נולד לרקוד

קלוד דדיה, השופט הכי קשוח ב"רוקדים עם כוכבים", חגג השנה ארבעה עשורים להולדתו וקיבל את המתנה של חייו: התאומות איה ואורי, שהגיעו לעולם בערב יום העצמאות. לרגל הולדת בנותיו, העונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים" שתעלה בקרוב והמופע החדש "לרקוד עם קלוד" שעתיד לכבוש את הבמות בחג החנוכה, ניהלנו שיחה עם הבחור הכי רגיש בביצה.

איך הגעת לריקוד?
"בחופש שבין כיתה ח' ל-ט' עבדתי במתנ"ס בלוד. הייתי אחראי על השקופיות בערב של להקת המחול, בלהקה הייתה בחורה בשם שרית רובינשטיין שהייתה פשוט יפהפייה. היא חייכה אליי, ולמחרת החלטתי שאני רוצה להצטרף ללהקה".

איך הרגשת כשרקדת לראשונה?
"זה היה כמו לפתוח ברז והמים זורמים. מהר מאוד שאפתי לקבל תפקידי סולו, רציתי ללמד, ולא עבר הרבה זמן עד שהדברים התחילו להתממש. התחלתי ללמד, וכשבחרתי את המוכשרים מבין התלמידים ייסדתי להקה, שפעלה תחת הגוף העירוני והפכה להצלחה, הופענו בארץ ובחו"ל".

איך היו התגובות בבית הספר להיותך רקדן?
"החברים הקרובים פרגנו כי טסתי לחו"ל והיו סביבי הרבה בנות. אלה שלא ממש הכירו אותי צעקו לעברי 'הומו', אבל 70 אחוז ממי שצעקו את זה, בסוף רקדו אצלי. הוכחתי להם שרקדן לא חייב להיות הומו".

מתי החלטת שריקוד זה מקצוע מבחינתך?
"אחרי הצבא הלכתי ללמוד באקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים ע"ש רובין. לא הייתי האלוף הקלאסי, אבל בנים בריקוד זה תמיד מצרך נדיר. את הלימודים לא סיימתי, המוסד היה מאוד קשה, אך לקחתי את הכלים ובחרתי להמשיך לבד".

מהו ריקוד בשבילך?
"ריקוד בשבילי הוא דרך חיים, מקום להשתחרר בו, יכולת לבטא גוף ונפש. הכוריאוגרפיה חושפת את מי שאתה, זה כמו מראה, זו ממש לידה. לדעתי המקצוע בחר בי ולא אני בו, לכן אני לא חושב שיש לי ברירה אחרת אלא לחיות את הריקוד".

רוקד בין הטיפות

הרגשת מתישהו נפילה בקריירה?
"ב'רוקדים עם כוכבים' קיבלתי סימפטום של פחד קהל. פתאום מצביעים עליך, בוחנים אותך מקרוב. כתוצאה מזה התרחקתי מאירועים, ישבתי בבית והשתדלתי כמה שפחות להיראות. חוויתי סוג של נפילת מתח. ניסיתי להבין למה אני לא אוהב את העובדה שאוהבים אותי. דנה אינטרנשיונל עזרה לי להבין שברגע שאתה נחשף, אתה מוותר על הפרטיות, וצריך לצפות לתגובות מכל הסוגים. צריך ללמוד להלך בין הטיפות".

סיגלת דרך מיוחדת להתמודדות?
"ברחתי לסטודיו שלי, ללמד. מבחינתי זו תרפיה. אני לומד מהילדים שאני מלמד, הם מצליחים לשמר לי את התום, באמצעותם אני מתחבר לילד שבי ומרשה לעצמי להיות שטותניק".

ספר לי על רגע מאושר בחיים שלך.
"היו לי המון תקלים עם אבא שלי, הוא התקשה לקבל את העובדה שאני רקדן. רק לפני שבע שנים התרחש הרגע המאושר, המהפך. הופעתי עם ריטה במופע 'חמצן' במהלכו היא ירדה לקהל, ואז רץ אליה מישהו שישב בשורה 20 ואמר לה: 'אני אבא של קלוד, הרקדן שלך'. בכיתי מרוב אושר, זה היה מבחינתי האישור שלו.

"וכמובן, הרגע המאושר בחיי קרה בערב יום העצמאות האחרון כשאיה ואורי הגיחו לאוויר העולם. זה קרה מוקדם מהצפוי, בשבוע 29, אז לא הייתי מוכן. מרוב התרגשות אני לא זוכר שום דבר מהערב".

