משבר קטן וזה חולף?

זו לא היא. זה גם לא אני. זה זה. זה כל הדבר הזה, אין לי כוח, והרבה יותר נוח לחשוב שתכף אהיה בבית, מאשר שתכף אהיה במערכת יחסים

88 שיתופים | 132 צפיות

"את מרגישה שהמציאות זזה בקצב אחר ממך? את מרגישה שאת חיה ליד החיים, כאילו את בתוך בועה?", כך שואל פרופ' קרסו את המאזינה בתכנית הרדיו שלו.

"כן!" אני קופץ, "זהו, זה מה שאני מרגיש!!!". "ומה זז יותר מהר, המציאות או את?", הוא ממשיך ושואל, "המציאות!", אני צועק אל הרדיו. "אין סיבה לחיות ככה", פוסק הפרופסור ואני מהנהן בהסכמה, "הגיע הזמן לטיפול תרופתי". "מה תרופתי?", אני נבהל, בסך הכל אני לא מוכן יותר לצאת לדייטים, זה כל המחלה שלי. תשמע, דוקטור, זה לא פשוט, בוא אני אסביר לך.

עסק לחיפוש בחורה

בעבודתי השנייה אני מנכ"ל של חברה קטנה בשם "אורן נידל תעשיית חיפוש בחורה ושכנועה שאני מתאים לה בול בע"מ". החברה היא קטנה כאמור, וכוללת אותי, מספר יועצים בהתנדבות וכמה קבלני משנה מענף שדכנות השוליים והסרסרות האפורה.

העבודה היא נעימה לפרקים, מתבצעת בבית וגם בחוץ, דורשת רישיון נהיגה, רכב, שליטה מלאה בעברית ובסלנג (הדגמה בעוד 10 מילים), ונכונות לעבודה בשעות בלתי שגרתיות ומול טיפוסים בלתי שגרתיים שחבל על הזמן.

חברה זו מפיקה את מסע חיפושיי אחר פרק ב' שהפך להיות ארוך ומציק מעבר למצופה, ופקד מחוזות מוזרים ובתי קפה שלא ידעתי על קיומם. התחלתי לחשוב לעצמי מדוע זה כך, אולי אני משדר משהו מאיים, אולי דולף ממני חומר שאיני רואה, אולי יש לי מבט ערמומי או תנועות בלתי רצוניות שרק הצד השני חש בהן, ואולי פשוט אני חוזר על טעות פרק א' ומחפש קצת יותר ממה שמגיע לי.

ניסיון למיזוג כוחות

ואז הכרתי את מנכ"לית ובעליה של חברת "בחורה מיוחדת מחפשת בחור טוב בע"מ", והחלטנו לבחון אפשרות למיזוג.

אז אנחנו יושבים באיזו מאורה קטנה בשוק הפשפשים, והמלצרית חמודה אבל מה זה עוזר. מסתכלים בתפריט באגף המשקאות, לוקח לה זמן להחליט מבין כל האפשרויות. "אני אקח שוקו אשכוליות על בסיס חלב עם תוספת תות וקצפת קקאו נטול סוכר ופרוסת לימון בצד…", פה איבדתי אותה… "זה מגיע גם חם אבל לא חם מידי?". אוף, זה בסך הכל שתיה, לא רכב חדש. "בשבילי מיץ אשכוליות", אני קצת מתבייש בשטחיות.

ואז מדברים קצת. "אז מה אתה עושה?", "מה, באמת?", "ואיפה למדת את זה?", "ואיפה אתה גר?", "למה שם?", "ולפני כמה זמן התגרשת?", צודקת אלה דברים חשובים. היא שואלת, מתעניינת, גם אני שואל, מתעניין, והיא עונה, ואני עונה, מנסים לשמור על מסגרת של שיחה.

אז מה בעצם אני עושה פה, במאורה הזאת? והבחורה הזאת – זה יכול להצליח? ומה יש במיץ אשכוליות שהוא כל כך סמיך? איפה שר המשקאות כשצריך אותו? מתי אפשר ללכת הביתה?

היא נראית בסדר, הכל יחסי, אומרת שהיא עושה פילאטיס, שזה נשמע כמו מחלה. היא גם נוסעת באופניים, וגם רוקדת לפעמים. יו, איזה יופי, אני מתלהב, אופניים? הרבה זמן לא הגעתי לרמות כאלה של התלהבות. כדי להירגע אני לוגם קצת גושי אשכוליות ותוהה אם יהיה מנומס לבדוק דרך הנייד כמה-כמה במשחק שיש עכשיו. "הייתי רוצה לכתוב מחזה", אני מנדב פרט אינפורמציה, ועכשיו תורה להתלהב ולהירגע בלגימת התסבוכת הזאת שיש לה בכוס.

נפרדנו בנימוס, היה אירוע מנומס מאוד. מנומס ומכובד, אפילו ממלכתי אם כוללים את דקת הדומיה. "תתקשר?", שאלה, "כן, נדבר", בחרתי את התשובה הקלה, התשובה שלא תמוטט מבצר שלם של נימוס שנבנה לאורך כל הערב. אבל האמת היא שלא, אני לא אתקשר. זה לא היא. זה גם לא אני. זה זה. זה כל הדבר הזה, אין לי כוח, והרבה יותר נוח לחשוב שתכף אהיה בבית, מאשר שתכף אהיה במערכת יחסים. אולי זה רק משבר קטן וזה חולף, אולי פשוט נהייתי קצת עייף.

שלום, יצאתי לחופשה, לא יודע מתי אשוב

אתה מבין, דוקטור? התייאשתי. יש כדורים נגד ייאוש? החלטתי לצאת לחופשה. חופשה ממה? מחיפושים. אפילו גדול המחפשים קולומבוס נח לפעמים, כך העיד פרופ' הר-סגור, שהכיר אותו אישית.

החלטתי לקחת חופשה באיים הסלוניים, כלומר אצלי בסלון. על דלתות משרדי חברת "אורן נידל תעשיית חיפוש בחורה ושכנועה שאני מתאים לה בול בע"מ" תמצאו כעת שלט – בקרוב אשוב. בתחתית השלט, חדי העין יבחינו בכוכבית קטנה שאומרת: "הייתי בדייט, ייקח לי קצת זמן להתאושש".

ליצירת קשר עם אורן