נפרדות משנת 2016: זן קפיטליזם

חברת WeWork, שבין מקימיה הישראלי אדם נוימן, היא אחת החברות הצומחות בעולם, עם שווי מוערך בכ־16 מיליארד דולר. הנתון הזה מרשים עוד יותר כשמגלים מה היא מוכרת – כלום. או ליתר דיוק – הכל. תלוי באיזו שנה נולדתם. ועכשיו להסבר: WeWork מגדירה את עצמה כ"פלטפורמה ליוצרים". בפועל החברה חוכרת שטחי נדל"ן גדולים במרכזי הערים (בישראל יש לה מרכזים בבאר שבע, הרצליה, תל אביב ובעתיד גם בירושלים), הופכת אותם לחללי עבודה מעוצבים ומשכירה ללקוחות. סליחה, ב־WeWork אין לקוחות, רק חברי קהילה. ניתן לשכור עמדה בודדת, שולחן צוות או אפילו משרד שלם בלי לדאוג לשום דבר. כל השירותים, ממכונת קפה ועד חדר מדיטציה, כבר שם. הדבר היחיד שכן תצטרכו לדאוג לו הוא להיות מרשימים וידידותיים. החללים של WeWork לא נועדו רק לעבודה – לא בשביל זה ינטשו הפרילנסרים את בתי הקפה – אלא גם למפגשים בלתי אקראיים ולנטוורקינג מקצועי. בקיצור – קהילה.

אפשר לחשוב על הקונספט כתרגום העתידי של הזירות שבהן אנחנו נפגשים היום – פייסבוק, אינסטגרם, טינדר – לחלל פיזי. לפי נוימן, צעד זה יפתור את בעיית הבדידות והניכור של דורנו. הוכחות בשטח כבר מספק המיזם האחרון שהחברה השיקה השנה בניו יורק: WeLive. הפעם לא מדובר בשטחי עבודה אלא בשטחי מגורים, אבל הקונספט זהה והחזון אותו חזון: כזה שמדבר בעיקר על קהילה ותחושת שייכות, כאילו לא מדובר ביחסי שוכר ומשכיר. ב־WeWork מקפידים לציין שחללי המגורים כוללים מגוון רחב של שטחים פתוחים – מקום מושלם להכיר ולשוחח. אם תרצו, אופי של חדר אוכל קיבוצי. ולא במקרה – נוימן העביר חלק משנות ילדותו בקיבוץ ניר עם.

סקרים בארצות הברית מצביעים באופן ברור על המגמה: בני דור ה־Y, שנולדו בשנים 2000־1980, קונים באופן מובהק פחות בתים ומעדיפים גישה ולא בעלות. עבור צעירים בני 35־25 התחייבות, אם למשכנתה ואם למערכת יחסים, היא משהו שההורים שלהם עשו. אותם הורים שבסלון שלהם מעלה עכשיו אבק אוסף דיסקים מפואר, שריד ארכיאולוגי כמעט. העידן שבו רצינו לצבור – דיסקים, בתים או מכוניות – הוא נחלת העבר. כי מי צריך לקנות משהו כשיש לנו את הכל בהישג יד? אם מינוי ב־WeLive הוא אכן העתיד, מינויים בשירותי סטרימינג כמו אפל מיוזיק ונטפליקס, שהושקו השנה בארץ, הם ההווה. הם מציעים ספריות ענקיות של תוכן מוזיקלי או טלוויזיוני בתמורה לסכום סמלי בחודש.

התוצאה: אם פעם הדברים שהגדירו אותנו היו החפצים שלנו, היום האישיות שלנו משתקפת במקומות אחרים לגמרי – תמונת הפרופיל, פיד האינסטגרם, הפלייליסטים האהובים עלינו. לפי סקר של מכון המחקר על שם ג'ון פ' קנדי, המילניאלס יעדיפו לבזבז את הכסף שלהם על טיול בחו"ל ולא לרכוש בית או לשלם חובות.

פרשנות רומנטית לנתונים היא שהפסקנו לצבור חפצים והתחלנו לצבור חוויות, אבל מבט אחד על הפיד יבהיר את הבעיה: איך החוויות של כולנו דומות כל כך? הדמיון הזה ילך ויקצין בעתיד מדומיין שבו במקום בית משלנו כולנו נגור בחלל מעוצב אך גנרי תוצרת מיזם כמו WeLive.

השינוי המטלטל שעובר על תעשיות התוכן ימשיך לחלחל לשאר תחומי החיים שלנו בשנים הבאות. אנחנו נמשיך לשלם על שירותים שלא מעניקים לנו שום דבר שאפשר לצבור או לתרגם בבוא היום לרווח מוחשי, כי בסופו של דבר הם מעניקים לנו את אותו הדבר שקיבלנו כשחלמנו על הבית שנקנה או כשרכשנו את הדיסקוגרפיה המלאה של הביטלס: תחושת שייכות.

החזון העתידי הזה לא מבקש מאיתנו כלום חוץ מדבר אחד: אנחנו עצמנו. סך כל התשוקות, הרצונות והמאווים שמרכיבים את האישיות שלנו. הבודהה טען שהחיים הם סבל ומקור הסבל הוא התשוקה. השאיפה הבודהיסטית היא להגיע לתודעת הזן הריקה, חסרת התשוקות. ברוכים הבאים למקדש של הזן קפיטליזם. אל תדאגו, הוא יצטלם מעולה לפיד.

מה עוד היה לנו בשנת 2016?

התחלנו לדבר על בוטוקס בפינת הקפה בעבודה
הפסקנו להתבייש במחזור שלנו
המילניאלס הרגיזו את כל העולם
הסטוריז השתלטו על הרשתות החברתיות
מגפת ההטרדות המיניות גבתה מאיתנו מחיר יקר
הבלוגריות יצאו למלחמה בעורכות
דחיית הסיפוקים שלנו הושלמה
המגדר יצא מכלל שליטה
לנה דנהאם הפכה מפמיניסטית לפריבלגית מנותקת
והתאהבנו במעצבים סובייטים
אז איך אפשר לסכם את מצב הנשים ברחבי העולם?