לא רק גיבורים: הנשים שהתנ"ך העדיף לשכוח סוף־סוף נחשפות

כולנו שמענו אינספור פעמים את סיפור יציאת מצרים, בכיכובו של משה שנבחר להוביל את עם ישראל במדבר אל הארץ המובטחת. אבל מה אנחנו יודעות על ציפורה, אשתו – זו שהלכה לצדו, ואולי הייתה מנהיגה בפני עצמה? על הגר, שילדה לאברהם את ישמעאל? על דבורה הנביאה, יעל אשת הקיני, בעלת האוב, ועוד?

>> "יש דתיים שלא יפנו אליי כי אני אישה, יש כאלה שצועקים גוועלד"
>> השדכנית החרדית מ"ווארט" בדרך לנטפליקס: "חשבתי שעובדים עליי"
>> חיה גלבוע בריאיון: "רציתי להוכיח לגברים המדומיינים בתוכי שאני ראויה"

איך היה נראה הסיפור של עם ישראל אילו אישה הייתה עומדת בראש? ואולי – וזה החלק המטריד באמת – כבר הייתה אחת כזאת, ופשוט מחקנו אותה מהנרטיב? כי האמת הפשוטה היא שהתנ"ך מלא בגיבורים, ודל מאוד בגיבורות. לא כי לא היו כאלה, אלא כי הן נדחקו לשולי ההיסטוריה.

"אם ציפורה הייתה חיה בתקופה שלנו, היא הייתה מנהיגה נחשבת – אולי אפילו ראש ממשלה", אומרת בביטחון שלי אשכולי, 49, חוקרת מקרא, שפותחת צוהר לנשים שמוזכרות פעמים בודדות בתנ"ך ונותרו בגדר תעלומה לא מפוענחת.

"הנשים בתנ"ך לא בהכרח היו בצד, מה שהיה בצד הוא האופן שבו סיפרו לנו את הסיפור. למדתי במדרשות נפלאות שהציעו לימוד ישיבתי, כמו הגברים. לקח לי זמן לקרוא את התנ"ך אחרת, וככל שקראתי יותר, כך הבנתי שחלק מהתמונה חסר"

 

"ציפורה מופיעה תמיד בזכות משה, וכמעט לא עוצרים לשאול מי היא האישה שהייתה לצדו. הם הלכו יחד 40 שנה במדבר, אבל ציפורה הייתה דמות בזכות עצמה – והיא גם ידעה לתפוס פיקוד. בעולם של המזרח הקדום גם אישה יכלה להיות כוהנת, ויש סיבה להניח שציפורה עברה הכשרה לכהונה. אפשר אפילו למצוא לזה רמזים בסיפור".

"אחרי שאלוהים הורה למשה 'שלח את עמי' ממצרים, הוא לא יצא לדרך לבד. זו הייתה שליחות משותפת שלו ושל ציפורה – אבל אל פרעה הוא הגיע רק עם אחיו אהרון. בסוף משה ואהרון עמדו מול פרעה, וזה נגמר בעשר המכות וב־40 שנות נדודים במדבר. ואם אישה הייתה עומדת לצד משה ומנהלת איתו את האירוע? האם זה היה נגמר אחרת? יתכן".

אשכולי, אם לשלוש בנות המתגוררת בעמק האלה, היא גם מרצה מבוקשת ומורת דרך שמובילה סיורי תוכן בירושלים. "הנשים בתנ"ך לא בהכרח היו בצד", היא אומרת, "מה שהיה בצד הוא האופן שבו סיפרו לנו את הסיפור. אנחנו ניזונים ממנו דרך הגבר, ואין בו כמעט אישה שעומדת בפני עצמה, אלא בעיקר על תקן 'אשתו של' או 'בתו של'. בתור ילדה הנחתי שפשוט לא היו נשים שעמדו בפני עצמן".

"גדלתי בחינוך דתי", היא מספרת על הרקע ממנו באה, "למדתי במדרשות נפלאות שהציעו לימוד ישיבתי, כמו הגברים – ובכל זאת המשכתי לקרוא את התנ"ך באותן עיניים מוכרות, מתוך תחושה שאני יודעת מה מסופר. לקח לי זמן לקרוא אחרת, וככל שקראתי יותר, כך הבנתי שחלק מהתמונה חסר".

