מתחפשים כל השנה – חלק ב'

תחפושות ומשחקי תפקידים תורמים להתפתחות הקוגניטיבית של הילד

88 שיתופים | 132 צפיות

לחלק א'»

תקראו לי ספיידרמן

ברוב המקרים, דרי הגן הקטנים עוזבים בסופו של יום את הכלים ואת אביזרי המשחק בפינותיהם או בארגז הצעצועים בבית, וממשיכים את חייהם הפחות-דמיוניים. אולם יש גם כאלו שרואים באור פחות אטרקטיבי את החזרה למציאות היומיומית ומבקשים שמעתה יקראו להם "ספיידר רועי" או פשוט אינם מסכימים להשיל מעליהם את התחפושת, שנהייתה להם כעור שני. מירי ניסן, אמו של רועי (היום בן 8) מספרת שכאשר בנה היה בן חמש, הוא התאהב בדמותו של איש העכביש המטפס בגמישות על גגות העיר, ולא הסכים לוותר עליה גם לאחר שחג הפורים הסתיים לו.

כאשר ילד נעשה תלוי בתחפושת, כאשר הוא נתקע איתה ומרגיש רע בלעדיה, זה כבר סימן לקושי

"זה התחיל באופן מאוד טבעי ותמים ואנחנו היינו מאד משועשעים", היא אומרת. "הוא כל כך אהב את הדמות ואת הכוחות שהיא מייצגת, שלא יכולנו לראות כיצד יכולה להיווצר פה בעיה. היו לו את כל חוברות העבודה של ספיידרמן, בגדים מעוטרים בדמותו שאותם הוא לבש לגן, מערכת כלי אכילה שלו. הכל. בשלב כלשהו הוא לא הסכים שנקרא לו רועי אלא 'ספיידר רועי', ופשוט לא ענה לקריאה הרגילה. אחר כך הוא לא הסכים ללבוש שום דבר אחר חוץ מהתחפושת, למרות שכבר התחיל האביב והיא הפכה להיות מחממת מדי ולא נוחה. וחוץ מזה, צריך לכבס מדי פעם…"

לאחר כשלושה חודשים תמימים שבהם חיו בני משפחת ניסן כניצבים בסרט "ספיידרמן", הסכים בנם הבכור, בעקבות שיחות ארוכות, איומים בעונשים ומתן פרסים, לוותר על תפקיד העל שבו זכה, וחזר להיות ילד רגיל.

מתי התעקשות של ילד להמשיך להתחפש הופכת להיות בעיה?
אשד: "ילדים, כחלק מההתפתחות הטבעית שלהם, נוהגים להתבונן לצדדים, לראות מה כולם עושים ולחקות אותם. החיקוי, מבלי להרגיש, מתבטא בסגנון הדיבור, בסגנון הלבוש וכדומה. אם ילד צופה לפעמים בסרט שלאחריו בא לו להיות באטמן ובשבוע שלאחר מכן מתחשק לו להיות סופרמן, זה בסדר, כי כל הזמן הוא משתנה ומתחדש. אבל כאשר ילד נעשה תלוי בתחפושת, כאשר הוא נתקע איתה ומרגיש רע בלעדיה, זה כבר סימן לקושי. במצב כזה, התחפושת משמשת לו כקביים ובלעדיה הוא מרגיש רע".

אצל פעוטות הפחד מפורים מוכר מאוד ולגיטימי לחלוטין, משום שכל מה שהם מכירים משתבש ומתערער לעיניהם והם נבהלים

"הסיטואציה הזו יכולה להתרחש גם במקרה של ילדה שמקבלת מחמאות רבות על שמלה חגיגית שלבשה לגן ביום שישי, ומכיוון שהתחושה כל כך מצאה חן בעיניה היא מתעקשת להמשיך וללבוש רק את השמלה הזו. כאשר היא ממאנת ללבוש בגדים אחרים, זה נהיה לא נוח ולא מתאים וזו בעיה".

"יש לזכור שלגבי הילד, המשחק הוא דבר רציני. למשל, כאשר ילד דחוי המזדהה עם דמויות של אנשים חזקים ובעלי כוח, מגלם דמות של גיבור על במשחק, הוא פורק בדרך זו את התוקפנות המודחקת בו".



"התחפושת משמשת לילד כקביים". אילוסטרציה: GettyImages/Imagebank

גם אצל בני נוער

אשד מציינת, כבדרך אגב, שהבעיה הזו אינה אופיינית רק לילדים קטנים אלא מופיעה גם אצל בני נוער ומבוגרים. "אחת מלקוחותיי היא אם לבן 15 שיוצא מהבית רק עם חולצה אחת. הוא לא יכול להרשות לעצמו לשנות צבע או סגנון, בגלל שהוא סובל מדימוי עצמי נמוך מאד, כך שהבעיה של הלבוש מחפה על משהו מהותי הרבה יותר – הזהות העצמית".

נכנסים לאווירה הפורימית

טיפים שיעזרו לכם לשכנע את הקטנטנים להיכנס לאווירה הפורימית:

אל תשנו להם – אפילו שינוי קטן, כמו איפור, עלול לעורר בילד חרדה, ועל אחת כמה וכמה תחפושת המסתירה את הזהות לגמרי. לכן רצוי שביום טעון שכזה, תשמרו על זהותכם כדי לתמוך בפעוט ולעזור לו להתמצא.

ודעו אותם לחג בהדרגה – הזכירו להם מראש שהחג עומד להגיע, השמיעו להם שירי פורים והראו להם תחפושות שונות בעיתונים או בתמונות אלבום משנים קודמות, רצוי גם כאלו שלכם בתור ילדים בפורים.

שחקו איתם משחקי תפקידים – תוכלו להעביר הביתה את קונספט פינות המשחק שבגן בקלות, ולשחק עם הפעוט ברופא וחולה, בקנייה בשוק או בסופר, או בהמחזת ספר ילדים האהוב עליו. לאחר שילמד ויפנים את רעיון המשחק הסוציו דרמטי, הוסיפו אביזרים מתאימים ואף תחפושת שלמה המתאימה לסיפור.

ארגז תחפושות – מקמו ארגז בחדר הילדים או בחדר המשחקים, שם יוכלו כל בני הבית להניח בגדים או אביזרים שכבר אינם בשימוש. למשל, שמלות ישנות, נעלי עקב, עניבה שעבר זמנה, כובעים, צעיפים, ומה לא. הילדים יתרגלו להתחפש במשך כל השנה כחלק מהמשחק, כך שבפורים זה יהיה "קטן עליהם".

מה אנחנו יכולים לעשות כהורים כדי לפתור את הבעיה או למנוע אותה מראש?
"להורים יש פה תפקיד מאד חשוב כי הם מעצבי האישיות של הילד, בייחוד בשנים הראשונות, ואם הם שמים דגש רב על החיצוניות זה נצרב בתודעה. זה יכול להיות לטוב או לרע, בין אם מחמיאים ובין אם לא. צריך לדאוג שהילד ייראה מסודר ונקי אך לא להגזים. בנוסף לזה, חשוב כמובן להרעיף על הילד חום ואהבה, וגם חיזוקים חיוביים, שהם תמיד חשובים בהעלאת ערכו של הילד בעיני עצמו".

ואם הילד לא רוצה להתחפש?
אין כמעט ילד שלא אוהב לשחק ומרבית הילדים גם אוהבים מאוד את חג הפורים, על מגוון התחפושות והמסכות שבו. ובכל זאת, ישנם לא מעט ילדים שדווקא במועד זה יירתעו מן ההמולה, ייבהלו מהמסכות, מהגננת או מההורים שפתאום נראים אחרת, ויסרבו ללבוש את הבגד שהוכן עבורם (אפילו כאלו שבחרו אותו בעצמם בחנות כמה שבועות קודם לכן).

"כשילד צעיר לא רוצה להתחפש, הדבר נתפש בעיני הורים רבים כאילו הוא שונה וקשה לו, אך זה לא בהכרח נכון", מסבירה ענת אשד. "אצל פעוטות הפחד מפורים מוכר מאוד ולגיטימי לחלוטין, משום שכל מה שהם מכירים משתבש ומתערער לעיניהם והם נבהלים. אצל ילדים גדולים יותר, ייתכן שחוסר הרצון להתחפש נובע מחוויה טורדנית ולא נעימה שחוו בשנה הקודמת. לעתים הם זוכרים עלבונות או שלא הרגישו נוח עם התחפושת".

אשד ממליצה שלא להתעקש. "זה לא מבחן להורות", היא טוענת. "ואין טעם להתעקש ולהגיע למצב של מאבקי כוחות. העובדה שהילד מסרב להתחפש לא מעידה שאתם הורים פחות טובים או שהילד לא בסדר. כדאי לאפשר לילד להיות באותה שנה בלי תחפושת, לחוות את החוויה. אבל, ברגע שזה נהיה עקבי והילד אינו מעוניין לקחת חלק בחגיגות, אפילו לא ללבוש אביזר סימבולי שיצביע על רצונו להיות חלק מהמעגל החברתי, זה עלול להצביע על קושי ועל בעיה בהתנהלות החברתית של הילד, והפתרון לכך הוא שיקום וטיפוח תחושת השייכות שלו".

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה