משימת הפרס

הורים רבים מעודדים את ילדיהם על ידי מתן תגמולים בעד מעשים טובים או פרסים כאות הוקרה על התנהגות רצויה. אך בעוד שתגמולים הם חלק בלתי נפרד ממוטיבציה ואינטראקציה, לעיתים שימוש מופרז בפרסים ובשבחים עלול להפוך לשוחד ולפספס את המטרה.

"בהתמודדות מול נושא התגמול ישנה שאלה אחת חשובה שחייבת להישאל", טוענת רבקה זיו, בעלת M.A בייעוץ חינוכי ומנהלת מרכז "ליריקה" – מרכז לייעוץ לימודי, חברתי ורגשי לילד ולהורה. "השאלה היא האם שבחים ופרסים הם שיטה מניפולטיבית של הורים הרוצים לשכנע את ילדם להיכנע לרצונותיהם או שזו עבורם מודעות לחשיבות הדימוי העצמי בהתפתחות הילד והרצון להראות לו עד כמה הם מעריכים את מאמציו. התשובה על השאלה הזו היא שתקבע את יעילות שיטת התגמולים".

בין הרוח לחומר

תגמולים עבור ילדים אינם רק מתנות שאנו רוכשים עבורם. מדבקה קטנה, קוביית שוקולד ואפילו מחיאת כף – כולם מוגדרים כתגמול שאנו ההורים מעניקים לילדים. "לכל אורך חייו של הילד הסביבה מעצבת את התנהגותו על פי התגמול הניתן לו", מסבירה שולמית ביסמנובסקי, גננת ויו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל, הגורסת שתגמול הוא מעין פרס לעידוד ולעיצוב התנהגותו של הילד, ולכן הנושא רלוונטי כבר מהרגע שהילד נולד.

"מגיל צעיר מאוד מומלץ לעודד את הפעוט, כשהוא מתנהג באופן הרצוי על ידי המבוגרים, בחיוך, במחיאות כפיים או בחזרה על הקולות שהוא משמיע. אנחנו נעניק תגמול כאשר הילד עושה מעשה הנתפש בעינינו כ'טוב' או כאשר הילד מבטא התנהגות שהיא ביטוי למה שמוגדר בעולם המבוגרים כמעשים טובים. במידה רבה דרך תגמול אנו מביעים תשומת לב כלפי הילד, נותנים פידבק ומראים לו שאנו מודעים לנוכחותו ולצרכיו".

ביסמנובסקי מחלקת את התגמולים הניתנים לילד לשניים: רוחניים וחומריים. "התגמול החומרי עונה בדרך כלל על צורך מיידי או דחפים", היא מסבירה. "תגמול זה נתפש אצל הילד, בסופו של דבר, כמובן מאליו ולכן הוא מחזיק מעמד פחות זמן וההשפעה שלו נשחקת. התגמול הרוחני, שמתבטא בפידבק חיובי או במילות הערכה מפי ההורה, נוגע יותר בנפש, בפן הרגשי-רוחני של הילד, ולכן הוא נכנס עמוק יותר לנשמה שלו ומביא לשינוי אמיתי ולעיצוב ההתנהגות הרצויה באופן יעיל יותר. לכן תגמול רוחני יחזיק מעמד זמן רב יותר".



כיצד נדע מהי שיטת התגמולים המתאימה לילד?
"יש חשיבות גדולה לכך שההורה יגדיר לעצמו מהי ההתנהגות הרצויה שאותה הוא רוצה לעצב אצל הילד, אחרת אנו יוצרים אצלו בלבול וחוסר הבנה", מסבירה ביסמנובסקי. "דוגמא לכך ניתן למצוא ברצון של הורים להקנות לילד הרגלים טובים ליד שולחן האוכל. לאחר הגדרת המטרה יש להתחיל ולתגמל את הילד בהתאם להתנהגות. אם היא שלילית, כלומר הילד לא יושב יפה, הכי נכון יהיה לשקף לו את התנהגותו, את התחושות שהוא חווה. על ההורה לומר 'אני רואה ומבין שאתה אוהב להשתולל אבל כולנו יושבים עכשיו סביב השולחן'. שיקוף ההתנהגות, לצד השימוש במילה 'אבל' והגדרת ההתנהגות האלטרנטיבית הרצויה כרגע יעשו את העבודה".

לדבריה של ביסמנובסקי, אנו, כהורים, נוטים לעיתים לתת לילד תגמול שלילי, כלומר מגיבים בתשומת לב רבה להתנהגות שלילית של הילד וחשוב להימנע מכך. "עדיף לא לתגמל על התנהגות שלילית אלא רק על חיובית", היא מסבירה. "במקום פידבק שלילי יש לשקף לילד את התנהגותו ולהמתין לרגע שבו ניתן יהיה לתת פידבק חיובי ושם לתגמל ולחזק".

אך לא תמיד מתאפשר שלא לתת תגמול שלילי. מה אם, למשל, הילד מכה את אחיו הקטן?
"אם בכל פעם שהילד צובט את אחיו הקטן, האח בוכה והאם טורחת להגיע מהחדר השני ולצעוק על הצובט הוא לומד כי כך הוא זוכה למלוא תשומת ליבה, ולכן ככל שתמשיך לחזק אצלו את ההתנהגות השלילית כך הוא יתמיד בה", אומרת ביסמנובסקי. "אם האמא תבחר לתת חיזוק חיובי כאשר היא תראה שהילד מלטף את אחיו ובמקרה שבו הילד צבט היא פשוט 'תציל' את האח ותעביר אותו לחדר אחר, אך לא תנזוף בצובט בקולי קולות, הנחת שיחווה הילד המלטף והתגמול החיובי שלו זכה, יגבירו אצלו את הרצון לחזור על התנהגות זו".

לבחור את התגמול החיובי

"חשוב שההורה יחליט מה נחשב בעיניו כחיובי ובעל ערך חינוכי ומה לא, משום שהילד תופש את התגמול עבור התנהגות חיובית כתגמול חיובי וישנם מצבים שבהם התגמול הוא לא בהכרח כזה", אומרת ד"ר נטע רבהון-דמתי, פסיכולוגית וחוקרת רגשות בקרב ילדים מהמכללה האקדמית בית ברל. "למשל, אם התגמול הוא סוכרייה על מקל, הילד לומד כי הסוכרייה היא דבר חיובי, פרס. על ההורה לבחון עם עצמו האם הוא מעוניין בכך שהסוכרייה תיחקק בתודעת הילד כדבר נחשק ולשאול את עצמו האם הסוכרייה, שאין בה ערך תזונתי ומזיקה לבריאות, ראויה להיות משהו שהילדים מאמינים שהם רוצים להשיג".

במה את ממליצה להשתמש בתור תגמול חיובי?
"מדבקה או הקראת סיפור יכולים להיות תחליף מצוין לממתק. כך הופך התגמול לכלי עבור ההורה ללמד את ילדיו שקריאת סיפור היא דבר חיובי שכדאי להרוויחו. רבים הם האנשים שפונים למזון או לממתקים משום שהם נתפשים עבורם כגורם משפר או מיטיב, וייתכן שחלק מההסבר לכך הוא מיצובו של המזון כפרס נחשק".

ד"ר רבהון-דמתי מדגישה כי בכל המקרים שבהם נעשה שימוש בתגמול וענישה יש לשלב הסבר והנמקה, כדי שיהיה לילד ברור מה בדיוק מצופה ממנו. "כך, למשל, לאחר ארוחת הערב יש לומר לילד 'סיימנו לאכול את ארוחת הערב ועכשיו הכלים מלוכלכים. יש לפנותם מהשולחן לכיור ולנקותם על מנת שנוכל לשוב ולהשתמש בהם בארוחה הבאה'. ההנמקה, מעבר להצדקה רציונלית, עשויה ליצור בסיס רגשי ליצירת הזדהות, הבנה והכרה של הילד בחשיבות הפעולה שעליו ללמוד ובהטמעתה", היא מסבירה.



קשר מיידי

לדברי ד"ר מילר, תגמולים צריכים להינתן באופן עקבי, כלומר אחרי כל התנהגות רצויה לתת תגמול. זאת על מנת ליצור "מערך חיזוקים מלא", והמשמעות היא ליצור קשר מיידי ככל שניתן בין ההתנהגות הרצויה לתגמול שבא אחריה. בהמשך יש לעבור ל"מערך חיזוקי חלקי קבוע", שבו על כל מספר התנהגויות רצויות ניתן תגמול, משום שאנו מעוניינים לבסס את ההתנהגות כדי שהיא תהפוך להרגל ולא תהיה תלויה רק בתגמולים.

לאחר מכן יש לעבור ל"מערך חיזוקים חלקי משתנה", שבו התגמול ניתן בכוונה באופן אקראי – פעם אחרי מקרה אחד של ההתנהגות הרצויה, פעם אחרי שני מקרים ופעם אחרי ארבעה, כך שההתנהגות לא תתרחש על מנת לקבל תגמול, אולם היא עדיין תקבל אותו כדי לשמר את ההתנהגות. בשלב הבא יש להוריד את התגמולים באופן הדרגתי כדי לשמר את ההתנהגות כהרגל.

"חשוב שלא ייווצר משא ומתן עם הילד על התגמולים", קובע ד"ר מילר. "התגמול צריך להיות משמעותי עבור הילד ומקובל על ההורים, אבל לא נכון להיכנס בכל פעם למשא ומתן מה הוא יהיה. התגמול צריך להיות ידוע מראש, הן לגבי אופיו והן לגבי הזמן בו יינתן".

בחלק השני של הכתבה: טיפים לשימוש נכון בשיטת התגמולים»

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה