משיגנע: ראיון עם מעצב העל חיימה חיון

 

 

לא בכל יום נוחת בארץ מעצב מגה סטאר כמו חיימה חיון, שבאמתחתו רשימת קרדיטים והצלחות מוכחות מפה ועד ספרד (מספר 13 ברשימת 100 המעצבים החשובים לפי מגזין Wallpaper). לפני חמש שנים ביקר חיון בישראל לכבוד פתיחת המוזיאון לעיצוב בחולון וכעת הוא שב לשם עם תערוכה שמוקדשת למגוון עבודותיו במהלך השנים. "הרבה השתנה מאז", הוא צוחק. "אני חושב שמה שהכי השתנה הוא שכיום אני מנסה לעצב דברים שימושיים יותר. מעניין אותי לראות מה אפשר ליצור ולעורר באמצעות תעשייה".

בחמש השנים האחרונות עסק חיון בניסיון לשכלל ולהגיע לעיצוב טוב יותר. התוצאה אקלקטית, מעודנת, בוגרת ומחוברת לאוּמנות ולטכנולוגיות שבהן השתמש. כדוגמה, מספר חיון על סדרת אגרטלים על כני מתכת שעיצב בהשפעת אמפורות רומיות. "הם יפהפיים ומינימליסטים כל כך עד שהם כמעט טהורים, אבל הביצוע שלהם מדויק מאוד. זה מה שחשוב לי וזו גם הסיבה שבגללה נכנסתי למיקרו דיזיין", הוא מוסיף ומצביע על שעון היד שלו, שמעוצב בהשראת פנים של קוף.

אתה עוסק היום פחות באמנות ויותר בעיצוב תעשייתי?

"אכפת לי יותר מהפן התעשייתי ונראה שמכבדים אותי יותר בעולם העיצוב כי אני עובד עם חברות שכל מעצב היה רוצה לעבוד איתן. הפתיע אותי שהצלחתי למשוך את תשומת לבם של יצרני high end חשובים. חשבתי שהם אף פעם לא יפנו אליי כי אני משוגע מדי בשבילם. נראה שהנאמנות שלי לעצמי משכה אותם".

אחד מהדברים שהשתנו בשנים האחרונות אצל חיון: הוא כבר לא צריך להוכיח כלום. "אני נמצא באזור הנוחות שלי ויצרנים שאני פונה אליהם בוטחים בי שהעבודה תצא פנטסטית. אני כבר לא צריך להסביר למה ואיך אני מתכנן לייצר תרנגולת ירוקה או שולחן בצורת לימוזינה. אני יכול לפנות לבעלי המלאכה הטובים בעולם וגם אם הם מסתכלים עליי בהתחלה כאילו יצאתי מדעתי, ברגע שבו אני מצליח לפתוח דלת להבנה שלהם, זו שמובילה אל הבלתי צפוי, הם נדלקים".

אתה מתמקד הרבה בחומר ובפיניש.

"כשרציתי לייצר את הנקניקייה הסגולה פניתי למפעל פיברגלס באיטליה שעובד עם אאודי ועוד חברות סופר טכנולוגיות. בפרויקט ספורט התמקדתי בחומרים מעולים ועבדתי עם פליז, סוגים שונים של שיש ועוד חומרים שרציתי לחקור, אבל באופן משעשע. עכשיו אני משתף פעולה עם יצרנית רהיטים ותיקה בווינה ומתמקד בריהוט שהחברה ייצרה בשנות ה־20. נכנסנו לקרביים של טכניקות הייצור ואני יודע שמהדיאלוג בינינו יצמח משהו נהדר. מלבד הרהיטים שניצור יחד, הידע והכרת המסורות ישרתו אותי גם הלאה".

חיון לא מבקש לשחזר את ההצלחות שלו וגם לא ללכת בעקבות טרנדים, אך נדמה שהטרנדים הולכים בעקבותיו. "בכל פעם שבה הצוות ואני מרגישים נוח מדי, אנחנו מיד נעשים חסרי מנוחה. אם הצלחתי בעבודת פורצלן אני לא רוצה ליצור עוד סדרה של פורצלן. מנהלי החשבונות שלי אולי לא כל כך מרוצים אבל לי חשוב לאתגר את עצמי ואת הצוות שלי. נכון שבתקשורת אני נחשב לטרנדי וקול אבל מעולם לא חשבתי שזה מה שיקרה ולא לכך כיוונתי".

לאן אתה רוצה לקחת את מי שמתבונן בעבודות שלך?

"אני חושב פחות על הקהל ויותר על מה שעושה אותי מאושר. זו העבודה שלי, אבל אלה גם החיים שלי, ואני רוצה לעשות משהו שמעניין אותי. אני רוצה ליצור דברים שיגרמו לי גאווה וזה מבחינתי החוק הראשון. דעות הן דבר נחמד אבל היצירה שלי נובעת מתוך שיתופי פעולה במסגרת החזון שלי. אני כן מעריך את חוות דעתם של בעלי המלאכה שאני עובד איתם, שיכולה לשנות את האספקט האסתטי של היצירה".

מה אתה אוהב יותר – לעצב חפצים שימושיים או עבודות אבסטרקטיות?

"אם זה אתגר – אני מוכן לנסות ולא חשוב באיזה תחום. אני מכוון לעבודות שיציבו סימן שאלה על המקצוע ועל החומר ורוצה לקחת אותן לממד אחר. מלבד השאלות על החומר והמוצר חשוב לי להבין ולכבד אספקטים רלוונטיים אחרים. בכפר שבו אני גר למשל, יש תעשייה מסורתית של כיסאות ראטאן שחקרתי, ופיתחתי טכנולוגיה שאולי תוביל לקולקצייה חדשה".

אתה מעצב מלון במדריד. במה העבודה הזו שונה?

"יש אנשים שמרגישים נוח עם נוכחותי בצוות התכנון, אחרים לא מבינים מה אני עושה שם בכלל וחשבו שאתכנן קקטוס ענק בכל חדר (צוחק). מדובר במלון גדול – 275 חדרים בתקציב של 30 מיליון יורו – שצריך מצד אחד לספק פונקציונליות ונוחות מקסימלית ומצד שני להיות סביבה ייחודית. בחדרים, שעוצבו בקווים עגולים, שמנו דגש על פרופורציות ועל חומרים. בחללים הציבוריים הרשיתי לעצמי להשתולל. הסמל של מדריד הוא דוב והמחשבה הראשונה שעלתה היא להציב בלובי דוב בגובה ארבעה מ'. אבל למה דוב ולא זברה? בסוף יצרתי דוב ענק עם פסי זברה וכובע מצחייה שיעמוד כאילו הוא מברך את האורחים. זה ניסוי מעניין ואם אצליח בו כנראה יהיו עוד מלונות".

בעולם ללא כבלים ומגבלות, מה היית רוצה לעצב?

"זה לא יהיה מעניין. אם לא היו מגבלות כנראה הייתי בוחר במקצוע אחר. אני אוהב לשבור את הראש על בעיות, זה כל הפאן".

יש סיכוי שנראה בארץ מיצגים שלך?

"אם יזמינו אותי, אשמח לבוא".

*צילומים באדיבות סטודיו חיון ומוזיאון העיצוב חולון