נו, מתי די?

זה כבר מזמן לא זה. אתם כבר לא נמשכים האחד לשנייה ומרגישים לבד. איך יודעים אם יש עוד סיכוי לקשר או שהגיע הזמן לפרק את החבילה?

88 שיתופים | 132 צפיות

כשהתחתנתם, דמיינתם אהבה שלא נגמרת. באיזשהו שלב הבנתם שלהיות נשואים זו עבודה קשה. לאט לאט השגרה התמקמה היטב, הילדים נולדו, המשיכה כבר לא אותה משיכה, הדברים שמשכו אתכם אצל בן הזוג מרגיזים אתכם.
אתם כבר מזמן לא מאוהבים. אבל היא האמא של הילדים ואתה האבא שלהם, ויש בית וגדר לבנה. אך בסך הכל, אתם מרגישים נורא לבד. ואז אתם תוהים: האם עדיף להיות לבד או להישאר נשואים ולהרגיש לבד? איך אפשר לדעת אם יש עתיד לקשר או שהוא רק יילך מדכי אל בכי?

מפחדים להגיע להחלטה

"השגרה לקחה מאיתנו את הטוב ביותר שהיה לנו לתת אחד לשנייה", מספרת אורנה (36), נשואה ואם לשניים. "אני מפחדת לקום ולעזוב כי אני לא יודעת איך אתמודד עם שני ילדים ואחריות כלכלית. אז מצד אחד הייתי רוצה להישאר ולעבוד על היחסים, אך מצד שני אני מרגישה שאני עובדת עליהם לבד, וממש אין טעם. גם אף אחד לא יכול להגיד לי מה יקרה אחר כך. אני לא רוצה לעשות מעשה ואז להתחרט עליו".

גם אור (28), נשואה שנתיים בלי ילדים, לא יודעת מה היא רוצה: "אני מזמינה מובילים, מבטלת. מסדרת מזוודות, פורקת. מחליטה – ומתחרטת. מצד אחד אני מתה מפחד להישאר לבד, ומצד שני אני לא מסוגלת יותר להיות איתו. אז למה בעצם אני לא עוזבת? כי אני עדיין מרגישה אליו משהו, כי עדיין יש בי תקווה, כי אני מפחדת, כי יש לי מיליון תירוצים ואני מחכה לראות מה יקרה".

"הפחד להיות לבד הוא פחד אמיתי", מסביר אהוד גלבוע, פסיכולוג קליני בכיר, יועץ לזוגות ולהורים ומחבר הספר "זוגיות והורות – עקרון הדומיננטיות המתחלפת". "אם המטרה בגירושין היא לסיים קשר לא טוב מתוך ידיעה שאני רוצה לבנות זוגיות טובה יותר, זה נראה לי נכון. זה נכון שרבים שהתגרשו עוברים תהליך מאוד ארוך שבו הם לבדם והוא תהליך קשה. הפחד להיות לבד קשור למצב שבו אנחנו לא אהובים באותה תקופה. זה זמן של חודשים ושנים שבהם אין מי שנוכל לאהוב ואין מי שיאהב אותנו".


המשיכה נעלמה ואת מקומה תפסו המרירות והכעס. אילוסטרציה: photos to go

נשארים יחד בגלל הילדים

תמר (35), נשואה ואם לשלוש בנות, מצהירה שהסיבה העיקרית שהיא לא חותכת את הקשר היא הילדות. " לי ולבעלי אין זוגיות כבר שנתיים. אני שומרת לו טינה על דברים, והוא מצדו חי בעולם משלו. היום אני מגדלת את הילדות פחות או יותר לבד. אני לא מסוגלת כרגע לקום ולעזוב. אולי כי אני מפחדת, אולי כי אני לא יודעת אם בלעדיו יהיה יותר טוב, אולי כי כרגע הוא המפרנס היחידי, ואולי בגלל ההיסטוריה המשותפת. יכול להיות שיגיע היום שבו זה כבר לא יספיק ואני אבין שאלה בסך הכל תירוצים ושאני אמורה להמשיך בדרך אחרת".

גם אורי (42), נשוי 15 שנים ואב לשלושה, לא עוזב בגלל הילדים: "לגברים יש בעיה לקבל את הילדים אליהם, ואני לא רוצה לחיות בלי הילדים שלי. ואם המשמעות היא שאני לא מאושר עם אישתי, אז זה שווה את המחיר. אני מוצא לעצמי דרכים אחרות להיות מאושר". לאורי יש מאהבת כבר מספר שנים, שהוא טוען שאישתו יודעת עליה אבל לא אומרת מילה.

נותנים לזה עוד צ'אנס

עינת ודודו, בשנות ה-30 לחייהם, נשואים 10 שנים והורים לשתי בנות, זוכרים שההתחלה היתה מהאגדות, רק שמתישהו משהו התפוצץ. "היו לנו קשיים כלכליים, הבאנו ילדה לעולם והחיים לא היו קלים – דודו עבד עד מאוחר, אני תקועה בבית עם תינוקת, כל היום סביב החיתולים וההנקות. בערב אין לנו כוח להסתכל אפילו אחד על השנייה. היה הרבה מרמור. התחלנו לריב על כל דבר. היתה מעין אי התאמה שפשוט לא שמתי לב אליה קודם. רציתי דברים אחרים, השקפת העולם שלי, דרך החינוך שלי – הכל היה שונה משלו, וזה עיצבן אותו בדיוק כמו שזה עיצבן אותי.

"בשלב הזה החלטנו ללכת לייעוץ. הפסיכולוג אמר שאנחנו יכולים לשרוד את זה, אבל כשהמריבות שלנו נגמרו במשפטים כמו 'אני לוקח את הילדה', פניתי לעורכת דין. כשקלטתי כמה עולה הסיפור, פניתי להורים שלי לעזרה כספית. אבא שלי תפס את דודו לשיחה ואמר שננסה לתת צ'אנס אחרון. שאם זה לא יילך, הוא יממן לנו את הגירושין. התחלנו מחדש, וזה דרש הרבה אנרגיות משני הצדדים. בזכות זה נולדה לנו עוד בת, וגם גיליתי שאני נשואה לבנאדם הכי מדהים בעולם. יש לנו זוגיות מדהימה ואנחנו בקושי רבים".

אלינור גורנשטיין, עוסקת בטיפול, ייעוץ והנחיית קבוצות ובעלת הקליניקה "אור לגוף", אומרת שאם אף פעם לא הלכתם לטיפול זוגי – הגיע הזמן לנסות: "אם באתם מתרבויות שונות ובמהלך הדרך נתקלתם בבעיות, אפשר לעבוד על זה. אם יש לכם היסטוריה טובה ומשותפת, העבר שלכם טוב, אבל משהו קרה באמצע הדרך – אפשר לחזור לשביל הנכון. בכל מקרה שיש אהבה גדולה וששני בני הזוג מעידים על עצמם כזוג אוהב שרוצה לנסות, כדאי ורצוי".

הזוגיות שלכם במשבר?
בואו להתייעץ עם המומחיות שלנו. לפורום זוגיות במשפחה
לפורום אימון אישי וזוגי

מה קורה במקרים שבהם רק אחד מבני הזוג מצהיר שהוא רוצה לעבוד על הקשר?
"במקרה כזה חשוב להבין מה הצד השני רוצה – אם הוא פסיבי, יושב בבית ומחכה לשינוי – יש סיכוי שזו מעין הסכמה שבשתיקה, שהוא נותן לבן הזוג לעשות את השינוי. השינוי בבן הזוג יכול להוביל לשינוי משמעותי ולשיפור בזוגיות. לא כדאי לשבור את הכלים גם אם רק אחד משני הזוג מוכן ללכת לטיפול. זה כבר ישפיע על החיים של שני בני הזוג".

"אם הגעתם למצב שאתם פתאום לא אוהבים את מי שמולכם, כדאי שתעשו חושבים. כי זה לא שאתם לא מקבלים את בן הזוג שלכם יותר, אלא שאתם לא מקבלים את עצמכם, והתוצאה היא דחייה של בן הזוג. צריך להעביר אנשים כאלה למצב שבו הם יבינו למה מה שמפריע להם – מפריע להם דווקא עכשיו. אחרי ההבנה הזו, אפשר לגרום למישהו להתאהב מחדש בבן הזוג שלו".

שמים לזה סוף

מתי כבר אין סיכוי לקשר ורצוי לחתוך?
גורנשטיין: "אם כבר הייתם בכמה טיפולים זוגיים, היתה לכם כימיה עם המטפל ועדיין הגעתם למצב שנתקעתם ולא הצלחתם להגיע לשום מקום – יש מקום לחשוב על גירושים. אם אף פעם לא הסתדרתם ותכל'ס אין רצון להסתדר, אלא מה שעומד על הפרק זה הילדים, הנורמות, המשפחה, אבל לא הרצון לשפר ולשנות – חבל על האנרגיות שלכם".

גלבוע: "אני חושב שאם בן זוג לא רוצה לקדם את הנישואים, ואחד מבני הזוג מרגיש פגיעה בתחום מסוים – זה מראה על קושי ועל חוסר יכולת של התא המשפחתי להתפתח, או של אחד מבני הזוג להתפתח. במצב כזה, אם אין טיפול, השמפחה תיהרס לאט-לאט.

"מצב קיצוני שבו אני לא מציע להמשיך, הוא כאשר אחד מבני הזוג פועל בצורה אלימה ולא רוצה להגיע לטיפול בכך, כי הוא חושב שפעל נכון. גם אלימות מילולית היא דבר חמור מאוד, משום שממנה מגיעים לעתים קרובות גם לאלימות פיזית. כאן ניתן לשפר את היחסים ולא לפרק את הזוגיות רק בתנאי שמבררים את מקור המטענים הללו של הזעם, הכעס והאלימות אחד כלפי השני – אם אלה מקורות בתוך הזוגיות או מקורות של אחד מבני הזוג כשהיה ילד וספג או קיבל מודל להתנהגות אלימה, כעס, זעם או האשמה".

מה מרחיק בני זוג זה מזו בדרך כלל?

גורנשטיין: "בדרך כלל חוסר תקשורת מרחיק בין בני זוג, לא השנים ולא השגרה. אם אתם לוקחים אחריות על מה שקרה – אפשר לטפל. אי-אפשר ללכת לישון ולטפל בזוגיות בעוד עשר שנים – אחרי שהילדים יגדלו, אחרי שתיגמר המשכנתה, אחרי אלף ואחד דברים, ואז בוקר אחד להתעורר ולהחליט ש'בא לי משהו חדש'. במקרה כזה אנחנו נאשים את בן הזוג, וגם אם נפתח זוגיות חדשה, ניקלע בדיוק לאותן הבעיות. קחו אחריות על הזוגיות שלכם".