מהמקום הזה כתבה אשכולי את הספר "גלויות: נשים שנמחקו מהתנ"ך" (בהוצאה עצמית), שכבר יצא במהדורה שנייה. בספר היא משתפת בפרשנויות ובסברות שלה, על בסיס מחקר מקראי שערכה.

"תחשבו איזה תעצומות נפש יש להגר. שרה מתעמרת בה, והבן שלה הופך ללא רצוי, עד שהיא מגורשת שוב. היא יוצאת למדבר חסרת ודאות, כמעט חסרת אונים, ובכל זאת, נעמדת שוב על הרגליים ומצליחה לבנות לעצמה ולבנה חיים חדשים"

 

היו נשים בתנ"ך שפשוט נמחקו?
"כן. מי שכתב את התנ"ך עשה מיפוי של מה שנכון בעיניו – ובפועל נשים מוזכרות בעיקר דרך הגבר שלהן, כדמויות משניות. זה אומר שצריך לחפור: לשים לב למה שיש, ובעיקר למה שאין; לקרוא גם באשורית, שומרית ומצרית כדי לחשוף רבדים נוספים. את מי שאולי הייתה חלק מההיסטוריה שלנו ולא נכנסה לספר הספרים כבר לא נוכל לשחזר, אבל יש נשים שמופיעות ברמז – חצי פסוק, רסיסי סיפור. הן היו מלכות או נביאות, עשירות או עניות, גיבורות בפני עצמן – והמכנה המשותף לכולן הוא שהן שיחקו תפקיד גדול בהרבה ממה שנדמה לנו".

מה הכי הפתיע אותך בתחקירים על הדמויות התנ"כיות?
"עד כמה מדובר בנשים עוצמתיות, משמעותיות ומגוונות – בין אם מלכות ובין אם בתחתית הסולם. בתחקירים שלי, כשמסירים מהן את המסכה, מתגלות דמויות שיש לכולנו מה ללמוד מהן. חבל שהן מוזכרות רק כבדרך אגב במקרה הטוב – ובמקרים אחרים פשוט אבדו בדרך".

פרק משלהן: סיפורן של כמה הנשים שנמחקו מהתנ"ך

המנהיגה המבוזבזת: ציפורה
"כשמשה ברח ממצרים הוא היה רווק. הוא חצה ואדיות והרים, נדד בין כפרים ושבטים בחיפוש אחר בית, ובסופו של דבר הגיע למדיין – בין ערב הסעודית לירדן של היום. שם פגש את ציפורה, הבכורה והדומיננטית מבין שבע בנותיו של יתרו. משה התגלה כנסיך אמיתי, ג'נטלמן. היא הבינה שיש כאן קליבר. משה, מצדו, לא חיפש מישהי שתעשה את הכביסה, וליתרו היה חלק משמעותי בעיצוב דמותה – הוא דאג להשכלתה והכין אותה להיות ממשיכת דרכו.

"הם התחתנו והקימו משפחה אוהבת. אבל מה קרה בלילה שבו הייתה אמורה ללכת איתו לפגוש את פרעה? הפסוקים מקוטעים, אבל ברור שהיה שם אירוע מסתורי, אולי אף מסוכן, שגרם להם להתפצל. היא חזרה למדיין עם בניהם, גרשום ואליעזר, והשאר היסטוריה. ציפורה ומשה נפגשו שוב אחרי מעמד הר סיני והמשיכו יחד במדבר, אבל הזוגיות ביניהם כבר לא חזרה להיות כפי שהייתה".

יותר ממתנקשת: יעל אשת חבר הקיני
"אנחנו מכירים אותה מסיפור המלחמה בסיסרא – הרגע שבו הרגה אותו אחרי שנכנס לאוהל שלה. הוא ביקש מים, והיא נתנה לו חלב – לא רק כי זה מה שהיה לה כרועת צאן, אלא גם כמהלך שמרדים – וכעבור זמן קצר דאגה שיירדם לנצח. המיתוס שנוצר סביבה הוא של אישה קטלנית ומסוכנת, אבל כמעט לא עוצרים לשאול מה גרם לה לפעול נגד מי שלא היה אויב ישיר שלה – ואפילו להפר ברית. כשמעמיקים בדמות שלה, מתגלה אקט אחר לגמרי: התערבות מכוונת במלחמה, אולי מתוך הוקרה לדבורה הנביאה".

