נוסטלגיה מוסיקלית

אלבום מופת הוא כזה שחידש משהו בעת שבה יצא, אך כזה שגם בהאזנה מחודשת מוצאים בו מהלך מוסיקלי מקורי שאולי חמק בהאזנה הראשונה. אלבום הבכורה של אביתר בנאי תויג ככזה כבר כשראה אור ב-1997, והמפגש המחודש עמו – לרגל המהדורה המשולשת החדשה והפרק התיעודי המוצלח בסדרת "האלבומים" של יואב קוטנר – שב ומחזק את הקביעה הזו.

גם העובדה שהמאזין כבר נמצא במקום אחר, תורמת למפגש המחודש. השירים מציפים רסיסי זיכרון מתקופה שלא תשוב – לא אצלי (אז חייל לקראת שחרור) ולא ברוק הישראלי, שמאז קצת איבד את מעמדו, ונוסטלגיה מוסיקלית תמיד קשורה לאלבומי מופת.

הפסנתר הנוגה והקול הגבוה והמעט שבור של בנאי, לצד עבודתם של אסף אמדורסקי, צח דרורי, קורין אלאל ודנה וקסמן כאן חיברו בין שאריות הרנסנס שחווה הרוק הישראלי בתחילת העשור ההוא לבין המסורות שייצקו בעבר אמנים מורכבים כשם טוב לוי, יוני רכטר ושלמה גרוניך.

שירים שפונים אל הלב

13 שירים הופיעו במי שחשף בשעתו את אחד מהקולות המרעננים ברוק הישראלי, וכעת, בדיסק הבונוס ניתן להתרשם גם מ"תכף נתחבא" ו"בשנייה אחת" שלא נכנסו לבסוף לאלבום.

האלבום "אביתר בנאי" נהנה אמנם מלא מעט להיטי רדיו ("מתי נתנשק", יש לי סיכוי", "תחנני אלי" ו"שמתי לי פודרה") וגם מכר מצוין (50 אלף עותקים תוך שבועות מרגע צאתו), אבל הישגו העיקרי טמון בכך שבנאי רשם את כל אלו תוך כדי הצגת הפקה מוסיקלית לא מתחנפת ובעזרת טקסטים ולחנים שפונים ללב ולא לרגליים.

הגישה המרעננת של בנאי המשיכה אמנם גם בתקליטיו הבאים, אך לאלבום הבכורה שלו שמור מעמד מיוחד שכן הוא חשף יוצר אמיץ וכן, שלמזלנו לא הפנה עורף לעקרונותיו ומעולם לא חשב שטעם הקהל חשוב מרצון האמן.

לצפייה בשיר "תתחנני אלי":

אביתר בנאי – "אביתר בנאי: מהדורה מיוחדת" (הד ארצי