משחקי תעתוע: אמנות פסיכודלית

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

לא המוסיקה המהפנטת, לא מרלין מונרו בצבעים זרחניים בהדפסיו של אנדי וורהול ולא מפה מחנות יד שנייה – המפגש הראשון והבלתי אמצעי של רבים מאיתנו עם החוויה הפסיכודלית היה כנראה באמצעות הקליידוסקופ של ימי ילדותנו. את הקליידוסקופ המציא הפיזיקאי הסקוטי דֵייווִיד בְרוּסְטֶר ב-1816 והוא בנוי מסדרת מראות הצמודות זו לזו ויוצרות פרקטלים – מבנים גיאומטריים סימטריים החוזרים על עצמם. סיבוב קל של שפופרת הקליידוסקופ משנה את הפרקטלים ויוצר חזיונות מרהיבים.

הקליידוסקופ הפך במהרה לצעצוע פופולרי ברחבי העולם והוא מייצג את האופן שבו המפגש האנושי עם מבנים המצויים בטבע הופך למאין הזיה – ואכן, אמנות הפרקטלים היא אחת מצורות הביטוי של האמנות הפסיכודלית.

אמנות פסיכודלית בעבר

רבים סבורים כי סגנון האמנות הפסיכודלי הוא סגנון חדש יחסית שהתפתח בשנות ה-60 של המאה העשרים, אך גם באמנות הפרה-היסטורית של אנשי המערות נוכל למצוא ספיראלות ודגמים גיאומטריים הדומים לעיצובים עכשוויים. אמנות זו מכונה Entoptic art והיא נוצרת בהשפעת סמים משני תודעה. מקור המונח הוא ביוונית העתיקה והוא מתייחס לתופעות ויזואליות שמקורן בעין עצמה, ובכללן אותן צורות וצבעים שאנו "רואים" כשאנו עוצמים עיניים ולוחצים על גלגל העין – כך אנו יוצרים בעצמנו "חזיונות פסיכודליים" ללא צריכה של סמי הזיה.

גם באמנות הבארוק והרוקוקו אפשר למצוא מוטיבים "פסיכודליים", הנוצרים למשל באמצעות חזרה על צורות הלקוחות מהטבע כמו עלים ההופכת אותן לדוגמה מופשטת. אמצעי נוסף ליצירת מוטיבים פסיכודליים הוא חזרה על צורות היוצרת אשליה אופטית. השימוש באשליות אופטיות הגיע לשיאו באמנות האופטית והקינטית (Op art). הדברים שכתב אמן האופ ארט ויקטור וסראלי ב"במניפסט הצהוב" (1955) מתאימים גם לאמנות הפסיכודלית: "אמנות המחר תהיה אוצר לכולם או שלא תתקיים […] עצוב לעזוב ערכים ישנים לטובת חדשים, אך מצבנו השתנה, והאתיקה שלנו, ולכן גם האסתטיקה, צריכות להשתנות. המיתוס של היחיד חדל, הגיע הזמן לשכפול ולהתרחבות".

המונח "פסיכודלי" מורכב מהמילים היווניות "פסיכה" (נפש) ו"דלוס" (לחשוף) והוא מתאר אמנות שנוצרה בהשפעת שימוש בסמי הזיה כמו LSD אך גם משמש כשם כללי לאמנות שאפיינה את שנות ה-60. כדי להבין את ייחודה של האמנות בתקופה זו עלינו לזכור את האירועים הפוליטיים של התקופה – המאבק על זכויות האזרח, המלחמה הקרה ומלחמת וייטנאם. גלי המחאה שהתעוררו במהלך התקופה מבטאים מרד בשמרנות הבורגנית וקריאה לעולם אוטופי המבוסס על ערכים המדגישים את המשותף בין בני אדם ושואפים לטשטש את ההפרדה בין "אנחנו" ל"הם".

גלי המחאה של שנות ה-60 התבטאו גם במערכת תקשורת מאולתרת וחתרנית בה אפשר למצוא ביטויים אותנטיים לאמנות הפסיכודלית. דוגמא לכך הם יצירותיו של הסטודיו האגדי לעיצוב גרפי פושפין (PushPin), שגם הוציא כתב עת בשם "פושפין גרפיקס". הסטודיו התמחה בגרפיקה מהפכנית ומעצביו יצרו כרזות פסיכודליות המתייחסות לעולם הרוק לצד כרזות מחאה נגד מלחמת וייטנאם. פריטים רבים שעוצבו בשנות ה-60 מעידים על השפעתה של האמנות הפסיכודלית, ובהם אפשר למצוא אגרטלים איטלקיים, כלי פח כתום מעוטר בדוגמה בירוק ובסגול, קומקומים מונוכרומטיים בעלי מראה אתני עם הטבעות פסיכדליות, בדים בדוגמאות עשירות הנעות בין הגיאומטרי לאמורפי ועוד. גם טכניקת הבטיק אפשרה ליצור באופן עצמאי בגדים בעלי מראה פסיכודלי.



פסיכודליה באמנות פלסטית ובמוסיקה

את ההשפעה הפסיכודלית על האמנות הפלסטית אפשר לראות בנטישה של מבנים פורמליים ובהקמת קבוצות אמנים, כמו שעשו מארק בויל (Mark Boyle) וג'ון הילס (Joan Hills) שהקימו קולקטיב אמנים בלונדון. השפעה פסיכודלית אפשר לראות גם בסרטים משפיעים כמו "התפוז המכני".

