משהו ישן וטוב

אדריכלות: עינת אייכהולץ פורת ותמר ענתבי רוטמן
שטח המגרש: 500 מ"ר
שטח בנוי: 155 מ"ר + 25 מ"ר גלריה

כבר בכניסה לביתם של תמר ועידו לביא ושלושת ילדיהם בבנימינה, התחושה המתקבלת היא שזהו בית שרוצים להישאר בו. אור טבעי רך ונעים נכנס מהחלונות הגדולים העוטפים את הבית ומציף את כל החלל המרכזי, הכולל את המטבח והסלון.

רהיטים וחפצים ישנים שנאספו ממקומות שונים ושופצו משתלבים להם בטבעיות על רצפת הסומסום המוכרת, והעובדה שבני הזוג מתקשים בבחירת תמונות לקירות משאירה את החלל נקי ואוורירי ומבליטה את הפריטים המיוחדים שבו.

"בית שנראה כאילו כבר גרו בו"

תמר ועידו הכירו לפני כתשע שנים. הוא היה כבר צלם אופנה מוכר והיא עבדה כמטפלת אלטרנטיבית בשתי קליניקות במקביל. מאז הספיקו להתחתן, להוליד שלושה ילדים ולעזוב את העיר הגדולה. עם לידת בתם הבכורה, החליטה תמר שהיא צריכה לשנות כיוון, כפי שקורה לנשים רבות אחרי לידה, בייחוד בשנים האחרונות.

היא התנסתה בעיצוב ובשיווק של מוצרי תינוקות במסגרות שונות, הן תחת המותג שלה והן תחת מותגים אחרים. בשנה האחרונה חברה לדנה אלון ולעדי מנור ויחד הן הקימו את "הביתה" – בלוג המציג בתים יפים על הסגנונות, האוספים והאנשים הגרים בהם, בליווי תצלומים מרהיבים שעל רובם אמון עידו. בקרוב יעלה לרשת אתר אינטרנט שיהווה פלטפורמה רחבה יותר לכל מה שמעניין אימהות ויכלול חנות שתעמיד למכירה פריטים יפים לחדרי הבית השונים.

אל הבית בבנימינה עברו תמר ועידו לפני כחמש שנים מתל אביב. שטח של שני דונמים שהיה שייך לסבא וסבתא של תמר, ממקימי בנימינה, לא משך איש מבני המשפחה הצעירים, מלבד תמר ובן דודה. כך יצא שבן דודה רכש דונם, תמר ועידו רכשו חצי דונם ואת החצי הנוסף מכרו לזרים. ההחלטה לעבור מתל אביב לבנימינה לא התקבלה בן רגע. בטרם קנו את השטח, התלבטו רבות ואף שכרו לתקופה קצרה בית באזור כדי לבדוק אם המעבר אכן יתאים להם.

כשהחליטו לבנות, המחשבה הראשונה הייתה על בית קטן עם גג רעפים – בית כפרי וסטנדרטי שלא ינקר עיניים ושלא ייראה חדש וגרנדיוזי: "בית שנראה כאילו כבר גרו בו, בית עם ילדים, בית שמרבה לארח", אומרת תמר. עם הדרישות האלה באו אל האדריכליות עינת אייכהולץ פורת ותמר ענתבי רוטמן, שאותן הכירו דרך חבר משותף ושהתחברו אל החשיבה שלהן לגבי החלל.

התכנית שנבחרה מבין כמה תכניות שהציעו האדריכליות שונה לחלוטין ממה שדמיינו בתחילה, אך המחשבה שמאחוריה מצאה חן בעיניהם. ההשראה לתכנית נולדה מסיור שערכו האדריכליות באזור ומהתרשמות מהמבנים הראשונים ביישוב – מעין האנגרים מוארכים עם תקרה גבוהה. בהשראתם תוכנן הבית כמבנה מוארך בעל תקרה גבוהה ומשופעת המחופה בקורות עץ בגוון בהיר.

הבית כולל סלון ומטבח בחלל אחד פתוח ואזור פנימי התחום במסדרון ובו שלושה חדרי שינה: אחד להורים, אחד לבנים (בני 4 ו-6) ואחד לבת הבכורה (8), אמבטיה ושירותים לילדים ולאורחים וממ"ד קטן המשמש כמחסן. בגלריה, הממוקמת מעל האזור הפרטי, נמצאים הסטודיו של תמר והמשרד של "הביתה".

מבט כללי מהסלון אל פינת האוכל והמטבח, אל דלת הכניסה לבית ואל המסדרון

במטבח שולבו גופי תאורה שונים שנרכשו בחנות מנורות בתל אביב שאינה קיימת עוד

האי הרחב, שחוצץ בין המטבח לפינת האוכל, תוכנן כיחידה בפני עצמה ונצבע בגוון פיסטוק

אוסף של זכרונות

על תכנון הפנים אחראים תמר ועידו, אספנים של ריהוט וחפצי יד שנייה, שבתקציב זעום ועם הרבה יצירתיות הפכו את החלל לקן חם, מזמין ופונקציונלי. לדברי תמר, עידו הוא ה"בזבזן" בבית, אספן בנשמתו ובעל עין טובה במיוחד למציאות. הרצפה בכל הבית פרט לחדרי הרחצה רוצפה במרצפות סומסום בהירות בגודל של 30X30 סנטימטרים. מרצפות אלה מזוהות עם הבנייה הישנה ומשרות על הבית כולו אווירה נוסטלגית.

