מתכוננים מבפנים

ההכנה ללידה ולתקופה שאחריה מסתכמת אצל נשים רבות בהתלבטויות על מה לארוז בתיק לבית החולים או איזה ציוד להזמין לתינוק, אלא שתהליך הלידה דורש הכנה עמוקה יותר. למעשה, הכנה מודעת לתהליך הלידה עשויה לשפר את הלידה עצמה, וכתוצאה מכך את התקופה שלאחריה, את ההתאוששות הפיזית והנפשית ממנה, ולהביא לטיפול מוצלח יותר בתינוק.

• רוצה להתייעץ? בואי לפורום הריון ולידה
  

שלבי הלידה ושכבות המודעות

איך ניתן, אם בכלל, להתכונן ולהוביל את עצמנו ללידה קלה ככל הניתן, כזו שנצא ממנה מחוזקות? ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי, פילוסופית וחוקרת תחום חוויית הגוף הנשי, עקבה אחר סיפורי לידה ופיתחה שיטה בשם "עבודת רחם כהכנה להריון ולידה". לדבריה, ניתן להיערך ללידה כך שתהיה זורמת, מעצימה וטבעית, וכך גם להקל על התקופה שלאחר הלידה, ומציעה לכל אישה לעבור תהליך של הכנה ללידה שבמרכזו שיקום מערכת היחסים שלה עם גופה.

"הכנה ללידה צריכה לכלול גם את הבנת התהליכים הרגשיים המעורבים בה", היא מסבירה. "כל אישה מגיעה ללידה עם מטען נפשי מסוים, והגוף יגיב בהתאם. למשל, הוא יגיב לתחושת פחד באמצעות הפרשת הורמונים המובילים לבלימה ולכיווץ שרירים, שיעכבו את התפתחות הלידה".

מדוע דרושה עבודת הכנה של הרחם, ואיך עושים דבר כזה?
"שלבי הלידה השונים עוברים דרך שכבות מודעות שונות, המתעוררות במקביל לכל שלב בלידה. הדרך שבה נעבור בין שכבות המודעות תשפיע על האופן שבו תתנהל הלידה – שתתפתח ותתקדם, או שתחסם.

"השלב הראשון של הלידה הוא שלב פתיחת צוואר הרחם, והוא מתרחש במקום הלא מודע: היולדת אינה בוחרת לפתוח את צירי דלת הרחם, זהו תהליך טבעי. אלא שבמקביל לפתיחה, היא תחוש חרדות לא מודעות שיעודדו את גופה לסגור. החרדות האופייניות לשלב זה הן ביחס לתינוק שיוצא מהרחם המוגן ונחשף לסכנות. מאבק הכוחות הזה בין הפתיחה לסגירה הוא שמוביל לכאב הצירים.

"השלב הבא של הלידה, שבו היולדת דוחפת את התינוק דרך תעלת הלידה, הוא שלב המתרחש בתת-מודע ובמודע, ונדרש מאמץ מצד היולדת ללחוץ את תינוקה. אלא שבשלב זה מתעוררות חרדות אישיות רבות, שכתוצאה מהן האישה עלולה לסגור באופן בלתי רצוני את רגליה ולכווץ את אזור הנרתיק".

לכן, לדבריה, הכנה ללידה מצריכה התייחסות לחרדות הללו ועבודה פנימית עליהן. היא מתארת איך תהליך של היכרות עמוקה עם הגוף וטיפול בפחדים ובטראומות סייע ושחרר נשים בתחומים כמו זוגיות, מיניות, חיזוק ביטחון עצמי ואמונה בעצמן.

ד"ר לדרמן-דניאלי טוענת כי ישנו מנגנון דיכוי נשי והשתקה יזומה של הנושא: "לא מחנכים אותנו או את הרופאים לכבד את גופנו, וגם הרחם הוא איבר זר שאנו מכירות בקיומו רק כשאנו הרות. לכן נשים רבות מדי ממהרות לוותר על האחריות להריון ולגופן. אנו שוכחות שהרחם הוא שיצר את התינוק שבתוכנו, הוא שדאג לו וגידל אותו, ולא הרופא. הרחם כאיבר חיים מבטא אותנו ואת עוצמתנו הנשית. יש לחזק את האמון של נשים בגופן כדי שיאמינו בו גם בתהליך הלידה, ויוכלו לעשות בחירות שתומכות בעצמן".

ההכנה עשויה לשפר את ההתאוששות הפיזית והנפשית מהלידה. אילו': photos to go

לכבד את התהליך

מיכל, אם לשניים, מתארת בספרה של ד"ר לדרמן-דניאלי ("הרחם יודעת") כיצד הגיעה בריאה ושמחה לבית החולים, ועם קבלת חומרי זירוז איבדה קשר עם עצמה, עם גופה ועם התינוקת. בסופו של דבר, היא הובהלה לניתוח שבסופו חשה "שחוטה ושסועה". "קיבלתי זירוז ללא צורך, הרחם שלי נפתח, הייתי חלשה כך שלא יכולתי לרדת מהמיטה ולהחזיק את התינוקת", היא מתארת בעצב, ומדגישה את מורת רוחה מול הרופאים שהבהירו לה, שלא רק שהיא לא צריכה להתלונן, אלא שעליה להודות שהכל עבר בשלום.

