במרבית המקומות המטבח אינו חוזר לפעולה עד אחרי השעה 20:00 ויש להכין מראש אוכל לכל היום, במיוחד כשנוסעים בדרכים לאורך המדינה. אל תפספסו את הפיצה הטובה ביותר בעיר הבירה קליארי.

עונה: הימנעו מחודש אוגוסט החם, העמוס והיקר. בשאר השנה, באביב ובסתיו, נוח יותר מבחינת הטמפרטורות וכמות התיירים. אם בחרתם לבקר באי במועד חגיגי (חג המולד, ראש השנה האזרחית וכד'), דעו כי מרבית המקומות יהיו סגורים וזה יקשה עליכם את ההתנהלות. בניית תוכנית מסודרת מראש לרבות הזמנת מלונות ורכב מהארץ – מומלצת.