נעמה לוי מחבקת את הוריה לראשונה אחרי 477 ימים בתופת

מדינה שלמה כאבה את כאבה של נעמה לוי ומשפחתה, והיום, אחרי 477 ימים ארוכים כמו נצח בשבי חמאס בעזה, מדינה שלמה מתרגשת איתה ועם משפחתה למראה הצעירה הגיבורה שחזרה הביתה.

>> הוריה של ארבל יהוד רוצים את בתם בחזרה: "היא ילדה עדינה ושברירית"

נעמה, בת 20 מרעננה, בתם הבכורה של ד"ר איילת לוי-שחר ויוני לוי, ואחות לעמית, עומרי ומיכל. בשבעה באוקטובר, במהלך מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על מוצב נחל עוז, נעמה, שהגיעה בסך הכל יומיים לפני כן לבסיס, נחטפה באכזריות. נעמה נגררה בכוח לג'יפ, בזמן שחברותיה למוצב, לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר ודניאלה גלבוע, הובלו בג'יפ למעמקי הגיהנום של עזה. המשפחות גילו על החטיפה מסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, בהם נראו הבנות כפותות ומובלות על ידי החוטפים.

בבוקר השבת השחורה, בשעה 06:55, כתבה נעמה לאימא שלה שהיא נמצאת במרחב מוגן ומאז לא יצרה קשר. סרטון החטיפה של נעמה הוא אחד מהתיעודים המזעזעים שנצרבו בתודעה מאותה שבת. בסרטון היא נראית יחפה וחבולה, כאשר מכנסי הטרנינג האפורים שלה מגואלים בדם והיא מובלת באכזריות בשערותיה על ידי המחבלים מהטנדר. באוקטובר האחרון התקיים בכיכר החטופים מיצג "מתלבשות כמו נעמה", בהשתתפות נשים רבות ובהן בנות משפחתה וחברותיה של נעמה, שלבשו מכנסי טרנינג אפורים מוכתמים בדם.

"לא אשכח את הרגע שבו ראיתי את הסרטון", סיפרה אמה. "ראיתי את נעמה שלי, הילדה היפהפייה עם השיער הארוך, נגררת בפיג'מה, אזוקה ומדממת. הלב שלי נשבר. הרגע הזה הפך אותה לא רק לבת שלי, אלא לבת של כולנו".

>> דורון שטיינברכר ואמה סימונה בתמונה שמפרקת את הלב

מאז החטיפה, הוריה של נעמה פועלים ללא לאות להשבתה. אמה, רופאת משפחה, שיתפה על ההתמודדות היומיומית עם הגעגועים המתגברים והדאגה המסויטת לבתה. היא תיארה כיצד העבודה במרפאה מהווה עבורה עוגן בתקופה קשה זו, ומסייעת לה למצוא כוחות פנימיים להתמודד עם המציאות המורכבת. לפני כשנה, אביה שיתף: "התחושה שלי בתור אבא לילדה כזאת היא שאני לא יכול לעזור לה. כולם שואלים 'איך אתם מחזיקים מעמד?'. אין לי בכלל את הזכות הזאת לא להחזיק מעמד – אני גם לא העניין. העניין פה זה נעמה, היא מחזיקה מעמד – אז מה אני?".

נעמה חונכה בבית ערכי, חם ואוהב עם דגש על מעורבות קהילתית. חבריה מתארים אותה כמלאת שמחת חיים ואנרגטית. היא ספורטאית טריאתלון, והייתה פעילה בתנועת נוער בעיר, ובהמשך הפכה למדריכה אהובה. לאחר סיום לימודיה במגמת דיפלומטיה בתיכון "מטרו ווסט" ברעננה, בחרה נעמה להקדיש שנה בהתנדבות במכינת באר אורה שבערבה, שבה עסקה בפעילות חברתית ובהתפתחות אישית.

משפחת לוי הפכה את כאבה האישי למאבק ציבורי נחוש למען שחרור נעמה ושאר החטופות והחטופים. ד"ר איילת לוי-שחר הדגישה: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר". היא הביעה אמונה בכוחה של נעמה, אותה היא תיארה כ"לוחמת אמיתית" ו"שורדת". המשפחה יזמה מהלכים ציבוריים רחבים – הפגנות, עצרות מחאה וצעדות שהפכו לסמל. באחד האירועים המרגשים, בצעדה בתל אביב ביום הולדתה ה-20 של נעמה, צעדו אלפים מכיכר הבימה לכיכר החטופים. יוני לוי, אביה, הבהיר את המסר: "כל צעד הוא קריאה לממשלה ולעולם לפעול למען השבת החטופים", תוך שהוא מדגיש כי הם "צועקים את הקול של נעמה".