מתחפשים כל השנה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

פעמים רבות הילדים רוצים להמשיך להיות ספיידרמן, צב נינג'ה, בן טן, פייה או דורה מדי יום, ולא רק בפורים. הם אוהבים להתחפש ולשחק דמויות שונות ומשונות לאורך כל השנה, ובמקרים מסוימים אף יתקשו להיפרד מהתחפושת וידבקו בה לאורך כל היום.

ממה נובע הצורך העז של הילדים לעטות על עצמם תחפושות ודמויות אחרות ומה קורה כאשר התפקיד שאותו הם "משחקים" משתלט על החיים ועל הבית?

משחק מגשים חלומות

התקופה שבין גיל שנתיים לגיל שש מכונה "גיל המשחק" והיא התקופה האינטנסיבית ביותר מבחינת העיסוק במשחק אצל ילדים. הילד "ממציא" סיפורים שאין להם אחיזה במציאות, אולם שלא כפי שמבוגרים רבים טועים לחשוב, הילדים המשחקים יודעים ומבחינים היטב בין המשחקים הדמיוניים לבין המציאות.

"התחפשות היא חלק ממשחק תפקידים", מסבירה ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים ומנהלת פורום מכון אדלר. "עבור הילדים זו אפשרות לבדוק מה הם רוצים להיות, איך זה מרגיש להיות שוטר או אחות, או אולי כבאי או חייל. במקרים רבים הילד בוחן ולומד את הדמות, מתרשם ממנה ורוצה להיות כמוה. יש בבית מגוון של אנשים שמהווים דמויות לחיקוי: ילד בן שלוש למשל בודק איך שמים עניבה כמו אבא וילדה בגיל זה רוצה ללבוש שמלה ולנעול נעליים של אמא. הם רוצים להתנסות בתלבושות שאינן בשִגרה".

החוקר ז'אן פיאג'ה, מגדולי התיאורטיקנים של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, דיבר על חשיבות המשחק הסמלי בגילאי שנתיים עד שש וטען כי עולם המבוגרים אינו מובן לילד ולכן הוא נדרש להסתגל אליו. לדבריו, כאשר הילד מחקה את הוריו הוא מתאים את עצמו למציאות ומכוון את עצמו אליה, ואילו כשהוא משחק הוא פועל הפוך – כלומר הוא משנה את המציאות לפי צרכיו ובהתאם לדמיונו.

גם החוקרת אנה פרויד (בתו של זיגמונד פרויד ואנליטיקאית שהתמחתה בטיפול בילדים – מ.א.כ) התייחסה במאמריה רבות לנושא. היא ציינה כי המשחק דומה מאוד לחלום וכי הוא ממלא את משאלותיו הנסתרות של הילד, שאינן ניתנות להגשמה בעולם המציאות.

"הילד משחק במשחקי תפקידים גם כדי למצוא משמעות וטעם בחייו", מוסיפה אשד. "נוצר מצב של תחרות והזדהות של הילד עם הדמות שאותה הוא משחק, כך שהמשחק מעצב את זהותו העצמית ומגבש את דימויו העצמי. כך למשל, ילד שמרגיש חלש יחסית ואפילו דחוי בקרב קבוצת בני גילו, מגלם במשחקיו את דמותו של גיבור על כמו ספיידרמן או באטמן, וכך לפחות באופן זמני הוא עונה על צורך בלתי מודע ומסייע בהגשמת משאלות כמוסות. זה קורה כמובן גם בעולם הסרטים ובספרות: הילד מוצא לעצמו פורקן רגשי וכאשר הוא מזדהה עם דמות מסוימת הוא משליך עליה את רגשותיו".

חיקוי מוקטן לחיים האמיתיים

אם תיכנסו לגן הילדים באמצע היום, מיד לאחר שמפגש הבוקר הסתיים וארוחת הבוקר נאכלה, תוכלו להבין טוב יותר את המשפט האלמותי: "העולם הוא במה וכולנו שחקנים". בפינות המשחק השונות הפזורות ברחבי החדר, שכולנו זוכרים מימי ילדותנו הרחוקים, תוכלו לראות איך הדור החדש משתעשע באותם משחקי תפקיד, עם אותם אביזרים (כמעט). פה תמצאו כמה בנות מדגימות כישורי אימהות טרייה על הבובות שלהן, ממש ליד תמצאו מספר ילדים, לאו דווקא מן המין הנשי בלבד, מכינים ארוחת צהריים, אופים עוגות בתנור המשחק ואפילו מדיחים כלים במיומנות מרשימה תחת זרם המים הדמיוני. גם מקומה של פינת הרופא לא נפקד, ולד"ר איתי ולאחות יהלי מחכים כבר הרבה פציינטים.