"זהו משפט מניפולטיבי, משתיק ומשתק", מגיבה ד"ר לדרמן-דניאלי לתשובת הצוות הרפואי לתלונותיה של מיכל. "הכי קל להגיד שהיתה עלולה להתפתח מצוקה. כשקיימת מצוקה אמיתית אין ספק שצריך להתערב, אך הבעיה נוצרת כשההתערבויות מופעלות כלאחר יד. חוסר סבלנות מביא רופאים להפעיל פרוצדורות שעלולות ליצור בעצמן מצב מצוקה, ואז הרופא 'מציל' כביכול את התינוק ממצב מצוקה שהוא בעצמו יצר…

"אינני מציעה פתרונות קסם רוחניים כשיש צורך בפעולת התערבות רפואית מיידית, הבעיה היא בהפיכת כל מצב שאינו תואם בהכרח את הנורמה למצב מצוקה. בעיות בלידה עלולות להיגרם בעקבות הפעלת התערבויות, החדרת חומרים ומכשירים, חוסר כבוד של הרופאים לתהליך ולגוף והפחדה שלא לצורך, ונשים צריכות להיות מודעות לכך.

"אם הכל בסדר והמדדים תקינים, אין צורך להתערב – יש לכבד את התהליך ולתת לו להתרחש מעצמו. ללידה יש קצב משלה וחוכמה משלה. העזרים הרפואיים באים לסייע כשצריך, אך ברגע שהם משתלטים על הלידה ומופעלים מתוך גישה רפואית של 'סכנה', הם מכניסים פחד לתהליך הלידה, ולכך נזקים רגשיים ובריאותיים רבים".

נולדת מחדש עם התינוק

מהי לידה "טובה" להגדרתך?
"לידה טובה היא לידה שהיולדת חווה בה את עצמה מתעצמת. זו לא חייבת להיות לידה חלקה או נטולת מכשולים, אך אם האישה חווה את הקושי והכאב ועוברת דרכם – היא צומחת וגדלה, ונולדת מחדש עם התינוק שלה. בלידה, כל אישה מתמודדת עם חרדות עמוקות מאוד, לרוב לא מודעות. לפעמים התחושה היא קשה, אבל משהו משתנה בחוויה של

הכנה נפשית ללידה * תמיכה מקצועית: מומלץ להסתייע באנשי מקצוע, בספרים ובשיחות עם נשים אחרות. * ניקוי משקעים: אם יש לך עכבות ביחס לגופך, משקעים פסיכולוגיים או טראומות עבר – כל אלה עלולים להקשות על תהליך הלידה. מומלץ להתמודד ולטפל בהם בהקדם. * קשיים נפשיים: בכל לידה, לצד קושי פיזי ישנו קושי נפשי עצום – לשחרר, להיפתח, להתעלות מעל משקעי העבר ולסמוך על הגוף שלך. אלה יכולים להיות קשים פי כמה מכל כאב פיזי, להעצים אותו, ואף לעכב את הלידה. האמיני בגופך שהוא יודע איך לפעול. בעת הלידה הקשיבי לו ולעצמך, בראש ובראשונה.

היולדת את עצמה. היא עומדת חשופה ובהירה יותר לעצמה. אם לא תמהר לטשטש ולדכא את אותו 'משהו', היא תוכל להתהוות בצורה שלמה ומוגשמת יותר בעקבות הלידה. יהיה לה בהמשך יותר אומץ לבטא את עצמה באופן אמיתי".

גם פז רענן, שחוותה לידה טראומטית הגיעה לתובנות דומות, וכיום היא מנחת קבוצות הורים ומרכזת פרויקט תמיכה ביולדות. "כל לידה היא טראומה", היא מודה, "והלידה שלי הוכיחה לי כי לא הייתי קשובה לגופי. הייתי צריכה לדאוג לעצמי ולהיות דומיננטית בעת הלידה ובעת ההכנה אליה. כתוצאה מהקשיים שלי, התחלתי לעבוד עם זוגות בהריון, מתוך הכרה בצורך החיוני הזה, בתמיכה, בשיתוף ובהכנת הגוף והנפש".

רענן מכינה את הזוגות לכך שהלידה עלולה להסתיים שלא כמו בפנטזיה: "אם הייתי מכינה את עצמי זה היה נגמר אחרת וההתאוששות היתה קלה יותר. אין לי ספק כי הלידה משליכה על ההתאוששות ממנה ומכאן החשיבות העצומה שבעבודה עם נשים בהריון ולאחר לידה. כל החוויה הזו משפיעה על בעיות רגשיות בהורות ומגיעה עד לילד עצמו. לכן חשוב להיות מודעים לכך".

כתבות נוספות בנושא בפורום להיות הורים בתפוז