גאווה ישראלית: נטלי פורטמן מרהיבה בסרט הזה. תנו לה אוסקר

תמונה של אידיליה משפחתית בתחילתו של סרט היא סימן מובהק לצרות – כאלה שיגיעו עוד מעט מבחוץ או כאלה שאורבות מתחת לפני השטח. ב"הצצה ליחסים" התמונה המשפחתית עצמה מעוררת תהייה, כי הבעל החתיך ג'ו (צ'רלס מלטון), שצורב נקניקיות על המנגל בחצר, נראה הרבה יותר צעיר מאשתו היפה גרייסי (ג'וליאן מור). לא שיש בעיה עם זה, כמובן, אבל למען האמת הוא נראה לא הרבה יותר מבוגר מבתם ובנם התאומים. וזה בכל זאת קצת מוזר.

>> איה כורם כתבה שיר לדניאל הגרי, וזה פשוט גאוני

רמז נוסף, מודגש הרבה יותר, הוא המוזיקה הדרמטית שמלווה את כותרות הפתיחה. בתמונה נראים תקריבים של פרפרים כתומים בין צמחים, שאינם מזמינים סוג כזה של מוזיקה. אותה מלודיה מתפרצת שוב כשגרייסי פותחת את המקרר, והמצלמה מתקרבת אליה בדרמטיות לפני שהיא אומרת "אני לא חושבת שיש לנו מספיק נקניקיות". הדרמטיות המוגזמת מעוררת חיוך, אך גם רומזת לנטיה של גרייסי שאליה נתוודע בהמשך.

צלילי הפסנתר המוכרים נשאלו מהפסקול שמישל לגרנד הלחין ל"המקשר" של ג'וזף לוסי מ-1971 (להלן סרטון היוטיוב המצ"ב מטה). הסרט ההוא, המתרחש באנגליה המעמדית של 1900, מספר על רומן אסור בין בת למשפחה עשירה לבין איכר ועל הילד בן ה-13 שמקשר ביניהם במהלך חופשת הקיץ, ואז חושף את סודם ומביא עליהם אסון. סרטו של טוד היינס ("קרול"), לעומת זאת, מתרחש בדרום ארה"ב בעידן שלנו, שבו כבר אין כמעט איסורים על קשרים רומנטיים. פרט לאחד.

"הצצה ליחסים" | צילום: יח"צ

אל תוך האידיליה הקיצית בבית שליד האגם פולשת אורחת מוזמנת – הכוכבת ההוליוודית אליזבת ברי (נטלי פורטמן) שעושה תחקיר לקראת סרטה הבא, המבוסס על סיפורה של גרייסי. כשאליזבת מצלצלת בפעמון היא אינה נענית, כי בני המשפחה וחברים מבלים בחצר האחורית. אליזבת עוקפת את הבית ומגיעה לחצר בכוחות עצמה, לא לפני שהיא אוספת קופסת קרטון שחיכתה בחזית. אותה קופסה מכילה חרא שמישהו אנונימי השאיר לבני הבית, אך העובדה שאליזבת היא זו שמגישה את הקופסה לגרייסי הופכת בהמשך לבעלת משמעות סמלית. הסרט דחוס בסמלים שכאלה, והבימוי האלגנטי והשנון של היינס מדגיש חלק מהם (גלמי הפרפרים), ומשאיר אחרים לגילוי בצפיות חוזרות.

הסיבה לחרא, ולסרט של אליזבת, תתגלה כעשר דקות מתחילת "הצצה ליחסים", כשהיא חוזרת לבית המהודר שנשכר עבורה על ידי ההפקה ומעלעלת בכתבות ישנות שפורסמו בצהובונים על רומן סודי בין אישה מבוגרת לילד בן 13 שעבדו יחד בחנות לבעלי חיים ועל התינוק שהיא ילדה בכלא. האם העובדה שאחרי שחרורה של גרייסי השניים נישאו והם עדיין ביחד שנים אחרי כן אומרת שמדובר באהבה אמיתית?

"הצצה ליחסים" | צילום: יח"צ

דרך עיניה החקרניות של אליזבת, ולפעמים גם כשהיא לא שם, אנחנו מתוודעים למערכת היחסים הלא אידילית של ג'ו וגרייסי. לא פעם היא מתייחסת אל בעלה כמו אל ילד, ואילו הוא, כך נראה, חווה התבגרות מאוחרת (לצד בנו בן העשרה) ומתחיל לחפש משהו מחוץ למסגרת הנישואים. אליזבת עצמה הופכת בשלב מסוים מצופה מהצד לחלק מהדרמה המשפחתית. אבל היא מעוניינת בעיקר ב"סיפור" ובמה שהיא יכולה להרוויח ממנו כשחקנית.

נטלי פורטמן, המסומנת כאחת השחקניות המובילות במרוץ לאוסקר (כמו גם התסריט, הסרט, וג'וליאן מור בתפקיד משנה), מגישה עיצוב מדויק של כוכבת שמפיצה קלישאות הוליוודיות תוך כדי שהיא יורדת אל העם, ומאוד מודעת בכל רגע נתון לאיך שהיא מציגה את עצמה. זאת הופעה משוחה באירוניה, ועם זאת דמותה של אליזבת אינה חסרת אנושיות ויכולת אבחנה. מור, שזה שיתוף הפעולה החמישי שלה עם היינס מאז "Safe" ב-1995, מעטרת את הופעתה בפרצי בכי ובשיבושי שורקות (דחיקת הלשון אל מחוץ לשיניים הקדמיות כך שש' נשמע כמו ס') שלרגעים מדמים אותה לרגעים מפונקת.

שמו המקורי של הסרט, "May December", מתייחס לשתי מערכות היחסים בין אנשים מגילאים שונים שבמרכזו – בין גרייסי לג'ו, ובין אליזבת לגרייסי. כי לא פחות משהסרט עוסק בבעייתיות של יחסים בין אישה לילד, הוא חוקר את האופן שבו סיפורים כאלה הופכים לסרטים מציצניים. התסריט הוא פרי עטה של סמי ברץ', שעבדה עד כה כמלהקת סרטים (היא לא ליהקה את הסרט הנוכחי), ונראה שניסיונה שימש אותה בבניית הפריזמה הייחודית של הדרמה הבוגרת, החודרנית והמתעתעת הזאת.

4 כוכבים
"הצצה ליחסים/ May December", עכשיו בקולנוע לב וברב חן דיזנגוף

הכתבה פורסמה במקור באתר טיים אאוט