נשים קטנות (מאוד)

המנהג לנקב את אוזני התינוקת לצורך ענידת עגילים הוא שכיח, ולמרות זאת יש המגיבים לו בזעזוע. האם עגילים בגיל הינקות כרוכים בסיכון בריאותי? ואיך זה קשור למוסר ולאסתטיקה? זה לא הגיל, זה העגיל
ודאי יצא לכם לראות מדי פעם תינוקת עם עגילים. אולי אפילו התינוקת הפרטית שלכם עונדת על אוזניה את התכשיט הנשי הזה. המנהג לתכשט את אוזני התינוקת מקובל בתרבויות מסוימות יותר מאשר באחרות, אך משום שישראל מאכלסת מגוון רחב של מגזרים ועדות – המראה הזה נפוץ למדי. על אף שכיחות התופעה, ניכר כי היא מצליחה לעורר מחלוקת לא קטנה בקרב ההורים בשל השאלות האתיות והבריאותיות שהיא מעלה.
לפולמוס הגדול סביב עניין העגילים לתינוקות תוכלו להיחשף בשיחת חולין בין אמהות בגינת המשחקים, כמו גם בשיטוט בפורומי ההורות באינטרנט. אמא אחת, שהעזה להתלבט בגלוי באחד הפורומים האם לנקב את אוזני בתה, בת חודשים אחדים בלבד, זכתה במטח תגובות קוטלות מהגולשות, בסגנון: "הניחי לה לנפשה עד שתגדל ותבקש בעצמה"; "זה כל כך מזעזע, למה להכאיב לה?". והיו גם כמה אמהות שהגיבו בפרגון, כמו: "תעשי לה, אני עד היום בלי עגילים רק כי לא עשו לי בינקות, וכשגדלתי פחדתי"; "זה כמעט לא כואב כשהם עדיין לא מבינים"; "תני לה רסקיו ויהיה בסדר", וכדומה.
האם ניקוב אוזני תינוקות בשנה הראשונה לחיים אכן כרוך בסיכונים בריאותיים או בטיחותיים? מה כדאי לדעת לפני ששוקלים לתכשט את הצאצאית החדשה בעגילים? רופא ילדים בכיר וחוקר תרבות ומגדר משיבים, אך ההחלטה הסופית היא כמובן בידי ההורים.
פחות מסובך מברית
ד"ר אריאל טננבאום, רופא בכיר במחלקת הילדים בבית החולים הדסה הר הצופים, אומר כי כל עוד ניקוב אוזני התינוקת נעשה בצורה ראויה, הפעולה אינה כרוכה בסיכון רפואי או בריאותי.
"אני רואה במרפאה הרבה תינוקות עם עגילים, בעיקר בקרב עולים מארגנטינה ומצרפת אך גם בקרב ישראלים, חילוניים ודתיים כאחד. עדיין לא נתקלתי בתינוקת שחלו אצלה סיבוכים עקב כך. איני אומר שלא ייתכנו סיבוכים, אך באותה מידה הם ייתכנו גם אצל מבוגרים או מתבגרים".
הורים מתייעצים איתך האם לנקב את אוזני התינוקת שלהם?
"מדי פעם פונים אלי הורים כדי להתייעץ, ואני עונה שהם צריכים לעשות מה שהם רוצים ומה שהם מאמינים כי מבחינה רפואית זו לא בעיה. חשוב כמובן להקפיד ללכת לאדם מיומן שעבר הדרכה, אך אין המלצה מיוחדת לגבי מחט או אקדח. סיבוכים שכיחים יותר כשמדובר בפירסינג באזורים בגוף שיש בהם סחוס, אך לא מניקוב פשוט בתנוך האוזן. ברית מילה, למשל, זו פרוצדורה מורכבת הרבה יותר, שכרוכים בה סיבוכים אפשריים. מבחינת המורכבות אין מה להשוות בכלל".
יש הטוענים כי תינוקות אינם מרגישים כאב בתנוך האוזן בימים הראשונים לחייהם. האומנם?
"כולם מרגישים כאב או רגישות, מי יותר ומי פחות. לפני עשרות שנים מקובל היה לעשות ניתוחים לפגים ולהגיד שהם לא מרגישים כאב, אך לדעתי גישה כזו היא אכזרית ושגויה. עובדה שתינוקות בוכים בברית מילה ובבדיקת אוזניים. תינוקות ופגים חשים כאב, ואפשר לראות זאת על פי עוויתות הפנים שלהם, על פי העלייה בדופק ובלחץ הדם, ולפעמים גם בשינוי שחל בצבע עורם".
עם זאת, מכיוון שניקוב האוזניים נעשה בפרוצדורה פשוטה וקצרה מאוד, ד"ר טננבאום סבור כי במקרה הזה הכאב לא צריך להוות שיקול. "כדאי לשים את התכשיר 'אמלה', שמרדים מקומית את האזור, וחשוב להצטייד במשחה אנטיביוטית, למקרה שיתפתחו מוגלה או זיהום".
ומה לגבי סיבוכים אפשריים, כמו בליעת העגיל או משיכה באוזן וקריעת התנוך?
"חשוב מאוד שהורים לא ינסו לחסוך ולהשתמש בעגילים ממתכות זולות, אלא רק בעגילים מזהב או מפנינה. העגילים צריכים להיות קטנים וצמודים, ולא צריך להחליף אותם. אם העגיל מתוצרת טובה, לא אמורה להיות בעיה. עגילי חישוק כמובן אינם מומלצים כדי למנוע היתפסות או משיכה".
הפסיכולוגיה שמאחורי העגילים
|
|||||
ד"ר גלעד פדבה, חוקר תרבות, קולנוע ומגדר באוניברסיטת תל אביב, מתנגד לתופעה. "זהו ניסיון של הורים לאכוף נורמות אסתטיות מאוד מסוימות על צאצאיהם. הם לוקחים חלק תקין ושלם בגוף ופוגמים בו", הוא אומר. "הסימון הזה של הגוף הוא בעיניי סוג של בעלות שההורים רוצים על הילד. זו כפייה אכזרית של מנהגי אבזור ותכשוט, מכיוון שהתינוקת לא יכולה להתנגד".
אתה משמיע ביקורת קשה על עניין תרבותי-אסתטי. במה שונה המנהג הזה מכל מנהג אחר?
"זהו מנהג בעייתי. לא כל המנהגים התרבותיים פוגמים בגוף ולא כולם מסמנים בעלות של אדם אחד על גופו של אחר. אני בעד מוסר אבסולוטי ומוחלט ומתנגד בכל ליבי להימנעות משיפוט מוסרי. מה שההורים האלה עושים הוא מותר על פי חוק, אך למעשה הצאצאים שלהם חסרי אונים. כחברה רב תרבותית עלינו להוקיע התנהגות בלתי מוסרית. יש הבדל גדול בין לקחת תינוק שרק נולד ולעשות לו חורים באוזניים, לבין ילד שכבר עומד על דעתו".
לדברי הרופאים, ניקוב אוזני תינוקות אינו כרוך בסיכונים מיוחדים.
"עלינו לתת את הדעת על היבטים ערכיים ומוסריים לדברים שהורים עושים בילדיהם, גם אם אין להם השלכות בריאותיות נוראיות. בשונה ממקרים שבהם תינוקות צריכים לעבור פרוצדורות לא נעימות בשל אילוצים בריאותיים, כאן לא מדובר בהחלטה בריאותית או היגיינית אלא בפרוצדורה אסתטית".
מהו בעיניך הנזק שעלול להיגרם לתינוקת?
"יש כאן טיפוח של תפיסת עולם מסוימת אצל התינוקת, כי אם היא בכלל לא זוכרת מתי ניקבו את אוזניה, זה עלול להיתפס אצלה כאיבר אורגני של הגוף. לתינוק יש זכות על גופו מבחינה מוסרית – שלא ינעצו בגופו חומרים זרים. במקרה הזה הוא חסר אונים ולא יכול להתנגד, אלא רק לבכות".
יש הורים שעושים זאת לבנותיהן כדי שלא יחשבו שהתינוקת היא בן. מה דעתך על כך?
"אין שום דבר רע בכך שיחשבו שהתינוקת היא בן. אלה הם הורים שלא שלמים עם זהותם המגדרית ומשליכים את הפחדים שלהם על התינוקת. המעשה בעיניי מיותר בתכלית, הרי התינוקת לא נהנית מהדבר הזה – ההורים הם אלה שנהנים. יש פה ניסיון להפוך את התינוקת לאישה. היא נולדה נקבה והם לא מניחים לה לחוות את התהליך של גיבוש הזהות המגדרית, אלא מכתיבים לה איך לראות את הנשיות שלה. זהו סממן קיצוני עם הרבה היבטים פסיכולוגיים מורכבים, וכמובן שיש כאן גם עידוד לעדריות – להיות כמו כולן".
ד"ר טננבאום, מה דעתך על תגובות ביקורתיות ונזעמות לגבי עגילים לתינוקות?
"אני אומר שהורים צריכים לעשות מה שהם מאמינים, והשאלה האם זה כדאי, יפה או נעים היא עניין תרבותי. אולי אני פתוח יותר בנושא, ואולי בגלל שאני עצמי מארגנטינה – שם המנהג מקובל. אבל זה גם בגלל שאני בטוח שהגויים מסתכלים עלינו באותו אופן לגבי ברית מילה. יש דברים שאנשים מבחוץ לא יבינו".