נשיקה צרפתית

רבים מהדור ה"ותיק" יותר זוכרים לקלוד ללוש את הסרט הבלתי נשכח בבימויו "גבר ואישה" משנת 1966, סרט אשר זכה בשני פרסי אוסקר ובפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. העובדה שהוא ביים מאז אינספור סרטים פחות זכורים לא מורידה מהמוניטין שלו והציפיות מהסרט הנוכחי שלו, "הצטלבות", היו גבוהות למדי.

בסרטים הצרפתים ישנה מין ארומה אירופאית, אשר יוצרת אשליה של איכות, למרות שלפעמים האיכות היא מהם והלאה.

העניין המפליא ב"הצטלבות" הוא שהוא יכול לעבוד טוב גם כסרט הוליוודי, א-לה "רי-מייק", וזה חבל, כי חוץ מכמה נופים המאפיינים את צרפת ואזכור חוזר ונשנה של הנסיכה דיאנה ז"ל, לא היה שם שום דבר צרפתי. אה, כן – חוץ מהשחקנים.

הסרט, דרמת מתח, מספר את מסעו של קלוד. בתחילת המסע שלנו, הצופים, לא ברור מיהו באמת: רוצח/קוסם שברח באותו הלילה מבית סוהר, בעל שהחליט לעזוב את ביתו ואשתו או סופר צללים של ז'ודית רליצר.



בעצירה אקראית בתחנת דלק הוא נתקל בהוגט (השחקנית פינו דומיניק המעולה) – מלצרית או זונה, אשר נמצאת בדרכה אל חווה מרוחקת לבית הוריה, ביחד עם בן זוגה וארוסה פול הרופא. הבעיה היא שלפול נמאס מהמריבות שלהם אז הוא מוריד אותה בתחנת הדלק ונוסע משם. לאחר שהיא דוחה מספר פעמים את ניסיונות העזרה של קלוד, היא סוף סוף מבינה כי פול לא יחזור ומחליטה לנסוע איתו.

בדרך היא מפתיעה אותו כשהיא מבקשת ממנו לבוא איתה לבית הוריה ושיתחזה לפול הרופא, כי היא רוצה לשמח אותם. קלוד מסכים בהיסוס מה ונראה כי יש לו מה להסתיר.
בחווה קלוד עורך היכרות עם משפחתה הפרימיטיבית של הוגט, ובמיוחד עם בתה היפה בת ה-13, ולאחר ארוחת אירוסין מושקעת הוא נוסע לו לדרכו כשהוגט נשארת לעת עתה בחווה.

בחלק זה של הסרט אנחנו מתוודעים לסיפורה של הוגט חסרת המזל, אשר ניסתה לכונן קריירה בעיר הגדולה על חשבון הקשר עם בתה ומשפחתה. היא עזבה את נופי ההרים לטובת מדרכות העיר האכזריות ונשארה בעיקר אבודה. זהו מפגש בין שני טיפוסים אומללים/ שקרנים/ שורדים שמחפשים לעלות על דרך הישר מבלי לפגוע בקרובים להם.

החלק השני מספר את סיפורה של ז'ודית רליצר, סופרת מפורסמת (פאני ארדן) וטורפת גברים, אשר לא כותבת כל כך טוב כמו שהיתה רוצה, אבל למרות זאת מוציאה רבי מכר בזה אחר זה. לז'ודית רליצר יש גמד קטן, סופר צללים, אשר כבר 7 שנים מוכן לעשות בשבילה את העבודה השחורה בעוד היא מבלה במסיבות קוקטייל ובחתימות על ספריה.

אבל הקיץ הקץ. הגמד הקטן לא מעוניין עוד לעבוד מאחורי הקלעים והוא מוכן להתמודד עם ההכרה המגיעה לו. וכך, בשרשרת אירועים מפתיעים ומקריים אנחנו מתוודעים לנושא המרכזי של הסרט והוא "משבר היצירה", בו לוקים המוכשרים באמת וגם אלו אשר עושים הכול כדי שיחשבו כי הם מוכשרים. המסר הוא שההשראה בסופו של דבר מגיעה מחיי היום יום – סיפורים קטנים, כאלה שאם תקשיבו להם טוב, תוכלו לקלוט את הניואנסים ואף להפוך אותם לעלילה של סרט.

קלוד ללוש דואג שלא נשתעמם, ושכל רגע ישנה אצלנו את תפישתנו לגבי השתלשלות האירועים. הדיאלוגים מעולים. כמו הסרט, גם הם מתנהלים בקצב מדויק, בשנינות והם עוסקים במה שנוגע לכולנו: הפגיעות האנושית והרצון לא להיות לבד.

"הצטלבות". ביים: קלוד ללוש. משחקים: פאני ארדן, דומיניק פינון, אודרי דנה, זינדין סולם ומישל ברניר. צרפת 2007, 103 דקות