נילי ארד: "כשופטת הייתי מאופקת, ובספר התרתי את הרסן"

"בחום היום ההולך ומתפוגג / אני מאמצת את עיני הבוערות / מבקשת לזכור / את ריקוד הצללים לאור נרות הבושם / בדירה החשוכה למחצה / את ידך המהססת חובקת את מתני / הצרים, המתמסרים / את אנחת סדיני הסטן השחורים / השטופים באדים של קיץ מהביל", קשה להאמין שמאחורי המילים הלוהטות האלה עומדת נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס ומנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, אבל המילים האלה לקוחות מספר השירים החדש שלה "דהרת הזמן" (הוצאת אבן חושן, בעריכת אלי הירש). "אני לא רוצה להצטייר כאישה ארוטית, זה צהוב מדי בעיניי", נזהרת ארד בלשונה. "אבל אני אדם עם חיישנים לעולם והארוטיקה היא חלק ממנו. כשופטת הייתי מאופקת, ובספר הזה התרתי את הרסן, אפשרתי לעצמי. זה היתרון בגילי".

ארד, 76, זוכרת היטב את הריק הגדול שמילא אותה בימים שאחרי הפרידה מכס המשפט. "אני לא אוהבת את המילה פרישה, אני לא בפנסיה. זה לא מגלם את המצב הקיומי שלי", היא קובעת. לארד רזומה עשיר: ב־1987 מונתה לנהל את מחלקת הבג"צים בפרקליטות, תפקיד שאותו מילאה במשך שמונה שנים. ב־1995 מונתה למשנה לפרקליטת המדינה דורית בייניש בתחום החוקתי־מינהלי, וב־1996 מונתה לתפקיד מנכ"לית משרד המשפטים על ידי שר המשפטים דאז יעקב נאמן.

ארד עשתה היסטוריה כאישה הראשונה שמונתה לתפקיד מנכ"לית משרד ממשלתי, אך השמחה נגדעה כאשר הודחה מתפקידה על ידי יוסי ביילין בשנת 2000. באותה השנה היא החלה את הקריירה שלה כשופטת, וב־2010 נבחרה לתפקיד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה. ב־2013 פרשה לגמלאות עם הגיעה לגיל 70. מתוך הקדחתנות הרגשית שהצטברה אחרי סיום עבודה של עשרות שנים, בראה לעצמה ארד עולם חדש לגמרי.

"כל השנים בעולם המשפט הייתי במין ריצה שבלעה את חיי. מערכת המשפט מנהלת אותך יומם ולילה ואת לא ישנה בלילות מרוב מחשבות", משתפת ארד, "פתאום התפניתי לעצמי ונתתי מקום לרגשות שלי, השתחררו אצלי הרבה דברים והייתה מן התנקות. השירה שהתפרצה מתוכי עזרה לי במפגש עם העולם החדש, אני ילדתי את עצמי מחדש".

"אני לא רוצה להצטייר כאישה ארוטית, זה צהוב מדי בעיניי, אבל אני אדם עם חיישנים לעולם והארוטיקה היא חלק ממנו"

"דהרת הזמן" הוא ספר השירים השלישי של ארד, וניכר כי הוא נועז בהרבה מהשניים שקדמו לו, "על גב הנמר" (2016) ו"סוסי פרא" (2018). השניים הראשונים נגעו אמנם במנעד רגשות רחב: בטראומה של סיום תקופה ולידה מחדש ובפרידה נוגעת מאמה שהתרחשה באותו זמן, אבל בספרה השלישי היא מתערטלת טוטאלית ומאפשרת לכל מה שמתגעש בתוכה לצאת החוצה. באחד השירים היא כותבת־שואלת: "איך זה שאת מעזה לכתוב שיר שערורייתי כזה / משלחת בחדווה את ספינתך על פני מים רבים / מוטב שתכסי בכלימה את פניך / ותתנצלי בפני עולם ובוראו". ובשיר אחר: "מי היא זו הכותבת שירת תאווה / והיא כבר לא נערה וגם אישה צעירה היא כבר לא / ובכלל איך היא מעזה לשתף עולם ומלואו בתשוקתה הלא נחבאת / מי היא זאת המעזה לפרוט על נימי התאווה שלנו / ההזויה המסתתרת המתענגת / לפחות שתמצא לעצמה שם שאינו שמה".

ספרה החדש של ארד, "דהרת הזמן".

איך הגיבו החברים מעולם המשפט?
"הגיבו בפליאה, אבל קיבלו יפה. בעקבות הכתיבה השתחררו אצלי הרבה דברים. בהתחלה התלבטתי אם לפרסם בשמי, כי כשיצאתי לראשונה לאור עם השירים היה השם נילי ארד מקושר לפסקאות משפטיות, אבל בגילי אני יכולה להיות אמיתית ולא להסתתר מאחורי מסכות".

היום את קוראת לעצמך משוררת?
"לוקח זמן להתחבר לתואר – אם של שופטת, אם של מנכ"לית, אם של משוררת. שלחתי את הספר החדש לדויד גרוסמן, מה שהוא כתב לי – הוא שלי, אבל אני יכולה להגיד שמילותיו ריגשו אותי מאוד. אחרי שלושה ספרים אני יכולה להגיד על עצמי 'משוררת' מתוך המחויבות העמוקה שלי והכבוד שאני רוחשת לשירה".

מה בוער

כיום ארד משמשת יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית לישראל, אשר המוטו שלה הוא "עולם ללא שחיתות". את ישראל מלווה העמותה בשיתוף שבעה מכוני מחקר שקובעים את מידת השחיתות בהיבט הכלכלי, כולל שחיתות ציבורית.

ישראל כבר נמצאת בקצה המושחת של הסקאלה?
"ישראל עדיין לא שם, אבל היא מתקרבת".

טקס מינוי השופטת נילי ארד לנשיאת בית הדין לעבודה בנובמבר 2012.מימין: שר התמ"ת בנימין פואד בן אליעזר, שר המשפטים יעקב נאמן,שופט בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר, נשיא המדינה שמעון פרס ונשיאת בית המשפט העליון דורית בינייש | צילום: מארק ניימן

זה לא מפחיד אותך?
"יש בי פחד, אבל אני מאמינה בציבור הישראלי שלא ייתן יד לפגיעה בשומרי הסף – שהם מערכת המשפט, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה, מבקר המדינה והתקשורת. כל עוד הגופים האלה הם עצמאיים, המדינה אינה מושחתת. לא ייתכן שתהיה פגיעה במערכת המשפט, כולל הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. פגיעה ביועץ המשפטי לממשלה היא פגיעה בכל אחד מהאזרחים".

איזו מין שופטת היית?
"בשיפוט, כמו בכל עיסוק, מתפתחים. לא נולדתי שופטת, אבל מהיום הראשון התייחסתי בחרדת קודש לתפקיד, אהבתי את זה אהבת נפש. זו הייתה הגשמת חלום עבורי – גם ממקום של הגשמה עצמית וגם ממקום של שירות הציבור. כשהייתי מנהלת מחלקת בג"צים שאלתי את עצמי את מי אני מייצגת – את המדינה או את האזרחים. אני מבחינתי ייצגתי את האינטרס הציבורי. זו הייתה אבן הבוחן שעמדה מול עיניי. גם אם נתפסתי כקשוחה, שאפתי לנהל משפט בסבלנות, סובלנות ואמפתיה לנתבעים".

"עליי מעולם לא איימו כשופטת, אבל זה ידוע שיש שופטים שהולכים עם שומרי ראש. ראש הממשלה והשרים צריכים להביע תמיכה במערכת המשפט בקול ברור וצלול"

אפרופו אמפתיה ודיני עבודה, תקופת הקורונה לא היטיבה עם נשים. יותר מחצי מיליון נשים איבדו את עבודתן, 28 אחוז יותר מגברים. מה יש לך לומר על זה?
"המספר הזה מזעזע. העובדה המצערת היא שככל הנראה מרביתן נמצאות בחלק התחתון של סולם התעסוקה, בתפקידים לא חיוניים, ומעסיק שנקלע למצוקה כלכלית יפטר קודם את החלשים. הרבה פעמים מדובר בנשים שעובדות במשרה חלקית וקל יותר להסתדר בלעדיהן, לא לוקחים בחשבון שחלקן אימהות חד הוריות ושהפגיעה בפרנסתן היא אנושה. זה מצב עגום, ויש לי חשש שהוא עוד יחמיר. ככל שהכלכלה תידרדר ההשפעות יהיו יותר ארוכות טווח".

לא רק הכלכלה מידרדרת. ההסתה בשיאה, שופטים מקבלים איומים על חייהם, כמו למשל שופטת העליון ענת ברון ושופט העליון עוזי פוגלמן.
"תופעת האיומים נגד שופטי בית המשפט העליון היא מזעזעת. למרבה הצער זו תוצאה ישירה של אווירת האלימות וההסתה, אבל לא רק. זו סכנה של ממש וצריך לעקור את התופעה הזאת מן השורש".

גם את קיבלת איומים?
"עליי לא איימו כי עסקתי בדיני עבודה, אבל איומים נפוצים במיוחד במחוזי כשעוסקים בתיקים של משפחות פשע. זה ידוע שיש שופטים שהולכים עם שומרי ראש. ראש הממשלה והשרים צריכים להביע תמיכה במערכת המשפט בקול ברור וצלול, והציבור צריך לדרוש את זה ממנהיגיו. אני בכוונה לא אומרת את השם ביבי, כי היום זה הוא ומחר זה אחר".

את מאמינה שהמשפט נגד נתניהו יתנהל באופן נקי מפניות?
"ברגע שמגישים כתב אישום, מתנהל משפט מההתחלה ועד הסוף. כל האיומים מסביב אינם משפיעים, לא ישפיעו ולא ירתיעו את השופטים".

יצאת בגלוי כנגד יוסי כהן, עורך דינה של שרה נתניהו, שהאשים את השופטת דיתה פרוז'ינין ב"יחס פוגעני ובוטה" כלפי נתניהו, אחרי שהפסידה במשפט למני נפתלי.
"הרתיח אותי שעורך דינה של נתניהו יצא באופן אישי כנגד שופטת וייחס לה שיקולים זרים. זה מקביל בעיניי להסתה שמתרחשת מול עינינו ואסור להרשות את זה. לא ייתכן שעורך דין יתנפל על שופטת".

