והגדת לבתך: הסופרת נטעלי גבירץ כותבת לבנותיה
חוץ מלהיות סופרת, כותבת ומאיירת נטעלי גבירץ היא גם אימא של אמה וסופי. עכשיו היא מצטלמת איתן להפקת אופנה מלאת תלתלים
אמה וסופי שלי,
לפני בערך עשר שנים גיליתי שאתן שתיים. הרופאה אמרה: "הנה הדופק", ואז שתקה רגע והוסיפה: "והנה הדופק השני". ברגע אחד התוכנית שהייתה לי, קלושה ככל שתהיה, בנוגע לאיך תיראה האימהות שלי – הלכה לפח הזבל. היו שלום טיולים עם מנשא וכוס קפה ביד והתאהבות אינטימית של אחד־על־אחד. ברוכות הבאות עגלת תאומים מסורבלת, שנתיים וחצי של לילות לבנים והתגבשותה של חבורה.
רוב הזמן אנחנו חבורה מעולה. לפעמים אני מעצבנת אתכן, לפעמים אתן אותי, לפעמים אתן מעצבנות אחת את השנייה. הרבה פעמים האח הקטן שלכן מעצבן אתכן ואז אתן מאשימות אותי. שתדעו לכן שהוא הגיע רק כי אתן הייתן כל כך מוצלחות. כשהייתן בנות ארבע הבנתי פתאום שבכל יום שבו אני מתעכבת ומהססת ותוהה אם להביא לכן אח קטן או לא, אני בעצם מפסידה. מפסידה יום שלם בעולם הזה עם ילד אהוב ונהדר ממש כמוכן, והמחשבה הזאת הייתה בלתי נסבלת. בקיצור, בנות, הבאתן את זה על עצמכן. תתמודדו.
מעניין לגדל בנות ברגע הזה בעולם שלנו. זו תקופה מיוחדת. הנשים מקבלות זרקור חדש, כזה שלא היה קודם, ונדמה לי שהדברים הקשים שהן חושפות, את רובם אני חוסכת מכן, יעשו לכולנו שירות טוב. יש לי הרגשה שהסיפורים שמתגלים עכשיו הם כמו שריון מנצנץ כזה, מבריק כמו מראה, שגורם לכולם להביט בעצמם בעיניים חדשות, ועשוי, אני כל כך מקווה, להגן עליכן בעתיד.
אתן יודעות מה זה metoo, דיברנו על זה. וגם על מגדר, על שוביניזם, על מארי קירי, רוזה פארקס ופרידה קאלו. אבא שלכן מדקלם איתכן כבר מגיל שנתיים שאתן "נשים חזקות ועצמאיות" וש"הכוח שלכן נמצא בפנים", ואתן מזדעקות, להוטות, אל מול כל חריקה סקסיסטית שאתן פוגשות. מצד שני אתן משוגעות על ג'יין אוסטן, לא כי הייתה סופרת בעולם של סופרים אלא כי הייתן נהנות עד הגג לשבת לצידה בשמלות מלמלה, לנגוס בכריכי מלפפונים ולרקום גובלנים ותחבולות רומנטיות. זה בסדר. יש יותר מדרך אחת להשמיע את הקול שלנו.
זוכרות שהתחלנו, בזמנו, להמציא ביחד סיפור על נשים־קטנות תקופתיות כאלה שהוגות, סגורות בחדרי חדרים, המצאה פורצת דרך, המצאה שמשנה את העולם? ניסינו לחשוב מה זה יכול להיות. אולי מכונת תעופה משוכללת, עשויה תחתוניות? או מכשיר קשר מקלידי פסנתר וסיכות ראש? מתחשק לי לפעמים לשמור עליכן ככה, קרוב, בחדר חם, מלא ספרים וציורים ושירים ושידורים חוזרים של בנות גילמור, ולסגור את הדלת. אבל אתן ורק אתן, תבחרו אם לצאת מהדלת האחורית או הקדמית, מהחלון או מהארובה. ברור לי שתצאו. בינג' בנטפליקס נעשה אחר כך. הרי יש כל כך הרבה מה לראות, לפגוש, לעשות. ואתן סקרניות וחכמות. אתן תצאו ואני אנסה לא להפריע. אתן תצאו, ואני יודעת שתעשו את זה יד ביד. גם כשתלכו לכיוונים הפוכים תמיד תהיו שלובות זו בזו, כמו צמה ארוכה־ארוכה מתפתלת, כי למדתן, לצד כל היתר, ששתיים זה כוח.
הלוואי שיכולתי לחזור בזמן רק לרגע ליום ההוא אצל הרופאה ולספר לעצמי על הגירל־פאואר שעומד להיכנס לחיים שלי.
אני אוהבת אתכן. אימא
צילום: רותם לבל
סטיילינג: נועה נוזי'ק
ניהול קריאייטיב: שיר פלד
שיער: סהר קבלו
איפור: מיכל רונן
ע. סטיילינג: תמר בן כנען
ארט: ענת סגל
ההפקה צולמה בענת סגל עיצוב והלבשת הבית