נעמי רובין הוטרדה מינית בתעשיית המוזיקה. היום היא שומרת נגיעה
נעמי רובין, זמרת ויוצרת מאל.איי, נחתה בישראל רק לפני כמה חודשים, אבל החליטה להישאר ולפרמט את הקריירה שלה מחדש בארץ הקודש. ריאיון
אולי נתחיל מהסוף: נעמי רובין, זמרת ויוצרת בת 30, תכננה לקפוץ לישראל מביתה בלוס אנג'לס לחמישה ימים בלבד למטרת ביקור משפחתי. מאז עברו חמישה חודשים והיא עדיין כאן, מסבלטת דירה בתל אביב, אחרי שהופעה קטנה וספונטנית באוזן בר שינתה את תוכניותיה. במהלך ביקורה היא פגשה את הזמר והיוצר איתן פלד ויחד הם יצרו שיר בשם "KING KONG", סינגל ראשון מתוך פרויקט מוזיקלי משותף. בנוסף, הוציאה החודש שיר בעברית שכתבה והלחינה בשם "מת עליי". "איתן ואני הפכנו חברים טובים. יש לנו חיבור מיוחד ואנחנו משפיעים זה על זו להיות אנשים יותר טובים", מספרת רובין. ב-26 ביוני הם יופיעו יחד ב"גיטרה לופט" בתל אביב.
באינסטגרם היא קוראת לעצמה No / Me. מוקדם יותר השנה יצרה שיר בשם Push To Start והעבירה אותו לדיג'ייז אמריקאים, שהחזירו אותו אליה עם בקשה שתשיר אותו בקולה. רובין הסכימה, ומאז דורג השיר במקום הראשון במצעד ה-BEATPORT TECH HOUSE ובמקום ה-23 במצעד הבילבורד האמריקאי. רובין היא אחת מעשרת האומנים הישראלים המושמעים ביותר בספוטיפיי עם כמיליון מאזינים חודשיים. הסיפור שלה רצוף ברגעי שיא ומשבר בהתאם לז'אנר, כולל החתמה ביוניברסל סטודיו, הטרדות מיניות וסוג של חזרה בתשובה. אבל בואו נתחיל מההתחלה.
היא נולדה בלוס אנג'לס לאימא ישראלית ממוצא פרסי ולאב אמריקאי יהודי, אך אתאיסט. ההורים התגרשו כשהיא הייתה בת שש. בגיל 23 הופיעה בפעם הראשונה. "אחרי זה הוחתמתי ביוניברסל מיוזיק, חלום של כל זמר. הם השקיעו בי שלושה מיליון דולר במוזיקה ובנוסף שילמו לי שכר". השיר הראשון שהוציאה, "Consistent" זכה להשמעות ברחבי העולם וזיכה אותה בתהילה קצרה. "אנשים מכל מיני ארצות כתבו לי שהם התאהבו במוזיקה שלי והכל נראה מבטיח. עבדתי שם גם עם עידן רייכל שאני מאד אוהבת את המוזיקה שלו אבל השיר לא היה מדהים, ונגנז".
ובכל זאת עזבת אחרי שנתיים את יוניברסל.
"עזבתי שאחרי שלא נעניתי להצעות מיניות. כן, כן, זו הסיבה. זה לא קרה פעם אחת, זה חזר על עצמו. מה שקורה בתעשיית המוזיקה בארצות הברית זה ממש סדום ועמורה. אחד מהם היה מבוגר מאבא שלי, בסוף שנות השישים שלו, גבר נשוי שהכרתי את משפחתו. הייתי המומה, ואחרי שהבנתי שזה חלק מהעניין שם, עזבתי הכול מאחוריי. איבדתי ביטחון שאולי המוזיקה שלי לבדה לא מספיק טובה. בקורונה קיבלתי עוד הצעה מקצועית ממישהו שחלמתי לעבוד אתו מגיל צעיר ושאמר לי שהוא רוצה להפיק לי אלבום, אבל כשהגעתי אליו הבנתי שוב מה הם התנאים שלו. וויתרתי מיד. אני חושבת שזה החזיר אותי בהמשך באיזשהו אופן לדת, כדי להבין מה באמת חשוב בחיים. אבל אז נכנסתי לדיכאון."
מה קרה?
"הרגשתי שקשה לאנשים להבין את ההשלכות הקשות והחמורות שיש להטרדות מיניות על נשים. גברים אולי טועים בי כי אני מדברת בפתיחות ונכון שאני לובשת מכנסיים, אבל הלבוש שלי צנוע. מה שקרה לי הוא לא רק בעיה שלי, זה קורה להרבה זמרות נוספות בתעשייה האמריקאית שאנשים בעלי השפעה מנסים לנצל את השפעתם ולהטריד אותן מינית. אני זוכרת שהייתי חוזרת הביתה בוכה מהמחשבה שככה מתנהל העולם וידעתי בתוך תוכי שזה לא צריך להיות ככה. גם אם לא היה מדובר בהטרדות פיזיות, הן גרמו לי לאבד לגמרי את הבטחון העצמי שלי באותה תקופה, התחלתי להאמין שהלייבלים והמנהלים שלי עובדים עבורי ומקדמים אותי רק כי הם רוצים משהו פיזי ממני."
ובגלל זה, בין היתר, התחזקת מבחינה דתית?
"זה לא שאיבדתי את הדרך ואני חוזרת אליה. אני לוקחת את הזמן למצוא את הדרך שלי לדת. אני בוחנת לעומק איפה אני עומדת מול נושאים חשובים בזהות שלי כמו הציונות, שבת, כשרות. חשוב לי לשמור היום נגיעה כדי להרגיש בטוחה וכדי להגן ולשמור על האנרגיה שלי וכרגע אני לא יכולה ללחוץ יד לגבר. יכול להיות שיום אחד אחליט להפסיק עם זה אבל כרגע זה מרגיש לי נכון. אני שומעת דברי תורה של גדליה פנסטר שמסביר את הרעיונות הברסלבים וגם אבא שלי האתאיסט מתקרב היום לדת."
ההתקרבות לדת השפיעה על הכתיבה שלך?
"כן. היא יותר אופטימית ועם תקווה."
יתכן שאתם לא מכירים את פרצופה או שמה של רובין, אבל בכתיבה ובמוזיקה שלה בוודאי נתקלתן. היא כותבת מזה שנים שירים וטרקים לדיג'ייז ברחבי העולם, ביניהם אונבוס, די ג'יי ברזילאי עם 30 מיליון האזנות בספוטיפיי. בעבר, כשלא נהגה להתחבר לתוצר הסופי, היא לא הסכימה לשים את שמה כיוצרת על היצירה. היום היא טוענת שאין לה בכלל זמן לכתוב לאחרים, "אני כותבת רק לעצמי".
זה כסף טוב, לכתוב לדיג'ייז?
"זה תלוי אם את נשארת עם הזכויות או אם זה על פי השמעות. בגדול, כל חוזה לגופו, אבל זה נע בין 2000 ל-10,000 דולר."
מה גרם לך לחזור לשיר אחרי ההפסקה הארוכה?
"הפגישה עם איתן פלד. פגשתי אותו לראשונה תחת הכובע של "כותבת" בסשן כתיבה עבור לקוח. הוא שמע אותי שרה והתפלא מדוע הפסקתי לשיר. נפתחתי בפניו וככל שהקשר בינינו העמיק, הרגשתי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאני בסביבה בטוחה, מכילה ונוחה לכתוב ולשיר שוב מהלב. הקשר המיוחד בינינו עזר לי לסמוך שוב על גברים ואני בטוחה שאפשר לשמוע דרך השירים שלנו שיש אהבה אמיתית בינינו. אני מרגישה שזה הופך את המוזיקה שלנו לכל כך מיוחדת וחשופה. מאז שהתחלתי לעבוד אתו, הרגשתי בנוח ליצור עם גברים שוב ובעזרת שני חברים קרובים, אופירי ורוי סופר, כתבתי את השיר הראשון שלי בעברית שאני מתרגשת בטירוף לקראת צאתו. רבי נחמן אמר שאנחנו חייבים להרים את עצמנו בזמירה."
את מי את אוהבת לשמוע?
"ישי ריבו, שרית חדד, אודיה ונועה קירל. בחו"ל את פולו אנד פן, את נירוונה, ואת הזמרת רג'ינה ספקטור שגם מנגנת בפסנתר."
מה התכניות לעתיד? את נשארת בישראל? רוצה להתפרסם פה?
"להיות מפורסם בישראל זה קשה כי זאת מדינה קטנה. אני לא אוהבת את המחשבה שאני לא אוכל ללכת לסופר בלי שיזהו אותי. אני מאד רוצה להתחבר לקהל הישראלי ושהוא יאהב את המוזיקה שלי, ואם זה יוביל לפרסום אני מקווה שאוכל להאיר את הנושאים החשובים לי, להאיר אור חיובי על מוזיקה ישראלית ועל ישראל בעולם. אני רוצה להשפיע על בנות ולנצל את הפלטפורמה שלי כמוזיקאית דרך שיתופי פעולה בינלאומיים וקירוב לבבות, ולהוות השראה ודוגמא חיובית. להראות להן שאין דרך אחת וכל אחת יכולה למצוא את הדרך שלה ולהיות מה שהיא רוצה. ואני רוצה למצוא בן אדם טוב, עם מידות טובות, אכפתי, שרוצה לבנות משפחה ולהתחזק ביחד ואולי נגור במושב ואני אגדל את הירקות שלנו שם ויהיו לנו הרבה ילדים."
אם היו אומרים לך לפני שנתיים שתגיעי לישראל כשומרת מצוות ותפתחי כאן את הקריירה שלך, היית מאמינה?
"לא. הייתי אומרת למי שהיה אומר לי את זה, שהוא חי בסרט. למרות שאז עוד לא הכרתי את הביטוי הזה, למדתי אותו רק אחרי שהגעתי. אבל זה קרה, אני כאן ומודה להשם."