לפני שעשית היסטוריה כאישה הראשונה בראש בית הדין הארצי לעבודה, עשית היסטוריה כאישה הראשונה בתפקיד מנכ"לית משרד ממשלתי, עד שהגיע יוסי ביילין שר המשפטים דאז והדיח אותך לטובת אדם מטעמו. נפגעת?
"כן, נפגעתי, אני הייתי בשיא העשייה שלי והוא לא נתן לי צ'אנס, אבל זה לא היה אישי. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא הודיע שהוא מביא את המנכ"ל שלו. אין לי שום טרוניה. בעקבות זה פניתי לדרך חדשה והלכתי להיות שופטת. כנראה לכל דבר יש תכלית".

מה גילית על עצמך אחרי שנפרדת מעולם המשפט?
"אני לא מסתירה שחוויתי עצב מעצם הפרידה. לולא הייתי נאלצת לפרוש מפאת הגיל, הייתי נשארת, אבל אין לי תחושת החמצה ואין לי חרטות. מסביבי אנשים מתגעגעים לעבר, אבל אני יודעת שהחיים הם כאן ועכשיו. בעבר באה העבודה על חשבון חיי האישיים, והיום אני פתוחה יותר לעולם, לחוויות ולאנשים. אני חושבת שכל גיל מביא איתו יופי, ובגילי ובמקום שאני נמצאת בו אני מרגישה שלמה עם עצמי ועם חיי. אני חושבת שאני אישה מאושרת".

סקרלט אוהרה משוכללת

ארד גדלה בקריית ים, נישאה בגיל 18, עברה לחיות בברזיל במסגרת שליחותו של בן זוגה, איש משרד החוץ, והתגרשה כעבור שבע שנים כשהיא אימא לשני ילדים קטנים. היא מספרת שגידלה את ילדיה חווי, כיום אשת חינוך, ומוטי, עורך דין, כאימא חד הורית. כיום יש לה שישה נכדים וארבעה נינים, ולאחרונה, אחרי 40 שנה בירושלים, עברה להתגורר בתל אביב. רק אחרי גירושיה, בגיל 29, החלה ללמוד משפטים.

נאלצת לעשות הרבה ויתורים בדרך?
"לא הייתי סטודנטית רגילה. הייתי צריכה לפרנס שני ילדים, מגילי 3 ו־5 גידלתי אותם לבד, ללא כל משענת. עבדתי כמזכירה באוניברסיטה במקביל ללימודים, הוריי עזרו לי כמידת יכולתם, אבל לא ראיתי בכך ויתורים ולא היו לי ייסורי מצפון".

איך ג'ינגלת כאימא חד הורית?
"הייתה לי אמונה בעצמי וביכולותיי. אני וילדיי מחוברים מאוד, היינו תמיד צוות לעשייה ולהגשמה. מי שגדל עם הרבה אהבה כמו שאני גדלתי, עם שורשים באדמה, אז גם אם פה ושם הרוח מעיפה עלים, הגזע נשאר יציב וזה מה שהנחלתי לילדיי".

"זוגיות היא לא הדבר הכי חשוב בעולם, גם לא נישואים. לעומת זאת, הילדים כן. אחרי שהתגרשתי נישואים לא עמדו בראש מעייניי. לא היה לי זמן, היו לי שני ילדים לפרנס ורציתי ללמוד"

לא נישאת שנית, את מרגישה החמצה בתחום הזוגי?
"לא. זוגיות היא לא הדבר הכי חשוב בעולם, גם לא נישואים, וזה אף פעם לא היה מרכז חיי. לעומת זאת, הילדים כן. זכיתי במשפחה נהדרת. אם יש זוגיות זה יפה, אבל זוגיות היא לא תכלית. אחרי שהתגרשתי נישואים לא עמדו בראש מעייניי. לא היה לי זמן, היו לי שני ילדים לפרנס ורציתי ללמוד, ואחרי הלימודים רציתי לפלס דרך בעולם המשפט".

אבל לפי השירים שלך היו לך אהבות.
"כמו אדם שחי יותר מ־70 שנה, היו לי פסגות והיו לי שיברונות לב אבל התאוששתי. היה לי אהוב, איאן, שנפטר בגיל צעיר ממחלה, הרבה שירים שלי הם אליו ועליו (למשל, השיר שפותח את הכתבה – דב"א). הצורך בחיבוק קיים, לא ויתרתי עליו ואין לי כוונה לוותר".

את מפחדת מהמוות?
"אין לי פחד ממוות, הוא חלק מהחיים. אני חוששת מפגיעה בבריאות, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה. לא תמיד זה מצליח לי, אבל כשאני צריכה להתמודד עם מועקה, אני מנסה לחשוב על עצמי כעל סקרלט אוהרה משוכללת, שאומרת שמחר הוא יום חדש. לא פעם המחר פותח דרך חדשה ונכונה יותר".