יפה, אמיץ ונוגע ללב: אתן חייבות לצפות ב"מרשעת: חלק 2"

הבעיה העיקרית עם "מרשעת: חלק 2" היא שהיינו צריכים לחכות לו שנה. כידוע, מדובר בחציו השני של עיבוד למחזמר בימתי – כלומר במערכה השנייה שהצופים בתאטרון רואים מיד אחרי ההפסקה ("מרשעת" רץ בברודוויי מאז 2003). הסרט אמנם מזכיר באלגנטיות פרטים שאולי נשכחו – כמו סיפור המקור של האריה הפחדן כגור ששוחרר מהכלוב בסרט הקודם – אבל הרצף הדרמתי נקטע.

>> ומה חשבנו על החלק הראשון של "מרשעת"? הנה הביקורת

עם זאת, החלק השני דווקא מצדיק את החלוקה לשני סרטים. אם הלהיטים היותר גדולים ("Polular", "Defying Gravity") נמצאים בחלק הראשון, הסרט השני משתבח בעלילה מהודקת ויותר מעניינת. כידוע, "מרשעת" מגולל את סיפורן של המכשפות מ"הקוסם מארץ עוץ" (הספר של ל. פרנק באום והסרט מ-1939) מנקודת מבטה של הירוקה, שנחשבת על ידי ההמון הנבער למרשעת. החלק הראשון הוא בעיקרו הכנה להופעתה של דורותי בחלק השני. מרגע נחיתת הבית על ראשה של המכשפה הרעה מהמזרח, הילדה מקנזס וכלבה טוטו אמנם נשארים בגדר סטטיסטים ברקע, אבל שני הסיפורים מתחברים באופן מחוכם, וקשירת החוטים מספקת הפתעות נוגעות ללב.

הסרט הראשון התמקד בידידות שמתפתחת בין אלפבה הירוקה וגלינדה הבלונדינית, שתי סטודנטיות מאוד שונות באוניברסיטת שיז, ובין הריקודים ההמוניים הסוחפים שולבו רמיזות פוליטיות. הסרט השני הוא כבר אלגוריה פוליטית במלוא מובן המלה, ובספרו על ההפיכה המשטרית שמחולל הקוסם החייכן שמוכר לתושבי ארץ עוץ שקרים ושנאה לאחר, אין בו ריקודים המוניים עולצים. אלפבה לבדה נאבקת בקוסם הנכלולי ומנסה לחשוף את האמת, בעוד גלינדה משרתת אותו ומתענגת על הערצת ההמונים. העובדה שהידידות ביניהן שורדת, הופכת את שתיהן לנשים טובות ושלמות יותר. הסרט מאמין ביכולת של האינדיבידואל להשתנות – ואלה רגעיו היפים ביותר – אבל הוא פחות מאמין בהמון.

שני שירים חדשים שנכתבו לסרט מחדדים את התוכן הפוליטי. "הנערה בבועה" מעניק משמעות מטאפורית לאופן ההתניידות של "המכשפה הטובה" גלינדה בתוך בועה מעופפת, ו-"No Place Like Home" לוקח את המשפט הכי מפורסם מהסרט הקלאסי ומשייך אותו למקום אחר. גם חלק מהשירים המוכרים קיבלו חיזוק באמצעות מילים חדשות. "The truth is not a thing of fact or reason/ The truth is just what everyone agrees on", שר הקוסם – מילים שסטיבן שוורץ חתך מהגרסה הבימתית ועכשיו החזיר למקומן הראוי (יש ב"Wonderful" משפטים נוספים שהייתי שמחה לצטט, אך בהקרנה לא ישבתי עם עט ביד, והן עדיין לא הגיעו לאינטרנט). תוך כדי השיר הוא מבצע ריקוד שהוא אלוזיה ישירה ל"הדיקטטור הגדול" – הסאטירה על היטלר שצ'רלי צ'פלין יצר ב-1940. אפילו דרך האבנים הצהובות הופכת לחלק ממזימת ההשתלטות של הקוסם, כבר מסצנת הפתיחה של הסרט. "מרשעת: חלק 2" בהחלט מצטרף לרוח האנטי-טרמפיסטית שנושבת בהוליווד, והוא עושה זאת באופן חשוף שידבר אל רבים, וודאי ירגיז אחרים.

כל זה עובד, כי בלב הדרמה עדיין נמצאת החברות האמיצה בין אלפבה וגלינדה, וסינתיה אריבו ואריאנה גרנדה המגלמות אותן עדיין נפלאות, ביחד ולחוד. גם ג'ונתן ביילי נהדר בתפקיד הנסיך פיירו שסוף סוף מחליט מה הוא רוצה מהחיים, וג'ף גולדבלום נכלולי כראוי בתפקיד הקוסם. העיצוב של עוץ החדשה מרהיב עוד יותר מאשר בסרט הקודם, והסרט משלב יפה בין המרחבים הצבעוניים והמוארים של עוץ וארץ המנצ'קינים, לבין האתרים האפלוליים שמסתירים את האמת המכוערת. ג'ון מ. צ'ו ("שכונה על הגובה") הוא כרגע הבמאי הכי טוב של מיוזיקלס בהוליווד, והוא יצר סרט זורם וסוחף שאין בו רגע מיותר (אפילו שהלחנים אינם בלתי נשכחים). אחד משיאיו הוא עריכה צולבת בין שני אירועים מנוגדים – סטייל סיקוונס ההטבלה ב"הסנדק" שוודאי סיפק לו השראה – המתחילים עם ירידות מקבילות במדרגות מאוד שונות.

פרט טריוויה לסיום. הנעליים של המכשפה הרעה מהמזרח, שהופכות לנעליה של דורותי, אינן אדומות כמו בסרט "הקוסם מארץ עוץ" אלא כסופות כמו בספר. הצבע הוחלף משום שאולפני MGM רשמו זכויות על הנעליים האדומות, וכאן מדובר בהפקה של יוניברסל. העיצוב שנבחר הופך אותן לנעלי סינדרלה – הן בהחלט לא נוחות להליכה ממושכת בדרך האבנים הצהובות.
4.5 כוכבים
Wicked: for Good בימוי: ג'ון מ. צ'ו. עם סינתיה אריבו, אריאנה גרנדה, ג'ונתן ביילי, ג'ף גולדבלום, מישל יאו. ארה"ב 2025, 137 דק'

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"