אסתר קבלסון, M.A בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים בהקשרים חינוכיים, עוסקת ומתמחה בהוראה לגיל הרך, חקרה במשך שנים את הנושא של משחקי תפקידים בגילאי הגן. קבלסון מסבירה שאין סיבה לדאגה אם הילד מתקשה להתנתק מפינת המשחק לטובת שולחן העבודה בגן. "בפינת הבובות ובפינת הרופא, הילדים עוברים תהליכי למידה דומים לאלו שבמשחקים דידקטיים סביב שולחן, ולדעתי למידתם רבה ומשמעותית יותר בפינת הבובות למשל".

איך פינות המשחק תורמות להתפתחות הילד?
"מעבר להתפתחות המוטורית והמנטלית, בגיל הגן מזורזת גם ההתפתחות החברתית והרגשית. זהו הגיל שבו הילד מברר את מקומו במערכת המשפחתית, שאותה הוא מנסה להבין. במקביל, מסגרת פגישותיו עם אנשים מחוץ למשפחה, כמו ילדים, שכנים, בעלי מקצוע כמו המוכרת בסופר או הרופא, הולכת ומתרחבת".

"פינות המשחק שבגן הן חיקוי מוקטן לחיים מציאותיים, והילד יכול למלא בהן תפקיד של מבוגר. תוך כדי משחק וסידור הפינה, הילדים לומדים למיין עצמים על פי קטגוריות כמו כלי אוכל, מאכלים, ירקות, לחמים, פירות, מכשירי חשמל, ועל פי מיקומם המתאים (צלחת על שולחן, בובה במיטה). הם מתנסים בפתרון בעיות חשבוניות, עורכים התאמה חד-ערכית (לדוגמא, העמדת ארבעה סירים על ארבעה מבערים בכיריים לבישול), וכן מניה וספירה סידורית. לדוגמא: 'אני ראשון בתור, אני שני בתור'.

"מאחר שהמשחק בפינות הגן טעון רגשית עבור הילד, לא מפליא אותי שילדה המתקשה לספור כשהגננת מבקשת ממנה, תעשה זאת בקלות בפינת המשחק, בנטרול אלמנט הלחץ. אותה ילדה תדע מצוין לספור את מספר הבובות שיש בידה, והילד ששיחק לצידה לא יתבלבל בספירת מספר הקלפים שהצליח לזכות מחבריו. המשחק לא נעשה כלאחר יד – הילד משקיע בו מאמץ רב ומגלה יוזמה ועצמאות".

 

התפתחות השפה והתמודדות עם רגשות

לדברי קבלסון, המשחק הסוציו-דרמטי עונה כמעט על כל צורך התפתחותי של הילד, החל מפיתוח הדמיון והעשרתו, התמודדות עם רגשות ופחדים וגיבוש דימויו וזהותו העצמית של הילד המשחק. "הדמיון מספק לילד מימוש פנטזיות, הפגת בדידות, פורקן רגשי ומהווה כלי עיקרי של הילד להתמודדות עם קונפליקטים ולהתגברות על פחדים.

לעתים הילד עובר חוויות שאינן נעימות ואין לו עליהן שליטה, כמו בדיקה כואבת אצל רופא, מפגש עם דמות מפחידה ועוד. במשחק התפקידים הוא שולט במצב ובאחרים. הוא מתיר את כל ההגבלות והאיסורים שחלו עליו במחיצת המבוגר ומבטא את רגשות התסכול המצטברים אצלו. באמצעות משחקי הדמיון הילד מעדן את רגשותיו ומגלה שלא תמיד רגשותיו זהים לרגשות חבריו. על פי תגובות חבריו הוא מבין שיש תגובות רגשיות שונות".

 

גם שפתו של הילד מתפתחת במשחק והוא לומד במהלכו מילים חדשות המגדילות את אוצר מילותיו ומשפרות בכך את כושר ביטויו. "התקשורת המילולית בין הילדים מחייבת את הילד לשלוט בשפה היטב ולשוחח בצורה מדויקת", מסבירה קבלסון. "זה הופך את התקשורת שלו ליעילה יותר. בנוסף, המשחק תורם לפיתוח מיומנויות גופניות של הילד ולקואורדינציה".

מהם התפקידים שילדים אוהבים למלא במיוחד?
"בתחילת התפתחות המשחק של הפעוט, הדמויות והתפקידים משתייכות לחוג מכריו הראשוני, המונה בעיקר את אמא ואבא, האחים, הגננת ובעלי מקצוע בהם הוא נפגש לעתים קרובות. בהמשך 'קריירת המשחק' שלו התחום הזה הולך ומתרחב, ונכללים בו גם בעלי חיים שונים או דמויות אגדתיות כמו גיבורי-על, דמויות טלוויזיוניות שבהן הוא צופה לעתים קרובות ועוד. כך למשל, משחק עם הבובות הוא למעשה סיטואציה שבה הילד מקרין את רגשותיו על הבובה, מפרש את תגובותיה ומגיב בהתאם".

בחלק השני של הכתבה: מתי התעקשות של ילד להמשיך להתחפש הופכת להיות בעיה, ומה עושים כשהילד לא רוצה להתחפש בפורים?»

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה