דמיינו שאתן לא לבד בחופשת הלידה

לפעמים עיוות של חיים שלמים בא לידי ביטוי בדבר קטן אחד. כמו זה למשל: כבר חודש וחצי שאני מנהלת מול משרד האוצר ורשות המסים מאבק, כדי שנשים עצמאיות שהיו בחופשת לידה במהלך 2019 יוכלו לקבל את מענק הקורונה לעצמאיות. הקריטריון הבסיסי לקבלת מענק קורונה לעצמאיות ועצמאים הוא שהיתה להןם הכנסה בשנה שעברה, בתקופה המקבילה לזאת שנפגעו בה עכשיו. אם היית בחופשת לידה, לא היתה לך הכנסה. אז מבחינת הממשלה לא מגיע לך מענק. אנחנו מעריכות שכעשרת אלפים נשים נפגעות מהעיוות הזה, אבל כבר חודש וחצי שבמקום למצוא לזה פתרון, רשות המסים מתווכחת איתנו שזאת לא כזאת בעיה גדולה. 

מרב מיכאלי: "אני לא רוצה להיות משטרת הפמיניזם"

מראש, רשות המסים בפרט והמדינה בכלל לא מתאימה את החוקים שלה לנשים. למעשה, היא בכלל לא רואה נשים ואת מציאות החיים שלהן. ככה בדיוק מתגלם בעיוות הקטן הזה העיוות הגדול של החיים כולם. כי הרי לא רק במשבר הקורונה נשים נפגעות יותר בעול העבודה – חוץ מדוגמת העצמאיות, 70% ממי שפוטרו או הוצאו חל"ת הן נשים. גם בשגרה נשים מרוויחות ומשתכרות 35% פחות מגברים בממוצע, נשים נמצאות בשפע בדרגות הנמוכות ובקושי בדרגות הבכירות ובעמדות הכח ונשים חשופות לפגיעה בגלל פוריות, לידה, אימהות, הטרדה מינית ו"סתם" סקסיזם. החוקים שלנו עדיין לא התאימו את עצמם לעולם שבו לנשים יש שוויון בפני החוק, וכשהחוקים עקומים, המציאות עקומה.

הרי גם בשגרה, כדי לקבל את דמי הלידה אסור לך בכלל לעבוד. אם את עצמאית, הרבה פעמים אין מישהי אחרת או מישהו אחר שישמור לך בינתיים על העסק. אז מה בדיוק את אמורה לעשות? גם אם את שכירה, החוק נותן לך 17 שבועות בתשלום. זהו. ומה אם את עדיין לא במצב לחזור לעבודה? בטח לא למשרה מלאה? ואולי גם אם את שכירה, את לא רוצה להיות לגמרי מחוץ לקריירה שלך שלושה וחצי חודשים, את רוצה לחזור באופן חלקי – אבל החוק לא מאפשר לך את זה. 

ובכלל, מה את אמורה לעשות עם התינוק.ת שלך אחרי 17 שבועות? אין בעיה, היא תדאג לעצמה (אם היא בת, היא בכלל אמורה להיוולד עם הכישורים האלה, לא?) ולמה בכלל חופשת הלידה ניתנת רק לאישה? גבר שנולד.ת לו תינוק או תינוקת אמור לחזור למחרת לעבודה כאילו לא קרה שום דבר? הוא אמור להשאיר בבית את זוגתו שזה עתה ילדה להסתדר לבד עם תינוק.ת חדש.ה? איך היא אמורה להסתדר? ואיזה ניתוק רגשי הוא צריך לפתח כדי להיות מסוגל להתנהג ככה? 

באוגוסט מלאו 100 שנה לניצחון שלנו במאבק על זכות בחירה לנשים. כמו הרבה דברים שקשורים אלינו ולזכויות שלנו, זה עבר בקול דממה דקה. הבנות – והבנים – לא לומדות על זה במערכת החינוך, התקשורת לא עשתה על זה אייטמים. במאה השנה האלה השגנו זכויות אדירות, אבל הן בקושי קצה הקרחון. האתגר שלנו היום הוא לשנות את כל החוקים האלה, שנכתבו בימים שרק גברים כתבו את החוקים ורק גברים עבדו מחוץ לבית. הגיע הזמן לחופשת לידה גמישה, לשני ההורים. ככה שלא רק נשים ייעלמו פתאום לכמה חודשים באמצע החיים, אלא גם גברים. ככה שלא רק נשים יהיו מיומנות בטיפול הפיזי בתינוקות, אלא גם גברים, וגם הם יוכלו לטפל בילד.ה חולה או סתם בלי מסגרת. הגיע הזמן שמסוף חופשת הלידה יהיה חינוך חינם של המדינה, בידי אנשי ונשות חינוך מוסמכות. חינוך מותאם לטיפוח משמעותי בגיל הרך, שהוא הגיל הכי משמעותי להתפתחות הילד.ה ומתוך כך החברה. הגיע הזמן שימי הלימודים ושעות הלימודים יחפפו לשעות העבודה. והגיע הזמן שיהיו הרבה פחות שעות עבודה. הגיע הזמן שעבודות הבית וגידול הילדות והילדים יקבלו הכרה בערך הכלכלי שלהן. 

בקיצור, הגיע הזמן לשינוי. אמיתי, יסודי, פמיניסטי. בכל החוקים ובכל המערכות שלנו. כל אלה הצעות חוק שהגשתי ושאני עדיין כותבת. וזה רק בעולם העבודה והבית, יש כאלה בכל שאר תחומי החיים. זה טוב לנשים, אבל זה טוב מאוד לילדות ולילדים וזה ממש ממש טוב לגברים. זה ודאי טוב לחברה שלנו שצריכה החלמה לא רק מקורונה, אלא מאי שוויון. זה ממש לא בשמיים, אבל בשביל שזה יקרה,  צריך ממשלה שמבינה את זה ורוצה לעשות את זה. בשביל זה צריך שנשים יזכרו להצביע למי שיודעות לחשוב, לחלום, לדמיין ולתכנן את העולם הזה. כי זה יהיה עולם טוב בהרבה.

* מרב מיכאלי היא חברת כנסת במפלגת העבודה.