ניו יורק בנווה צדק

עיצוב שיקי וחמים לבית ישן בנווה צדק
הבית בנווה צדק הכיל במקור ארבע דירות שנהרסו כליל, ונבנו מחדש לכדי בית שמתכתב עם ההיסטוריה של השכונה שבה הוא ממוקם. המעצב תומי בן דוד, שאחראי בין היתר גם על עיצוב ה"ננה-בר" באותה שכונה, עיצב את הבית לפי דרישות הלקוח, מבלי להתעלם לרגע מאופי השכונה שבה גדל כל ימי חייו.
נכנסים לבית
בתור התחלה, הלקוח דרש בית על טהרת הצבע הלבן. לזה נוספו דרישות לפינת עבודה, סלון גדול, מטבח מקצועי ושני חדרי שינה.
את הכניסה לבית מקדם שער ברזל עם פיתוחים ותבליטים כפי שנהוג היה ליצור פעם, שאפילו ציריו עוצבו ע"י תומי, שהוא לא רק מעצב פנים אלא אומן החושב על הפרטים הקטנים ביותר, וידיו מבצעות. בין השער ודלת הכניסה קיים מרחק קטן. תומי מספר שכך נהוג היה לתכנן את מפתן הכניסה, כדי שיהיה מקום מסתור מהגשם בזמן ההמתנה לפתיחת הדלת. אגב, כשתומי מדבר על "פעם", שזו מילה שתחזור לגבי עיצוב הבית, הוא מתייחס לנווה צדק בתקופה שלפני 80 שנה לערך, ועוד קצת אחורה.
הדלת, העשויה עץ בשילוב זכוכית, מכניסה לתוך חלל רחב ידיים, כשמשמאלה שירותי האורחים, בהם נעשה שימוש בחומרים אותם הכין תומי בעצמו, ואף השתמש בחול של אדמת הבית. תקרתם עשויה בטון וברזל, ופס לבנים ממסגר את הקירות. ראש טוש מוקם בתקרה, ומאפשר להשתמש בהם גם כמקלחת.
מכיוון פנים הבית הדלת נתונה במסגרת לבנים אשר מדגישה אותה. תומי מסביר שכמו באיטליה, שבה מדגישים שבילים, פתחים או עמודים, גם אצלו השימוש בלבנים נעשה כדי להדגיש אלמנטים. כך בולטת הדגשת העמודים המחופים לבנים בסלון, שמדגישים תחושת גובה ומגדירים אזורים בחלל.
עיצוב הסלון
תריסי הסלון עשויים עץ, כתריסים הישנים המעטרים את חלונות השכונה. התריסים הותקנו בתוך קירות חלקים הצבועים לבן, ומעל כל חלון נחשף מלבן לבנים כתזכורת למראה המקורי של הקירות. המוטיב הזה חוזר גם מעל חלונות המטבח ויוצר קשר ויזואלי בין החללים.
חשיפת הלבנים הזו מתקיימת גם בקיר המרכזי של הסלון: שני מלבנים נפערו בקיר משני צידי העמוד המרכזי המחופה בלבנים טבעיות, וכל אחד מהם חשף את הלבנים המקוריות של הבית. שתי תמונות של הסנטרל פארק בניו יורק, שהן בעצם תמונת ראי אחת של השנייה, נתלו בכל אחד מהמלבנים, והנוף נותן תחושת מרחב בסלון, תחושה אותה היה חשוב לתומי להשיג.
על עמוד הלבנים המרכזי מוקמה קונסטרוקציית ברזל שרצה לאורך התקרה ואשר יוצרת צורת ח' עם הקיר שממול. מטרתה היתה חיזוק כנגד רעידות אדמה, ובפועל היא משמשת גם כבסיס לתאורה. ככלל, אין תאורת אווירה כללית, אלא תאורת ספוטים האחראים להארה נקודתית. התקרה עצמה מבטון, שעליה פסי ברזל שנותנים מראה של תקרת מגשים. בחלק ממנה עוברת תעלת מיזוג חשופה, שנצבעה בצבע לבן כצבע התקרה. חשיפת התעלה נעשתה מתוך מטרה שלא להקטין את החלל ע"י הנמכות תקרה.
הריהוט בסלון חובק שני שולחנות קטנים עשויים גזע עץ לא מהוקצע. מולם, מתחת לטלוויזיה, מוקמו מדפי בטון הנותנים תחושת מרחב וקלילות. בניגוד אליהם, ריהוט כבד נמצא תחת החלונות, בצורת שתי שידות עתיקות מאינדונזיה שתורמות למראה אתני. על האזור חולשת ספה עמוקה מרופדת בד שחור שלרגליה שני הדומים מאותו בד. כריות בצבעים לבן, שחור ואדום זרוקות עליה, והיא מזמינה לקיים את מטרתה העיקרית – לרבוץ. הדוגמא האתנית שעל הכריות יוצרת על הספה חזרה על קיום מודרני לצד אותנטי.
בפינת הסלון פינת עבודה אשר מוקמה במערב כדי להרוויח את קרני השמש, ומשקיפה על הג'קוזי. דלתות הזכוכית הגבוהות מעוטרות בקשתות ויטראז' כחולות שמשוות גם הן מראה אתני, ואחראיות על קשר חזק בין פנים וחוץ, שכן הן מאפשרות כניסה מלאה של החוץ לפנים הבית. המעבר בין הפנים והחוץ נעשה במפלס אחד אך בחומרים שונים: בעוד שהפנים מרוצף בטון, החוץ מרוצף דק. שני החומרים לא נוגעים זה בזה, אלא מחבר ביניהם שביל צר של חלוקי נחל תחום בברזל.
עיצוב המטבח
בחצר ניתן לזהות קו עיצובי מנחה: התקרה המחפה את הג'קוזי מסתיימת בחצי עיגול, שחוזר בגוף הג'קוזי. באותה צורת חצי העיגול עוצבה גם האדנית שבה נשתל העץ המרכזי בחצר. ביציאה לגינה מכיוון המטבח מוקמה פינת אוכל במראה רומנטי, שמעליה נברשת לבנה.
בהמשכה נמצא המטבח, לו הוקדשה מחשבה רבה תוך דגש על פרקטיות: זהו מטבח שנוצר עבור שף מקצועי, וניתן לראות זאת בגודל האי שלו, שארכו 4 מטרים, המשמש גם כדלפק אכילה. השיש באי הוא שיש קררה, שנעשה בו שימוש בעבר בכל בית, והיום הוא חוזר לאופנה כיוקרתי. שאר המטבח עשוי עץ אלון שמשרה אוירה חמימה וביתית.
הפרקטיות במטבח מתבטאת גם בעובדה שקיימת דלת כניסה ישירות מהחניה שצמוד לה המזווה, כך שפריקת הקניות נעשית ביעילות.
עיצוב האמבטיה והחדרים
העלייה לקומה השנייה באמצעות מדרגות אווריריות, הנראות כמדפי עץ המונחים על קונסטרוקציית ברזל מלוות במעקה שדוגמתו מזכירה את שער הכניסה. הקומה מקדמת ברצפת בטון מוחלק בגוון לבן, שהוא הצבע המאפיין את הקומה כולה. מול המדרגות ממוקם סלון המשמש את הבת, וממנו יציאה למרפסת.
בחדר הבת שולט הלבן עם נגיעות של ורוד, בעיקר בריהוט: מיטה, כורסא, שולחן כתיבה וכסא. בחדר האמבטיה נמצאת גולת הכותרת של החדר, כיור בצורת לב. דלת החדר היא הדלת המקורית שהיתה בבית, ששודרגה עם ידיות עשוית נחושת וקרמיקה מאיטליה.
החלון הפונה מהחדר לפיר המדרגות צופה גם על המרפסת, ובכך נותן תחושת מרחב אינסופית. גם בחדר ההורים שולט הלבן, עם נגיעות של שחור. פינת הישיבה בכניסה עשויה ספסל לבן, שמעליו מזרן מרופד קטיפה לבנה, כשהכרית למרגלות המיטה רופדה באותו הבד. גב המיטה רופד באותו סוג קטיפה בצבע שחור, מה שמשווה לו מראה יוקרתי. את היוקרה מחזקים גופי תאורה מקטיפה שחורה שהונחו לצידי המיטה. לצד המיטה חדר ארונות פרקטי.
החלונות, דמויי פרופיל בלגי, חוזרים על דוגמת הויטראז' מזכוכית כחולה שקיימת בקומה התחתונה. הם מאובזרים בוילונות קטיפה שיוצרים מראה דרמטי. אדן החלון מחופה לבנים טבעיות כדי לשמור על צביון המבנה גם בקומה העליונה, כמו בתחתונה. הדיאלוג עם הקומה התחתונה נעשה גם בחזרה של הדק שמרצף את מרפסת החדר והמעקה שסביבה, שהוא דומה למעקה המדרגות. חדר האמבטיה מאובזר בריהוט עץ שחור, ומתקרתו משתלשל גוף תאורה כסוף משובץ קריסטלים, שמקיימים שיח עם ידיות הקריסטל בארונות. תקרת הקומה כולה עשוי עץ גושני צבוע לבן, שנותנת משקל נוסף לצבע הלבן הנבחר לתת את הטון.
הרצון העיקרי של תומי בעיצוב היה לתת תחושת מרחב ויצירת חלל גדול ומרווח. ניתן היה לראות זאת כבר בשלב הבנייה, בו הוא חפר מטר לתוך האדמה כדי ליצור גובה. בנוסף, השימוש היה בחומרים טבעיים כגון עץ, ברזל ואבן. זה קשור ישירות לתחושה של "פעם". "פעם, מי חשב על חומרים סינטטיים כמו פלסטיק?", מחייך תומי. מבחינתו הסגנון של "פעם" הוא חזק ובעל אמירה ייחודית. שימוש בחפצי עבר ולאו דווקא מודרניים משתלב עם היותו אוגר מקצועי – בכל חפץ שהוא נתקל ואוהב, הוא אוסף ומאחסן, בידיעה מוחלטת שיבוא יום ויימצא לו המקום הנכון.
אדריכלות פנים: תומי בן דוד
שטח בית: 220 מ"ר
שטח המגרש: 350 מ"ר
מתוך: מגזין DO
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה