נסים ונפלאות

בדרך העולה אל היישוב מתנהלות שיחות ערות בין אור לאביב. כל עוד השניים רתומים לחגורות הבטיחות, הם אינם יכולים לחבוט זה בזה כמנהגם. למעשה, את רוב חופשת החגים העביר הצמד בהיאבקות חופשית. בתחילה ניסיתי למנוע את התופעה, אך משגיליתי שבניגוד למלחמות האזוריות כל הצדדים נהנים ממנה, חדלתי מלהפריד. כעת, עגונים אל מושב המכונית התפנה להם מעט זמן לשיחות בטלות שאין עמן כאפות.

נס קדוש מהלך

בחוץ למעלה מ-30 מעלות, והמזגן של "נסים", רכב הניסאן שלנו, עמל במרץ על צינון חלל המכונית. במרחק לא רב מלפנים, אני מבחין באדם העושה את דרכו ברגל במעלה הר הכרמל. אני עוצר בסמוך אליו ופותח את חלון הרכב. אוויר לוהט חודר פנימה ומזכיר לי כי "שלהי קייטא קשים מקייטא" (שלהי הקיץ קשים מהקיץ, בתרגום חופשי מארמית).

– "אתה צריך טרמפ?", אני שואל אותו. חזותו כשל אדם חרדי, קרוב לגיל 60. בגדיו שחורים ככובעו, זקנו ארוך והוא גורר אחריו מזוודת טרולי. בהחלט לא מראה נפוץ.

– "לא תודה", משיב ההלך.

– "אתה בטוח?", אני משתומם, "יש לך עלייה של קרוב לשלושה קילומטרים".

אך האיש מחייך ומנופף לי לשלום. רצונו של אדם כבודו, אני מהרהר ורודה בדוושת הבנזין המזניקה אותנו במעלה ההר. "אבא, עצרת לו כי הוא קדוש?", שואל אור, שהיה עד לדו-שיח הקצר ביני לבין המעפיל. "למה אתה חושב שהוא קדוש?", אני שאול אותו, "כי הוא נראה כזה קדוש", משיב אור. "כן", מסייע אביב, "היו לו בגדים וזקן של איש קדוש".

אביב ניצל בנס

– "המעיל אינו מועיל, העניבה אינה ענווה, הכובע לא קובע וזקן יש גם לתיש", אני מצטט להם את אחד מבני דודיי, תלמיד ישיבה מפורסמת. "יכול להיות שהוא איש טוב, אבל לא הופכים להיות טוב יותר רק בזכות הבגדים", אני מנסה להטמיע בהם.

– "אתה חושב שהוא יכול לעשות נסים?", אביב לא משתכנע.

– "אבא, מה זה נסים?", מנסה אור לברר.

"נס זה משהו לא רגיל", אני מתחיל ברמת ההסבר הפשוטה ביותר. אך מניסיוני למדתי שילדים בני חמש מסוגלים לקלוט גם הסברים מורכבים יותר, ולכן אני ממשיך: "משהו שיוצא מגדר הרגיל", אני מעלה את הרף, "דבר שמנוגד אפילו לחוקי הטבע".

– "מה זה חוקי הטבע?", שואלים השניים את השאלה המתבקשת.

– "אם אנחנו זורקים כדור באוויר, מה יקרה לו?", אני עונה בשאלה נגדית.

– "הוא ייפול על הראש של אביב!", צוחק אור. אכן, לחפצים הנזרקים מידיו של אור יש נטייה מעניינת לנחות על ראשו של אביב.

– "הוא ייפול, בגלל שאחד מחוקי הטבע הוא שהארץ מושכת אליה כל דבר".

– "כדור פורח יכול להישאר באוויר", מבריק אור.

– "זה נס!", קובע אביב.

– "אם יש משהו שנדמה לנו שהוא מעל לחוקי הטבע…", אני מנסה להזהירם.

– "אז זה נס!", קובעים השניים.

– "לא. אז צריך להביא מומחה שיבדוק וייתן הסבר".

– "ואם המומחה יגיד שזה נס?", שואל אור בתקווה.

– "אז צריך להביא מומחה אחר", אני מאכזב אותו.

לחפצים הנזרקים מידיו של אור יש נטייה לנחות על ראשו של אביב. אילו': photos to go

אם אין ריב, זה נס

– "סבתא אמרה שזה שהאוטו שלה לא היה השנה במוסך – זה נס", נזכר אביב.

– "זה באמת נס", אני מאשר. לאמא שלי יש רכב צרפתי.

– "אבא", מנסה אור בכל זאת, "זה שנסים שלנו לא מתקלקל אף פעם, זה גם נס?".

– "לא", משיב אביב, המומחה מטעם עצמו. "נסים הוא אוטו יפני ואוטואים יפניים אף פעם לא מתקלקלים".

– "גם לנו קרה נס היום", אני מעיר.

– "איזה נס, אבא?".

– "נס שכבר כמעט הגענו הביתה ולא רבתם במשך כל הנסיעה".

– "זה לא נס", מתרעם אור, "זה סתם".

– "צריך להביא מומחה, כמו שאבא אמר", מטמיע אביב את הנהלים החדשים.

– "לא נכון. אבא רק צחק", מוכיח אותו אור.

– "כן נכון!".

– "לא נכון!".

– "די אור! אבא, הוא מציק לי!".

לסיכום

– אור ואביב: "סבא, קראנו בספר שהאדם בא מהקוף".
– סבא אביגדור: "זה שטויות".
– השניים: "אבל אפילו אבא אמר שזה יכול להיות!".
– הסבא: "אז אולי אבא שלכם בא מהקוף. אני לא!".