סגפנות מבריקה
בית בחדרה בעיצוב סגפני בהשראת בתי הסוכנות וחדרי הקיבוץ של פעם, מלא בהברקות תכנוניות ואוספים, המטיסים אותך חזרה אל הילדות
הבית
בשכונת עין הים בחדרה, מרחק דקה הליכה מהחוף מול שמורת גדור. 200 מ"ר בנוי על מגרש ששטחו 400 מ"ר. שלוש קומות שבמבט מהרחוב נראות כקומה אחת.
בעלי הבית
מיכל שפירא, מעצבת גרפית ותיקה ומוערכת (סטודיו מיכל ודקל), ויניב קציר, תסריטאי ובמאי ושלושת ילדיהם.
השראה
הבעלים ביקשו לבנות בית צנוע שירגיש כמו בית של סבתא או כמו בתי הסוכנות והקיבוץ של פעם – בתים צנועים בלי יומרות. "בית לא יכול להרגיש גדול מבן האדם שחי בו", מחדדת שפירא.
התכנון
נקודת הפתיחה לתכנון הבית כולו הייתה מאוד לא סטנדרטית והוכתבה על בסיס מפרט הפתחים. "חבר טוב נתן לנו חלונות שלא עשה בהם שימוש, משם הכל התחיל. עם רשימת החלונות שהיו לנו פנינו לאדריכל דיוויד לבנטל, והוא תכנן את המבנה", מספרת שפירא. החלום הראשוני היה לבנות בית בן קומה אחת אבל בשל מגבלות חוקי הבנייה התרחבו ובנו שתי קומות נוספות. עם זאת, הבית תוכנן כך שתיווצר בו תחושה של קומה אחת, עם תקשורת ישירה וזרימה בין הקומות. משום כך נקבעו מרבית החדרים בקומת הכניסה: מטבח וסלון, חדר רחצה ושירותים, חדרים לילדים ופינת עבודה גדולה בשבילם (בחדרי הילדים אין שולחן עבודה). הקומות הנוספות מוצנעות ונגישות רק למי שצריך להגיע אליהן. בקומה העליונה נמצא חדר ההורים, ובקומת המרתף הסטודיו הפעיל של שפירא.
העיצוב
כבר בכניסה לבית מתחשק לחלוץ נעליים וללכת יחפים על רצפת הטרצו הבוהקת. מכל עבר נמצאים אוספים ופריטים מראשית המדינה. התחושה המתקבלת היא שהבית קיים ומאובזר כבר שנים רבות ורק חודש לכבוד הדיירים החדשים. זאת בזכות בחירת חומרים מדויקת וירידה לפרטים שמשוות לבית מראה נאמן למקור ההשראה: תקרות בטון חשוף, הנמכות תקרה, דלתות פנים מלוחות בירץ' (דיקט ליבנה) וחיפויי קיר ורצפה באזורים הרטובים העשויים מוזאיקה טרצו בטכניקה מסורתית.
נוסטלגיה
שימוש בטקסטורות ובפריטים שמתאימים לאופי הנוסטלגי של הבית. חדרי השירותים, למשל, נצבעו עד שליש הגובה בצבע שמן מבריק ושני שליש הנותרים בצבע קיר מט – מראה הלקוח מקירות מבנים מוסדיים או קירות חדרי רחצה בקיבוץ (אז עשו כך לטובת תחזוקה נוחה). גם השימוש בכלים סניטריים בסיסיים, או בפיית גומי לברז המים בכיור הרחצה, יוצר תחושה מדויקת. נגרות המטבח עשויה לוחות ליבנה ומזכירה את הנגרות הגיאומטרית שאפיינה את שנות ה־50. באופן כללי, נוצרה סביבה נטולת כל קישוטיות, סגפנית מה, המשמשת במה לחפצים, לאוספים ולעולמם העשיר של בעלי הבית.