לאמנות הפסיכודלית היה גם ביטוי מוסיקלי. הרוק פסיכודלי היה מהסגנונות המובילים של התקופה ונחלק לשני זרמים מרכזיים: רוק פסיכודלי אנגלי, שנחשב לחתרני ולמתוחכם, ורוק פסיכודלי אמריקאי שהתאפיין בטקסטים ובמבנה קליטים ונוחים יותר לשמיעה. ההבדל בין הסגנונות מעיד כי האמנות הפסיכודלית מתאפיינת יותר בכך שהייתה מרכיב בתרבות המחאה ובמרד של שנות ה-60 ולאו דווקא באלמנטים הצורניים הפורמליים שלה. על הפופולריות של תרבות המחאה המוזיקלית בשנות ה-60 מעידים 400 אלף הצופים שנכחו בפסטיבל וודסטוק.

הביטלס, הביץ' בויז והבירדס היו מהלהקות הראשונות שהכניסו מוטיבים פסיכודליים למוזיקת הרוק שלהן, ואמנות פסיכודלית מופיעה גם על עטיפות התקליטים שהוציאו, למשל בעטיפת התקליט Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס.



פסיכודליה עכשווית

מוטיבים פסיכודליים בולטים גם ביצירותיהם של אמנים עכשוויים. שאיפתם של האמנים הפסיכודליים להרחיב את גבולות התודעה וליצור אמנות שעל גבול ההזיה מתבטאת, למשל, בשימוש בראשי תינוקות באמנות. אמן הקרמיקה מייקל מקדוול (Michael McDowell), למשל, מציג עבודות ובהן ראשי תינוקות מוגשים על צלחת ומראשם יוצאת צמחייה מוזרה.

האמנית הישראלית קרן אור בנפשי יוצרת ישירות על הקנבס ללא סקיצות, ללא תכנון וללא מחשבה מוקדמת ומכינה את צבעי הציור שלה בעצמה. היא משתמשת בצבעי אולטרה על בסיס אקריליק, וכאשר ציוריה מוארים בנורה אולטרה סגולית הם נראים תלת ממדיים. לאמנית תורה רוחנית סדורה, וכמומחית לריפוי בצבע היא משתמשת באופן מושכל בכוחם המרפא.

הגלריה של האמן הארולד גולן (Harold Golen Gallery) בפלורידה היא מקדש אמיתי לחובבי האמנות הפסיכודלית. את אולם הכניסה המרהיב ואת חדר העבודה עיצב גולן והתוצאה מזכירה אנימציה תלת ממדית, סרט מדע בדיוני ישן או בית בובות קסום. בגלריה אפשר ליהנות מעבודות בסגנון ניאו פסיכודלי.



השראה מהיבשת השחורה

אחת מצורות הביטוי הפסיכודליות המעניינות היא אומנות ואמנות המיוצרות בעבודת יד על ידי אמנים מערביים ואמנים מתרבויות אחרות, למשל מאפריקה. בדומה לאמנות הפסיכדלית העממית כפי שהיא מופיעה על כרזות, פרטי לבוש ועטיפות אלבומים, גם האמנות האפריקאית לא נוצרה בשביל גלריות ומוזיאונים אלא כדי לשרת את הקהילה שממנה צמחה. באמצעות צורניות פרועה, צבעים חזקים וטקסטורה גסה היא מבטאת את מה שאפשר אולי לכנות "הלא מודע הקולקטיבי" של אותה קהילה – האמונות, התקוות והפחדים שלה.

יצירות אפריקאיות כמו מסכות או כלי בית היו מקור השראה לתנועה הפסיכודלית אשר שאפה לחרוג מגבולות האסתטיקה המערבית, וחיפוש אחר השראה ביבשת השחורה הלם את האידיאולוגיה שלה. כיום אפשר למצוא עבודות של אומנים אפריקאיים באתרים ובחנויות "סחר הוגן" המבטיחות תנאי תעסוקה ותשלום הולמים ליוצרים. דוגמא מוצלחת לכך הוא "דוב סיפור חיים" הנמכר בחנות קרוסלה ומיובא מ-Mahatsara, חנות לסחר הוגן בפריס.

גם בעיצוב הבית העכשווי משולבים מוטיבים של אמנות פסיכודלית. אנשים רבים שבתיהם מעוצבים בסגנון פונקציונלי-מינימליסטי משלבים בהם פריטים יוצאי-דופן בעלי צבעוניות עזה המכניסים לבית אנרגיה וחיות ומבטאים טעם אישי "לא קונבנציונאלי". ערכים אלו מאפיינים את הבובו – מונח שטבע העיתונאי האמריקאי דייוויד ברוקס ופירושו "בורגנות בוהמיינית", אותם אנשים הרוצים להיות אמנותיים ורוחניים, ובו זמנית לחיות בנוחות וללא ההקרבה העצמית הנדרשת מהיצמדות חסרת פשרות לאידיאלים. תפישה כזאת יכולה להתבטא בעיצוב הבית, למשל, באמצעות הכנסת פריט פסיכודלי בודד שאינו חלק ממערכת הישיבה או הכלים ומיקומו על רקע ניטרלי, מעט מבודד משאר הרהיטים.

ב-2007 הוצגה במוזיאון ויטני (Whitney Museum of American Art) התערוכה Summer of Love שהוקדשה לאמנות פסיכודלית. ייתכן שעקבותיה של אותה תערוכה ניכרים באופנת הקיץ הנוכחית העשירה בדפסים פסיכודליים הנושאים מסרים של חופש ושחרור.

 

מתוך: מגזין נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה