משפחה על המרקע

אם יצא לכם לפתוח את הטלוויזיה בזמן האחרון, בוודאי נתקלתם בקמפיין החדש השוטף את מדינתנו: "שישי משפחתי". מאחורי הקמפיין עומד הרעיון שאומר כי בשל המרוץ אחרי הזמן בשנים האחרונות והמרדף אחרי השגשוג וההצלחה, הקשר בין בני המשפחה הולך ומתרופף. מטרתו של הקמפיין להחזיר עטרה ליושנה.

אם תשאלו אותי, המנהג הזה אף פעם לא נעלם (למרות שהסקרים מצביעים אחרת), וההוכחה לכך היא ריבוי מקומות החנייה הפנויים ברחוב שלי ביום שישי בערב. אבל כיוון שיום המשפחה בפתח ולא הייתי רוצה שיחשבו שיש לי בעיות עם משפחתיות בכלל ועם המשפחה שלי בפרט, החלטתי לתרום את חלקי לקמפיין ולהציע לכם מספר סרטים בהם תוכל כל המשפחה לצפות ביחד אחרי הארוחה.

טולסטוי אומר באנה קרנינה ש"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות-אומללות הן כל אחת לפי דרכה." ואני אומרת שכל המשפחות הנורמליות דומות זו לזו, אך המשפחות המופרעות הן כל אחת לפי דרכה.

החתולים של קוסטריצה

תובנה זו לוקחת אותי ישר לסרטו הנפלא של אמיר קוסטריצה "חתול שחור, חתול לבן". מאטקו, הוא איש עסקים גרוע ביותר, דאדן הוא מאפיונר עלוב שכל היום עסוק בהסנפת קוקאין וסובל מבעיית אנושיות מופרעת ומשעשעת. שניהם מארגנים חתונה בה יינשאו בנו של מאטקו ואחותו של דאדן. הזוג אינו מעוניין בנישואים אלו ותוך כדי הטירוף המוחלט השולט שם, מוצאים אהבת אמת.

סבו של מאטקו שיוצא מבית החולים, שם אושפז בעקבות כבד רקוב לחלוטין, ממשיך לשתות וליהנות מהחיים. הוא בז לכוחו מטיל האימה של המוות, ואז כשמגיע הרגע המתאים הוא מת (על מנת להציל את המצב). קוסטריצה קורא תיגר על המוות ומקים את הסבא ואת חברו גרגא הזקן לתחייה.

וכך, אהבת אמת מנצחת את הכוח והשררה, הזקנים תאווי החיים גוברים על המוות ודאדאן מנצח בתחרות המסניף של המאה.



המשפחה הצהובה

וממשפחה מופרעת אחת נעבור למשפחה שהמציאה את הטירוף, משפחת סימפסון. הישר מהטלוויזיה מגיע אלינו "משפחת סימפסון – הסרט". הומר סימפסון כבר רגיל להרחיק אנשים מסביבתו, אבל הפאשלה האחרונה שלו – זיהום הנהר בפסולת רעילה מהכור הגרעיני שבו הוא עובד – מזמנת לו איבה וטינה מצד תושבי ספרינגפילד, שאפילו הוא עדיין לא חווה. הומר מפוטר לאלתר ובורח עם משפחתו מפחד ההמון. סכנה קיומית מרחפת מעל ספרינגפילד ותושביה. האם הקיץ הקץ על העיירה? אין יום יותר מתאים מיום המשפחה בשביל לראות את הסימפסונים, אשר למרבה האירוניה, דווקא הם מזכירים לנו עד כמה המשפחה חשובה.

האושר הוא מושג חמקמק

כעת נחזור רגע לטולסטוי ולעניין המשפחות האומללות, שלא קיבלו ממני מספיק תשומת לב. הסרט "אושר" של טוד סולונדז הוא סיפורן של שלוש אחיות ושל אלו הבאים איתן במגע. האחות הבכורה מסמלת את המשפחתיות האמריקאית אידילית. היא חייה בפרברים עם בעלה הפסיכולוג המצליח ושלושת ילדיהם. אבל כמובן שמאחורי האידיליה הזאת מסתתר סוד נוראי.

הלן, האחות האמצעית והיפה מבין השלוש היא משוררת מצליחה, שאהבה בשבילה היא רומנים מזדמנים. ואילו ג'ין, הצעירה מבין השלוש, חיה עדיין עם הוריה העומדים לפני גירושין. אין לה מקצוע, עבודה או חבר, יש לה רק אשליות על אושר. גם הדמויות מסביב לא ממש מאושרות, כמו הסוטה שאוהב להתנשף בטלפון, נהג מונית מופרע וכיו"ב. 'אושר' הוא סרט מטריד ופרובוקטיבי, אך במקביל גם משעשע ורגיש. הדמויות בסרט עמוקות, רגישות ושלמות, וזאת הסיבה שעל אף ה'שריטות' שלהן (ואולי גם בגללן), הן מצליחות לעורר בנו המון סימפטיה.



הכי חמודה בארצות הברית

ונסיים במשהו קצת יותר אופטימי – "מיס סאנשיין הקטנה". אוליב (אביגייל ברסלין) היא ילדה קטנה עם שאיפה נורמלית למדי: לזכות בתחרות הילדה החמודה ביותר בארצות הברית. המשפחה שלה אפילו תומכת בשאיפה הזו, אבל זה לא עוזר לה הרבה, בעיקר כיוון שהמשפחה המדוברת מאוד לא נורמלית.

אביה של אוליב (גרג קיניר) הוא רטוריקן כושל שבקושי מדבר עם אמא שלה (טוני קולט). אחיה דוויין (פול דאנו) הוא מעריץ פנאטי של ניטשה. הוא גם נדר נֶדֶר שתיקה, שמאפשר לו לברוח קצת מהמשפחה שרק הקרבה אליה מענה אותו. אפילו הסבא הוא לא-יוצלח עם בעיית סמים, אבל לפחות הוא מנסה לעזור לה להתאמן לקראת התחרות. הנסיבות מנתבות את כולם אל קליפורניה הרחוקה ולתחרות. 'מיס סאנשיין הקטנה' הוא סרט שמשלב בתוכו הרבה הומור ורגישות. דרך נהדרת לחגוג את המשפחתיות.

אסיים את הכתבה בתפילה קטנה שכל המשפחות יהיו מאושרות כל אחת בדרכה כי זה בעצם מה שחשוב, עם או בלי שישי משפחתי.

באדיבות 'זמנים מודרניים'