השופטת שאיחדה עם שלם: דבורה הנביאה
"אשת לפידות, נביאה ושופטת – האישה היחידה מבין השופטים. דבורה הייתה מנהיגה בקנה מידה חריג: היא ישבה לשפוט את העם, הובילה מהלכים פוליטיים, והייתה גם יוצרת – שירת דבורה מיוחסת לה. יעל התערבה במלחמה שלא הייתה שייכת לשבט שלה, אבל אי אפשר לנתק את זה מדמותה של דבורה – מנהיגה שסחפה אחריה שבטים, גם אם לא את כולם, והצליחה להוביל ניצחון במקום שבו אחרים נכשלו".

"השם של תמר מעורר עד היום אסוציאציה של זונה – וזה בדיוק מה שמקומם. זו דוגמה לאופן שבו מצמידים לנשים תוויות במהירות… בסוף היא הפכה לאם שושלת יהודה, שממנה יצמחו בועז ולימים גם דוד המלך"

 

האישה שסירבה להיעלם: תמר בת דוד
"כלתו של יהודה, בנו של יעקב, ואשתו של ער, בנו הבכור. השם שלה מעורר עד היום אסוציאציה של זונה – וזה בדיוק מה שמקומם. זו דוגמה לאופן שבו מצמידים לנשים תוויות במהירות.

"אחרי שבעלה ער מת, היא חותנה במסגרת הייבום לאחיו אונן – שמת גם הוא. אחר כך נשלחה חזרה לביתה עם הבטחה מעורפלת שיום אחד תיקרא להינשא לבן השלישי, אבל בעיני יהודה היא כבר הייתה מקוללת. השנים נקפו ואף אחד לא קרא לה, והיא החליטה לעשות מעשה.
אחרי שיהודה איבד את אשתו, ואחרי שנים של המתנה, היא גמרה אומר להתעמת איתו. מצד אחד – גבר מבוגר, עשיר ובעל מעמד; מצד שני – אלמנה שגורשה מביתה, שנאלצת לגייס את כל כוחה כדי לעמוד מולו. יהודה לא זיהה אותה והניח שהיא זונה.

"תמר רצתה ילד מהמשפחה של יהודה, בן שימשיך את השושלת, והיא נכנסה ממנו להיריון. כשהדבר התגלה, והוא הבין שזו אותה אישה ששלח משם, הוא ציווה לשרוף אותה. אבל תמר גילתה אומץ, ודרשה ממנו הכרה באבהות. בסופו של דבר יהודה הודה – ותמר הפכה לאם השושלת, שממנה יצמחו בועז ולימים גם דוד המלך".

השורדת: הגר
"הפילגש של אברהם התחילה כשפחתה של שרה, שהייתה עקרה. ביוזמת שרה היא הרתה מאברהם – אבל מהר מאוד היחסים ביניהן הידרדרו, והגר יצאה אל המדבר. תחשבו איזה תעצומות נפש יש לאישה בהיריון שיוצאת לשם לבדה – אבל כמי שהגיעה ממצרים, היא גם יודעת איך לשרוד בו.

"כשהיא פוגשת מלאך אלוהים היא חוזרת לבית אברהם, וישמעאל נולד וגדל לצד אביו. אבל אז נולד יצחק. התנ"ך מקמץ במילים על מה שקורה שם, אבל ברור שהיחסים בין שרה להגר קשים: שרה מתעמרת בה, והבן שלה הופך ללא רצוי. שרה לא מוכנה לשני יורשים – והגר מגורשת שוב, הפעם עם ישמעאל.

"היא יוצאת למדבר חסרת ודאות, כמעט חסרת אונים – והבכי שלה, על פי חז"ל, הוא זה שפותח את שערי שמיים בראש השנה. ובכל זאת, הגר נעמדת שוב על הרגליים, וכנגד כל הסיכויים – מצליחה לבנות לעצמה ולבנה חיים מחדש במדבר".