מי האמא של הבנות שלך?
"במהלך החזרות וההופעות למופע של ריטה הייתי משוחח הרבה עם מנהלת המופע, עדי, ועלה הנושא המשותף ששנינו מאוד רוצים ילדים. החלטנו שנלך על זה יחד מתוך כוונה להקים תא משפחתי. זה לא קרה ביום אחד, היינו בערך שלוש שנים בטיפולי הפריות והיום ברוך ה' עברנו את המשברים ואנחנו גרים יחד בשוהם ויש לנו שתי בנות מדהימות, שסובלות מגזים…".

תכננת להיות בלידה?
"מאוד רציתי להיות בלידה, אבל זה לא קרה. עדי הגיעה לבדיקה שגרתית והיו לה צירים מוקדמים, ואני הגעתי רבע שעה אחרי שהכניסו אותה לניתוח קיסרי".

וברגע הראשון שראית אותן?
"אמרתי: 'וואוו, זה שלי?'. פתאום צריך לגונן, להיות זהיר, לשמור. מאיפה מתחילים? איך? המון שאלות ומחשבות שמתרוצצות בראש בקצב מסחרר, אבל הכל נפתר מעצמו עם הזמן".

שאלת השאלות, לדעתך הן דומות לך?
"בפגייה הן נראו לי כמו עכבריות קטנות, גם היום אני לא חושב שאפשר לראות. האחיות בבית חולים אמרו שהן דומות לי, אולי סתם רצו לגרום לי להרגיש טוב".

איך ההרגשה להיות אבא?
"מלך העולם. עכשיו אתה מתעורר בלילות והן אצלך בידיים, אבל כבר רצות לי מחשבות שכשהן תגדלנה אתה תתעורר בלילות והן לא תהיינה בידיים שלך, הראש רץ אצלי 18 שנה קדימה. הן אלה שיגידו 'אני הבת של קלוד דדיה'. אני בטח אעשה להן כוריאוגרפיות בבית הספר. זה אושר גדול וגאווה".

סוג של פיטר פן

איך מתנהל התא המשפחתי שלכם?
"ההסכם בינינו הוא שבשנה הראשונה אנחנו מגדלים את הבנות יחד. אני חושב שילדים צריכים לדעת מאיפה הם באו, שצריכים להיות להם אבא ואמא. יש המון נשים חד-הוריות שהחליטו להיות גם האבא וגם האמא של הילד שלהן וכל הכבוד. אני בחרתי בדרך הישנה של אבא ואמא".

מהי העצה שלך לאנשים שרוצים להביא ילד בהורות אחרת?
"כבר עכשיו יש מי שמתקשרים אליי להתייעץ מכיוון שעברתי את התהליך. אני אומר שצריך להחליט וללכת על זה אם אתה מוכן לזה כלכלית, נפשית, וגם הפרטנרית מוכנה לזה".

מה אתה אוהב בילדים?
"תמימות, כנות, הם חיים בעולם מלא דמיון, אני אוהב ללמוד מהם, יש להם אהבה טוטאלית. כשילד נכנס לשיעור ומחבק אותך, אתה יודע שהוא חיכה לשיעור. גם אני סוג של פיטר פן, רוצה להישאר ילד, לא להתבגר, לחיות ב'ארץ לעולם לא'".

מבחינה מקצועית, מה על הפרק?
"אני עובד על הצגת ילדים אינטראקטיבית – מופע הריקוד 'לרקוד עם קלוד' בהשתתפות ילדי הסטודיו. במקביל אני עובד על קלטת ילדים חדשה בבימויו של אורי פסטר שמשלבת מוזיקה קלאסית. בחודש הבא תעלה העונה החדשה של 'רוקדים עם כוכבים', ואני גם פותח סניף חדש לסטודיו בחולון, שמצטרף לסניפים הוותיקים בלוד ובבאר יעקב".

השנה חגגת יום הולדת 40.
"כן, אבל אני לא מרגיש בן 40, הגוף לא השתנה וגם הנפש לא, רק העובדה שאני אבא היום וצריך להיות יותר אחראי".

אתה לא חושש מהיום שהגוף יגיד די?
"אני לא מרגיש את זה כרגע, לפעמים אני אפילו מפתיע את עצמי שאני רוקד כמו לפני 18 שנה. אבל לכל אחד מאיתנו יש את הפחד שהגוף יבגוד בו".

צלם: רונן אקרמן
ע. צלם: אלעד חזקי
איפור שיער: עדו רפאל
סטיילינג: ברק סגל
בגדים ונעליים (קלוד): זארה
בגדים (תאומות): סטודיו נינלס
כורסה: קרן ריהוט בוטיק

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה