משתלם להיות קשה להשגה!

מחקר מדעי מאשש את ההנחה שאנשים קשים להשגה הם אטרקטיביים במיוחד. אז מה באמת גורם לנו להימשך יותר לאנשים שאנחנו לא בטוחים שרוצים אותנו?
המציאות מוכיחה שאנשים נמשכים לאנשים שאוהבים אותם. זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל יש לזה בסיס מחקרי מוצק ולא רק בהקשר של משיכה של בני זוג. הגיוני שלא נרצה להיות בקרבת אנשים שלא אוהבים אותנו, בטח אם הם אמורים להיות בני הזוג שלנו, ולמעשה אפשר לנבא את מידת האהבה של גבר לבת זוגו (ולהפך) על פי המשיכה והאהבה שהיא חשה כלפיו. אנשים שאוהבים אותנו מעוררים בנו תחושות חיוביות ומתייחסים אלינו יפה, מה שמעודד יחס דומה והדדי מצידנו.
עכשיו, שאלה מעניינת שעולה היא מה קורה כשלא ידוע לנו מה הצד השני חושב עלינו: האם זה משפיע על האטרקטיביות של אותו אדם או שזה לא משנה? על פי עיקרון ההדדיות, נצפה שאי ידיעה של מה חושבים עלינו תקטין את האטרקטיביות של אותו אדם בהשוואה לידיעה שהוא מוצא אותנו מושכים, כי הרי יש סיכוי גבוה שהוא לא נמשך אלינו כלל. מצד שני, לידיעה הוודאית שמישהו נמשך אלינו יש גם אפקט שלילי: מחקרים מראים שכשאנחנו בטוחים שמישהו אוהב או נמשך אלינו אז המשיכה שלנו אליהם קצת יורדת, אולי מכוח ההרגל.
אי ודאות ביחסים תורמת למשיכה
מחקר שנערך ניסה לבחון בצורה מדויקת יותר מה קורה כשלא ידוע לנו מה חושבים עלינו, ויוצא מנקודת מוצא שאנשים לא אוהבים מצבי אי וודאות. אי וודאות בכל תחום גורמת לנו למתח קוגניטיבי (ומכאן נובע הדיסוננס הקוגניטיבי המפורסם), וגורמת לנו לחשוב יותר על אותו הנושא. בניגוד למצבי וודאות, שאליהם מתרגלים בקלות ולכן גם הדברים הטובים ביותר הוודאיים – ערכם פוחת עם הזמן, לפעמים מצבי אי וודאות גורמים לנו לחשוב על דברים גרועים ממה שהם באמת. למשל, כאב קל שלא ברור מה טבעו מתפרש כסימפטום למחלה חמורה.
דווקא בכל הנוגע לבחירת בני זוג, הפירושים לרוב אופטימיים יותר. כשאנשים נמצאים באתרי הכרויות ויש להם מידע חלקי על אדם אחר שנראה להם שהוא בעל מעלות חיוביות, פעמים רבות הם מדמיינים שיש לו תכונות חיוביות הרבה יותר ממה שריאלי לחשוב (לאור עובדה זו אין פלא שבליינד דייטים רבים מסתיימים באכזבה קשה).
על הבסיס הזה נבנה המחקר המדובר. הרעיון הבסיסי של החוקרים היה שאנשים נמשכים יותר לאנשים אחרים שלא ברור מה הם חושבים עליהם, כל עוד קיימת משיכה בסיסית ביניהם. עצם העיסוק האובססיבי במחשבה מה אדם מסוים חושב עלינו, תגרום לנו לחשוב במונחים חיוביים יותר על אותו אדם.
המחקר התמקד בנשים בלבד והשתתפו בו 47 סטודנטיות שלמדו לדעת שסטודנטים באוניברסיטה אחרת צפו בפרופיל הפייסבוק שלהן ושל נשים אחרות ודירגו עד כמה הן היו אטרקטיביות. לאחר מכן, הייתה להן האפשרות לצפות בפרופילים של אותם גברים ולדרג אותם גם כן. בחלק מהמקרים נאמר לסטודנטיות שהן צופות בפרופיל של מישהו שאהב את הפרופיל שלהן מאוד, לסטודנטיות אחרות נאמר שהגבר חשב שהן ממוצעות, ולחלק אחר נאמר שהפרופיל שהן צופות בו הוא של הגבר שאהב את הפרופיל שלהן מאוד או שחשב שהן ממוצעות (כלומר, הייתה אי וודאות לגבי הערכת האטרקטיביות שלהן). בפועל, הפרופילים של הגברים היו מזויפים ונוצרו עבור המחקר בלבד, וכללו תמונות של גברים אטרקטיביים.
תוצאות המחקר הראו שהנשים מצאו את הגברים בתנאי האי וודאות כמושכים ביותר, יותר מאשר הגברים שהן ידעו בוודאות שנמשכו אליהן, והרבה יותר מהגברים שחשבו שהן ממוצעות. בנוסף, אותם גברים שחשבו שהנשים ממוצעות, גרמו להן לחשוב עליהם יותר משאר הגברים (אולי בניסיון להבין למה הם לא מצאו אותן אטרקטיביות). מעניין שגם מצב הרוח של הנשים היה טוב יותר במצב האי וודאות, בהשוואה לשני המצבים האחרים (אם כי קרוב מאוד לתנאי שבו הן נמצאו כאטרקטיביות).
.jpg)
אנחנו נחשוב יותר על אנשים שאיננו יודעים איך הם מרגישים כלפינו
יעילות רק בשלב ההיכרות
מה כל זה אומר? הממצא די מדהים כשחושבים על זה מנקודת מבטה של אישה: כשיש סיכוי של 50-50 אם מישהו נמשך אליה או לא, היא תימשך אליו יותר מאשר במצב שבו היא תהיה בטוחה ב-100% שהוא מוצא אותה מושכת.
העצה "לשחק" אותה קשים להגה נשמעת לא אחת, והממצאים של המחקר אכן מחזקים את האפקטיביות של העצה הזו, אבל רק בתנאי מאוד מסוים. אם התנהגות של קשה להשגה מלווה בעמימות ולא חושפת את המשיכה שיש לכם לאדם השני, זה עשוי לגרום למשיכה גדולה יותר מצידם, ובכלל לגרום להם לחשוב עליהם יותר. כלומר, אם אתם נראים כמתלבטים ובררנים זה יכול לעזור, כל עוד הצד השני לא יודע אם אתם מעוניינים בו. כמובן שזה עוזר כנראה רק בשלב הראשוני של ההכרות. אחרי שכבר נכנסים למערכת יחסים והצד השני מודע לאהבתכם, סביר שהאפקט הזה יפחת.
מצד שני, בעולם דיגיטלי שבו חלק ניכר מההיכרויות נעשות אונליין, קל יחסית לשמור על עמימות ביחסים בשלב ההתחלתי, וזו יכולה להיות אסטרטגיה לא רעה למשיכה ראשונית של בני זוג פוטנציאליים.
ד"ר גיל גרינגרוז הוא פסיכולוג ואנתרופולוג אבולציוני מאוניברסיטת ניו מקסיקו. לבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז הקליקו כאן