מתארגנים לסוף השנה

חודש יוני הפך בביתנו בשנים האחרונות לחודש הג'אגלינג בין מסיבות הסיום של הצאצאים מגילאי הגן ועד בית הספר. יותר מעשור אנחנו כבר הורים, ועדיין אותן התלבטויות חוזרות על עצמן בסיומה של כל שנה: מה לקנות במתנה למורות, לגננות ולסייעות שליוו את ילדינו במהלך כל התקופה? מה עושים אם המיקום שנבחר למסיבת הסיום אינו לרוחנו? האם כדאי לרכוש לילדים חוברות עבודה לחופש, הרי ממילא הם בקושי יפתחו אותן? העלינו דילמות כאלה ואחרות בפני המומחים, וחזרנו עם תשובות.

מה נקנה לה מתנה?

לקראת סיום השנה בגן ובבית הספר, שוב מתחילים להתלבט בשאלה: איזו מתנה לקנות לגננות ולמורות – האם ללכת על מתנה קלאסית (קרמים, תכשיטים) או על מתנה מקורית יותר, מושקעת יותר, ואולי גם יקרה יותר?

מה עושים? "כל המתנות החומריות – ולא משנה אם מדובר בסבונים, מצעים או כלי בית – עושות את אותה עבודה. העיקר, תשומת הלב הניתנת לצוות שעמל בטיפול ובחינוך הילדים במהלך השנה", אומרת שולמית ביסמנובסקי, מומחית לחינוך בגיל הרך ויו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים לשעבר.

לדבריה, ההתרגשות הגדולה של הצוות תבוא דווקא ממתנה פחות חומרית ויותר מושקעת מבחינה רגשית, המביעה את ההערכה לעבודת הצוות ואת שביעות רצון ההורים. "אחת ההמלצות היא הכנת אלבום ברכות, תודות והערכה לצוות הגן על ידי ההורים, כאשר כל הורה כותב בשמו ובשם ילדו ברכת תודה אישית לכל אחת מצוות הגן, בצירוף תמונת הילד לברכה". לדבריה, הגננות אינן מצפות למתנות על עבודתן, ובכל זאת תמיד כיף לקבל מתנות המשקפות הערכה מצד ההורים. לכן מומלץ להורים להקדיש מחשבה למתנה רגשית לצוות, אשר הקדיש רבות במהלך השנה למען הילדים.

האם לתת מתנה זהה לגננת ולסייעות בגן?
"תמיד מומלץ לתת לגננת ולצוות הגן מתנה דומה, שכן כל אחת מנשות צוות הגן משקיעה את נשמתה באותה מידה, כולן מרגישות כצוות אחד ורצוי לא להפלות ביניהן". ביסמנובסקי מוסיפה כי הסייעות אף משקיעות עבודה פיזית רבה יותר בנוסף לעבודתן החינוכית עם הילדים, וכן מציינת שעניין הוותק של מי מנשות הצוות אינו צריך להיכנס במכלול השיקולים של קניית המתנה.

אז איפה, איפה המסיבה?

בגן הפרטי של ילדכם קיים נוהל מסורתי לערוך את מסיבת סיום השנה בבריכה העירונית באחד מבקרי השבוע. אתם מאוד אוהבים את הגננת ומעריכים את פעילותה, את התכנים הנלמדים בגן, כמו גם את ההשקעה והאהבה שלה בילדים. עם זאת, אינכם מתלהבים מכך שכהורים עובדים, עליכם לקחת יום חופש מהעבודה למען המסיבה. ובכלל, לדעתכם נכון יותר לערוך את מסיבת הסיום בגן, בשעות אחר הצהריים, היכן שהילדים למדו ובילו במהלך כל השנה, ושם לחזות בתוצרים שלהם, לצד הפעלה מגבשת.

מה עושים? עידית צולמן, ראש התוכנית להכשרת גננים וגננות בגנים פרטיים במכללת לוינסקי, אומרת כי אל להורים לייחס חשיבות עליונה למיקום ולמועד המסיבה, ויש לשים את הדגש על אופי הפעילות במסיבת הסיום. לדבריה, חשוב וכדאי שהגננת תציג במהלך המסיבה את העשייה של ילדי הגן גם באופן פרטני וגם כקבוצה. "חשוב גם שהורים לא יתייחסו למסיבת הסיום כאל אירוע תחרותי כמו 'מתי הילד שלי יופיע?', 'למה הוא לא נבחר לשיר יותר שירים', וכיוצא בזה". לגישתה, דווקא שינוי המקום ומעבר למקום פתוח וגדול יותר יכול לשדרג את האירוע ולהפוך אותו לחגיגי וייחודי יותר.

חשוב שהגננת תציג במהלך המסיבה את העשייה של ילדי הגן באופן פרטני וכקבוצה

נו, איך התעודה?

עם סיום שנת הלימודים, מגיעות גם התעודות. מה עושים כשהילד מגיע עם תעודה בינונית למדי והישגים נמוכים בלא מעט מקצועות? אתם יודעים שיש לו יכולות גבוהות יותר, ולו היה מתאמץ קצת, גיליון הציונים היה מרשים יותר. לדעתכם, בעולם תחרותי והישגי גם ילד בכיתות הנמוכות צריך להתאמץ כדי להגיע לתוצאות טובות, וקשה לכם להסתיר את אכזבתכם מכך שהוא לא משקיע קצת יותר בלימודים. עם זאת, אתם לא רוצים לגרום לו לתחושת כישלון בשל הציונים הנמוכים שקיבל. אז איך מגיבים לתעודה בינונית בצורה בונה ולא מעליבה?

מה עושים? "בגילים צעירים, זקוקים הילדים לחיזוקים שלנו ולמשוב שלנו כהורים, לכן יש להגיב על תעודה עם הישגים נמוכים בצורה רגועה, לא כועסת ובוודאי לא מעליבה", אומרת אפרת מונשרי גורן, מנחת הורים MA בחינוך, מומחית לאסטרטגיית שיווק בתחום ההורות והמשפחה. "ההתייחסות ההורית צריכה להיות כנה ומשקפת את מה שרואים, ועדיין חיובית, אופטימית וככזו המחזקת את יכולותיו של הילד. עלינו גם לזכור כי ילד שמאמין ביכולות שלו, ינסה בהמשך להתמודד עם משימות קשות יותר".

כשלב ראשון, מציעה מונשרי גורן לברר עם הילד מה דעתו על התעודה, ממה הוא מרוצה וממה פחות, מכיוון שהמטרה היא לעודד מוטיבציה ולקיחת אחריות מצד הילד, ויש משמעות ליכולת של הילד להעריך בעצמו את הישגיו, כמו גם את השקעתו בלימודים. לא פחות חשוב, להתייחס להצלחות שלו במטרה לבנות ולחזק ביטחון עצמי, בשימוש במשפטים מחזקים כמו: "אני רואה שהשקעת באנגלית", או "אני שמח ששיפרת את ההישגים בתורה", המסייעים להגברת המוטיבציה.

לדבריה, כשיש פער גדול בין הציונים של הילד לבין היכולות שלו בשל סיבה של "לא אוהב ללמוד", חשוב לגייס את הילד לשינוי, בעזרת משפטים כמו: "איך אתה חושב שתוכל להצליח יותר בפעם הבאה?", או "בוא נחשוב ביחד איך תשפר את הציון בחשבון?". בהמשך, יש לפרוט את השגרה למעשים: "אני מציע שתחליט על זמן קבוע להכנת שיעורים", או: "האם יש מקצוע שאתה רוצה שאעזור לך?", משפטים מנחים אלה יעזרו לילד למקד את הדרך שבה הוא ילמד וישתפר. "תמיד רצוי לסכם את השיחה על התעודה במשפטים המעבירים את המסר 'אני סומך עליך'. המטרה היא להעביר או להחזיר את האחריות ללמידה לילד, ובמקביל להעביר לו מסר ברור שאנחנו כהוריו יודעים שהוא יכול להצליח", מסבירה מונשרי גורן.

אולי תלמד משהו?
לקראת סוף שנת הלימודים, הורים רבים רצים לחנויות ורוכשים לילדים חוברות עבודה לחופשת הקיץ. לא מעט ילדים רואים בחוברות העבודה סוג של עול לימודי, והן אף עלולות לעורר חיכוכים בין הילדים – שרוצים ליהנות ולבלות בחופש, לבין ההורים – שאינם מסוגלים לראות את הילדים שלהם בחוסר מעש ובהתבטלות פרק זמן כה ארוך, ודורשים שהם ילמדו משהו בזמן הזה.

מה עושים? "גם בתקופה הארוכה של החופש הגדול חשוב להקפיד עם הילדים על סדר יום מתוכנן ושמירה על שגרה, עם גבולות גמישים יותר. בתוך כך, גם עניין עיסוק בהרגלי למידה כדוגמת הכנת חוברות הקיץ, צריך להיכלל בשגרת היום של החופש", מסבירה ד"ר בלהה פריינטה, פסיכולוגית, ראש החוג והמסלול לגיל הרך במכללת אחווה.

גם בחופש הגדול חשוב להקפיד עם הילדים על סדר יום מתוכנן ועל שגרה

הלו, מישהו בבית?

עם היציאה לחופשה, משתנה גם הלו"ז השגרתי של הילדים. בתחילת החופשה הם בדרך כלל יוצאים לקייטנות ועדיין נפגשים במסגרת זו עם חבריהם על בסיס יומיומי, אך במחצית השנייה של החופש הגדול ועם סיום הקייטנות, רובם חווים נתק מחבריהם או שתדירות המפגשים עם החברים פוחתת. לא אחת, כהורים עובדים נחליט לשלוח אותם לסבים ולסבתות (שלא תמיד מתגוררים בסמוך) כדי שנוכל להמשיך בשגרה שלנו, או שנצא עם הילדים לחופשה משפחתית, וכך מידלדל הקשר עם החברים.

מה עושים? "שמירת הקשר של הילד עם חבריו במהלך החופשה תלויה בכמה קריטריונים", אומרת ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספרים "דיאלוג עם ילדים" (הוצאת דביר) ו"הורים ילדים ומה שביניהם" (הוצאת עמיחי). "הקריטריון הראשון הוא עד כמה הילד מבקש לפגוש את חבריו, והשני – עד כמה המפגשים האלה משפיעים עליו לטובה, כלומר, האם בעקבות המפגש עם חבריו הילד רגוע ושמח יותר.

הקריטריון השלישי הוא יכולת ההסתגלות של הילד למסגרות. כלומר, אם מדובר בילד עם קשיי התאקלמות למסגרות חדשות, וההורים יודעים כי כמה ילדים מהמסגרת הקודמת יעברו עימו למסגרת החדשה – חשוב לשמור על קשר של מפגשים משותפים עם אותם חברים ואף לחזק את הקשר ביניהם במהלך החופש.

"גם אם הילד ממשיך ללמוד באותה מסגרת, חשוב לדאוג לשמר את הקשר עם החברים, כדי שלא ימצא עצמו מחוץ לקבוצה", היא מסבירה. "כמו כן, אם הילד חווה קושי חברתי, על ההורים לסייע לו בעניין זה על ידי הזמנת חברים הביתה, ייזום של מפגשים משותפים עם חברים בגן ציבורי ועוד, ובמידת הצורך יש מקום לתיווך של המבוגר שיעזור לו לשתף פעולה ויכין אותו למסגרת החברתית בשנה הבאה. אם הילד בוגר דיו ומסוגל לשהות עם חברו ללא נוכחות של ההורה, כדאי להחליט על מעין 'תורנות' עם הורי הילד האחר, כך שבכל פעם אחד הילדים ישהה בבית חברו. יש ילדים שמעדיפים להתארח אצל חברים, ויש ילדים שמעדיפים לארח בביתם. כדאי לאפשר לילד להיפגש במקום המועדף עליו".