משפחה שכזאת

אם לפני 20 שנה הן עוד היו זן נדיר, היום משפחות חד-מיניות הן כבר חלק מהנוף. יום המשפחה, ישראל 2010
לקבוע עם עמי (47) זמן לשיחה הייתה משימה לא קלה. פעם הוא לוקח את בתו הקטנה (6 וחצי) לבריכה, פעם הוא עם הגדולה (12) בקניות. העובדה שעמי ובן זוגו הם שני גברים שבחרו לאמץ ילדות (את הבכורה אימצו בגיל חודשיים ואת הצעירה בגיל חמישה חודשים) גורמת להרבה הרמת גבות. "שואלים אותי איך הסתדרתי עם בישולים וחיתולים…", הוא מספר. "אמנם חונכתי על הסטריאוטיפים שאישה במטבח וגבר מפרנס ולא קיבלתי שום הכנה לגידול ילדים, אבל מהיום הראשון שקיבלתי את התינוקת זה היה טבעי וקל".
זה התחיל בשני הורים, עליזים…
עמי גורס שמינם הביולוגי של ההורים אינו משפיע על תפקודם בתא המשפחתי. "אני ממש לא חושב שנשים נולדות מחתלות טובות יותר או עושות אמבטיה טובות יותר. גם במשפחות 'נורמטיביות' חלוקת התפקידים היא כבר לא מה שהייתה פעם. אני רואה כל יום אבות שעושים תפקידים 'נשיים', ולהיפך. אם אתה לוקח את התפקיד באהבה, אתה יכול לעשות הכל".
מתי הסברתם לילדות את המצב המשפחתי הייחודי שלכם?
"מהיום הראשון שקיבלתי את הילדה בגיל חודשיים אמרתי לה שאני אוהב אותה ושהיא מאומצת. המילה אימוץ מאוד נפוצה ושגורה בבית, גם המילה הומו. התייחסנו לזה כל הזמן ומההתחלה".
כשאני שואלת את עמי על התמודדותו עם תגובות הסביבה, מושפעת מהמאבק לביטול מצעד הגאווה, מהרצח בבר נוער ומהטוקבקים הנבזיים שהגיעו אחריו, אני מכינה את עצמי לגרוע מכל. תשובתו מוכיחה שהחברה הרבה יותר פתוחה ממה שנדמה: "יצאנו עם ההורות שלנו בראש גאה, בלי לחוש חוסר נוחות. אנשים שנחשפו אלינו למדו שיש עוד סוג של משפחה, וקיבלו את זה. בכל מסגרת חינוכית שרשמתי אליה את הבנות סיפרתי על המבנה המשפחתי שלנו, ותמיד זה התקבל בפתיחות ובהבנה. אם היו ריכולים רעים, לא שמענו וזה לא מעניין אותנו".
איך הבנות מתמודדות עם החברה?
"הן תמיד עונות כששואלים אותן. פעם חברה של אחת הבנות אמרה לה שאין לה אמא, ולכן 'אין מי שיקנה לה מתנות'. כשבתי סיפרה לי את זה היא תהתה למה החברה שלה חושבת שתפקידה של האם הוא קניית מתנות. הסברתי לה שילדים משליכים מהחיים שלהם על החיים של אחרים. ביום המשפחה, כשהילדים מתבקשים להביא תמונות משפחתיות, הבנות שלי מביאות את אלבום האימוץ שלהן. ה'חיסרון' שלהן כביכול הופך ליתרון, כי כולם מתעניינים בהן".
…גם הסבתא יא בה-בה
העובדה שהופכת את ההתמודדות של עמי ומשפחתו לקלה יותר היא התמיכה של בני המשפחה הקרובה. עמי מספר על משפחה רחבה ותומכת ובראשה אמו, העוסקת בין השאר במתן סיוע להורים לילדים להט"בים (לסביות, הומואים,טרנסג'נדרים, ביסקסואלים).
אמא תומכת נוספת היא פנינה אסף, פנסיונרית של האוניברסיטה העברית, שבקרוב תהפוך לסבתא. פנינה היא אמא גאה לארבעה ילדים, שניים מהם, ניר (32) ומאיה (21) נמשכים לבני מינם. ניר הוא רקדן מחונן שחשף את נטיותיו המיניות בפני משפחתו בשנות ה-20 לחייו. אמו קיבלה זאת באהבה: "הקבלה באה דווקא מהגירושים שעברתי. הבנתי שאם ניר יהיה נשוי לאישה זה לא בהכרח יבטיח לו אושר. החשוב הוא שהוא הולך עם מי שמתאים לו".
אחרי שנים של זוגיות יציבה החליטו ניר ובן זוגו שהגיע הזמן להיות הורים. ההחלטה הביאה איתה הרבה אושר, אך העלתה גם מספר דילמות. פנינה משתפת: "הצלע השלישית במשפחה המיוחדת של בני היא אם התינוק – איילה, בחורה לסבית. שאלתי את עצמי איך אני אוכלת את זה – איילה היא בחורה נפלאה, אבל היא לא כלה שלי ולא חברה שלי, היא אישה זרה, שנושאת ברחמה משהו שמאוד קשור אליי. רציתי מאוד להתקרב אליה ולא ידעתי איך".
פנינה מבינה שהיא עומדת בפני התמודדות חדשה ומכינה עצמה לבאות: "כשיוולד הנכד יהיה המבחן האמיתי. איילה אמרה לי שהיא חושבת שאוכיח את עצמי כסבתא וזה משמח אותי, אני יודעת שהרבה תלוי בי. אני חושבת שזה תפקיד מאוד משמעותי ועליי להראות לה שאני רוצה לעזור".
הדילמות של פנינה הביאו אותה לשוחח עם יעל אגמון, מנכ"לית תהל"ה – עמותת הורים למען הורים של ילדים להט"בים.אגמון הציעה לה לפתוח קבוצה מיוחדת שתיתן מענה לדילמות ולתחושות של סבים וסבתות במצבה, ופנינה הרימה את הכפפה ותפתח את הקבוצה בקרוב. פנינה: "ברגע שהחברה תדע לקבל את המשפחות החד-מיניות, יהיה לילדים האלה הרבה יותר קל. הם יבינו שהם לא חריגים, וזה גם התפקיד שלנו כהורים לתת להם תמיכה".