בחלקו הפנימי של החלל נמצא הסלון ובו רהיטים שנאספו ממקומות שונים. שתי ספות, שזלונג ושתי כורסאות יחיד – כולם נמצאו ברחוב או נרכשו בשוק הפשפשים בפרוטות ורופדו מחדש. את הספה האפורה הניצבת מול הכניסה מצא עידו לפני שנים ליד פח זבל בתל אביב ובעזרת חברים הוביל אותה היישר לשיפוץ. גם השזלונג (שרופד מחדש כבר שלוש פעמים) ושתי כורסאות היחיד (אחת נותרה בריפוד המקורי והשנייה רופדה מחדש) מלווים את בני הזוג כבר שנים. השולחן והספה הירוקה נוספו לאחרונה, ואילו הרהיט היקר ביותר בסלון הוא כיסא מטולמנ'ס בעיצוב האחים איימס שתמר קיבלה במתנה.

כל גופי התאורה שונים זה מזה ונרכשו בחנות תאורה ברחוב וולפסון בתל אביב שאינה קיימת עוד. רק את האהיל הוורוד שבסלון תכננו בני הזוג בעצמם ופנו לבעל מקצוע המתמחה בייצור כלובים ואהילים שייצר אותה עבורם. לדברי תמר יש להם קושי בבחירת תמונות ולכן קירות הסלון נשארו עירומים. התמונה היחידה התלויה בסלון היא ציור של פו הדוב – חלק מסדרת עבודות של האמנית דפנה אלון. מה ששבה אותם בעבודה הזאת הוא הנאיביות והצבעוניות שלה והעובדה שהיא אינה יומרנית. שתי עבודות אחרות של אלון – ציורים נאיביים על דיקטים פשוטים – תלויות בחדרם של הבנים וליד הכניסה אליו.

מהסלון יש יציאה לחצר מרוצפת ומקורה שלדברי תמר עוד דורשת השקעה רצינית בגינון. את המרצפות רכשו בני הזוג מעודפים של מרצפות רחובות. כ-250 מרצפות מצוירות נבחרו אחת אחת מתוך עודפים ושולבו – בצורה מחושבת אך אקראית למראית עין – עם מרצפות חלקות בחצר זו ובחצר הקדמית שבכניסה לבית. לדברי בני הזוג, החלונות בפרופיל הבלגי בגוון השמנת היו ההוצאה המשמעותית ביותר בבית.

הגלריה. 25 מטרים רבועים שהם חלל התצוגה והמשרד של "הביתה"

אור רך ונעים שוטף את כל החלל המרכזי בעל תקרת העץ הגבוהה והמשופעת

מבט מהגלריה על הסלון

בעשר אצבעות

הבית הוא חלק ממבנה דו-משפחתי, ובני הזוג לא רצו שקיר ארוך ואטום ילווה את הצורה המלבנית של החלל. בעזרתן של האדריכליות מצאו פתרון בצורת פטיו סגור החוצץ בין ביתם לבית הצמוד ומכניס אור פנימה. את חלקו התחתון של הקיר ניצלו לטובת בניית ספסל באורך של כחמישה מטרים בצורת נו"ן סופית, המתחיל באזור פינת האוכל וממשיך עד לסלון. בזמן אירוח, הספסל משמש כמקום ישיבה ומצמצם את הצורך בכיסאות שתופסים מקום. על הספסל הבנוי הונחו מזרנים, וצבעי הריפוד שלהם – תכלת וצהוב פסטליים – מוסיפים נגיעות צבע עדינות לחלל.

שולחן פינת האוכל היה שייך לאחותה של תמר, וכשהגיע אל הבית עבר צביעה וריפוד מחדש. אף שהאי הגדול במטבח תוכנן לשמש כשולחן לארוחות יומיומיות, לדברי תמר הוא תמיד מבולגן ולכן שולחן האוכל הוא המקום לארוחות משפחתיות, גם הקלות ביותר. מול פינת האוכל, בתוך נישה בקיר, ניצב ארון ששימש לתצוגה באחת החנויות באזור, ובו מאוחסנים כלי אוכל שבני הזוג אוספים, בהם מערכת מפורצלן פולני ממוספר שעידו רכש לא מזמן בשוק הפשפשים בחיפה.

ההוצאות על בניית המטבח המקסים הסתכמו ב-12,000 שקלים בלבד, מספרים בני הזוג בגאווה. עבד עליו נגר פרטי מכפר קרע, שאחראי גם לכל עבודות העץ האחרות בבית (הדלתות והארונות בחדרים ובמסדרון) לפי התכנון שלהם. לדבריהם היה להם מאוד קשה למצוא עיצוב שהם אוהבים ולבסוף, אחרי שכבר הסכימו על התכנון וקיבלו הצעה מאחת החברות המוכרות בשוק (בתקציב הגבוה פי ארבעה ממה שהוציאו בסופו של דבר), החליטו לעשות זאת לבד.

את הקו המנחה בתכנון גיבשו בעקבות תמונה שראו בספר עיצוב, ובה מטבח שהורכב מכמה רהיטים נפרדים ושלא התהדר במראה אחיד. כך למשל, נבנו במטבחם שתי יחידות מקבילות מעץ מלא. בצד של החלון מוקמה יחידה אחת בגוון שמנת ובה נקבע הכיור. מולה מוקמה היחידה השנייה שנצבעה בגוון ירוק פיסטוק, בדומה לדלת הכניסה. על יחידה זו מונח בוצ'ר בלוק מעץ אגוז אפריקאי המשמש כאי רחב ונוח. על הרצפה, מתחת ללוח גירים מעץ שעידו מצא בשוק כמובן, הוצבה שידה קטנה לאחסון שנרכשה באסיינדה ובהמשך הצטרפה יחידת מדפים המשמשת מקום אחסון לספרי בישול.

כך נוצרה לה נישה יפה ופונקציונלית המגדירה את גבולות המטבח. מעל הארונות שולבו אריחי קרמיקה צבעוניים, ועל המקרר הונח תנור ישן שנמצא בסטודיו הראשון ששכר עידו בפלורנטין. השם של יצרנית התנור זהה לשם משפחתו, וצירוף המקרים הזה גרם לו לשכור את הסטודיו ו"לאמץ" את התנור. עוד פריט מיוחד במטבח הוא שעון קיר שעידו רכש לאחרונה בחנות עתיקות בבנימינה.

מתחת ללוח הוצבה שידה לאחסון ובהמשך הצטרפה יחידת מדפים לאחסון ספרי בישול

על המקרר תנור ישן עם כיתוב הזהה לשם המשפחה, שנמצא בסטודיו הראשון ששכר עידו

ברצפת הכניסה לבית שולבו אריחים מצוירים לצד אריחים חלקים שנבחרו אחד אחד

מחוברים למקורות

הכניסה לחדרים הפרטיים עוברת דרך מסדרון, שבמרכזו תלויות תמונות משפחה בשחור-לבן-חום בעלות מסגרות מוזהבות. לדברי תמר, קטע קיר זה חושף את הילדים לתמונות המשפחה המורחבת באופן קבוע ומסמל את המעבר לאזור הפרטי בבית. בקצהו השמאלי של המסדרון נמצא חדר השינה של בני הזוג, הכולל מקלחון ושירותים.

החדר מרוהט ברובו ברהיטים שנשכחו או הושארו בסטודיו של עידו אחרי צילומים, בהם מיטת איקאה פשוטה, מראה מרובעת עם מסגרת לבנה וכורסה שהייתה הרוסה לגמרי ושופצה. רצפת חדר הרחצה חופתה באריחים בגוון אפור-ירקרק, ובחלל הקטן שולבו שתי שידות שנרכשו בשוק הפשפשים: האחת עדינה וירקרקה וניצבת מול הכניסה, והשנייה – שנרכשה במטרה לשמש בסיס לכיור – נצבעה והוחלפו בה הידיות.

בהמשך המסדרון נמצאים חדר הרחצה של הילדים, חדרה של הבת הגדולה, עלמה, וחדרם של הבנים אלון ואייל, שהצבעים השולטים בו הם כחול וירוק. את הארון הגדול בחדר הוסיפו תמר ועידו בשלב שכבר לא הותיר מעוף בעיצוב, ולכן הוא לא היה לטעמם, למרות הפונקציונליות שלו. עם הזמן שודרג הארון ונצבע בצבע לוח בית ספר ירקרק של טמבור, שהפך אותו לאלמנט עיצובי מרכזי בחלל.

מיטת מעבר בצורת מכונית שנרכשה בכפר ורדים "עברה בירושה" מעלמה לאייל, הבן הצעיר, ואילו המיטה של אלון שימשה כדרגש בסלון הקודם של בני הזוג. ארגז ששימש לאחסון כביסה בביתם של הסבים של תמר נצבע בצהוב ושינה ייעודו.

אם המונח "בית" מתקשר אצל רובנו למקום עוטף ומחבק שכיף לחזור אליו בסוף יום עבודה ושמכיל את כל מה שמאפיין אותנו כפרטים, אין ספק שביתם של עידו ותמר הוא בית במלוא מובן המילה. כל רהיט מספר סיפור, וכל זיכרון חדש וטוב מוצא את מקומו בטבעיות לצד שאר הזיכרונות הממלאים את הבית.

בחדר השינה של ההורים: מיטת איקאה וכורסה שהייתה הרוסה ושופצה ורופדה מחדש

בחלל הקטן שולבו שתי שידות שנרכשו בשוק הפשפשים

תמונות משפחה בשחור-לבן-חום בעלות מסגרות מוזהבות