מקום טוב באמצע

לאורך השליש השני להריון, הנמשך בין השבוע ה-13 לשבוע ה-27, הגוף עובר שינוי ניכר. את הבטן כבר אי אפשר להסתיר, ורוב הנשים מתחילות כבר בפתח התקופה הזו ללבוש בגדי הריון.

רבות אמנם מדווחות על תחושת הקלה ביחס לשליש הראשון, במיוחד מאחר שהבחילות והעייפות פוחתות, אך ישנם לא מעט שינויים אחרים האופייניים לימים אלה. כאבים חדשים עלולים להופיע בבטן, במפשעה, בירכיים ובגב התחתון, ולכך עלולים להתווסף קשיי נשימה, דקירות בידיים ובאצבעות, גירוי בבטן ובכפות הידיים והרגליים, עצירות ובעיות בחניכיים (כולל דימומים). ואם לא די בכך, יכולים גם לצוץ סימני מתיחה ושינויים במראה העור. כמובן שכל אישה חווה את השינויים האלה באופן אינדיבידואלי, וישנן גם נשים שמהן נחסכת אי הנעימות הזו ברובה.

עם צמיחת הבטן חלה גם העלייה במשקל הגוף של האישה ההרה, ועם גדילת העובר שברחמה ניתן לחוש בתנועותיו. בדרך-כלל, לקראת סוף השליש השני האישה כבר יכולה כבר לחוש בבירור בתנועות העובר. לאורך השליש השני, האישה ההרה עולה במשקל כ-400-500 גרם לשבוע או 1,500-2,000 גרם בחודש.

הבדיקות שבדרך

לכל אורך השליש השני על האישה ההרה להמשיך להימצא במעקב רפואי. רוב הנשים ההרות עורכות בדיקה חודשית שגרתית אצל רופא, מיילדת או אחות מוסמכת, עד לתום התקופה, וכאשר הרופא מחזיק בחדרו מכשיר אולטרה-סאונד ייתכן כי יעשה בו שימוש בכל בדיק.

יש להביא בחשבון כי ישנן חילוקי דעות בנוגע למידת בטיחותה של בדיקה זו, כמו גם לגבי רמת אמינותה, וכי יש הממליצים שלא לבצעה בתדירות גבוהה מדי ללא צורך.

בתחילת השליש השני, כדי לעקוב אחר התפתחות העובר ולוודא כי היא אכן תקינה, הרופא ימליץ על בדיקת אולטרה-סאונד שבה גם ניתן לזהות את מין העובר. את הבדיקה הזו מומלץ לבצע בין השבועות 18-22 להריון (הבדיקה נקראת גם "סקירת מערכות מורחבת") – המועד בו ניתן לאתר חלק מהבעיות החשובות בהתפתחות העובר, אם כי לא את כולן. כך למשל, בעיות בהתפתחות הפיזית, כמו פגמים בלב או ברגליים, לא ניתן לאבחן בבדיקה זו. הבדיקה כלולה בסל הבריאות ומבוצעת במרפאות בריאות האישה.

מלבד בדיקת האולטרה סאונד, הרופא עשוי להמליץ על בדיקות נוספות, כדי להימנע מפגמי לידה גנטיים העלולים להופיע גם בתינוקות שבמשפחתם אין היסטוריה כזו. יש לדעת כי נשים מעל גיל 35 נמצאות בסיכון גבוה יותר ללדת תינוק עם פגם לידה.

בדיקה נוספת שעשויה להתבצע, בדרך-כלל בין השבוע ה-16 ל-20, היא בדיקת מי השפיר, שלגביה קיים סיכון של אחד למאתיים להפלה כתוצאה מהדקירה (הבדיקה מומלצת בעיקר לנשים מעל גיל 35, לנשים שקיבלו תוצאה גבוהה מדי בבדיקת החלבון העוברי או בשקיפות העורפית, ולנשים עם היסטוריה משפחתית של מחלה תורשתית כרומוזומלית). בדיקת מי השפיר כלולה בסל הבריאות לנשים מעל גיל 35 או על-פי תוצאות בדיקת חלבון עוברי. לקוחות כללית מושלם מתחת לגיל 35 זכאיות להשתתפות בעלות הבדיקה, בבתי חולים שבהסדר או באופן פרטי.

בדיקה נוספת היא בדיקה דם ביוכימית, המאתרת סימנים לפגמי לידה בתעלה העצבית של העובר ומעריכה את הסיכון לתסמונת דאון. בבדיקה זו, המומלצת בשבוע ה-18 להריון, אין כל סיכון, אך יש לדעת כי היא אינה מדוייקת באופן מוחלט: בקרב נשים מעל גיל 35, היא מגלה כ-80 אחוזים מהעוברים עם תסמונת דאון או פגם ניורולוגי אחר, והסיכוי לתוצאה חיובית כוזבת הוא כ-22 אחוזים. בקרב נשים מתחת לגיל 35, היא מגלה רק כ-65 אחוזים מהמקרים עם פגם ניורולוגי, אך השכיחות של תוצאה חיובית כוזבת עומדת על 5 אחוזים בלבד. בדיקת הסקר הביוכימי כרוכה בתשלום סמלי ומבוצעת במרפאות בריאות האישה.

בדיקות נוספות שנערכות בשליש השני הן בדיקת סקר לאיתור סוכרת בבדיקת דם, ספירת דם לבדיקת נוגדנים ל-Rh – גורם כימי המצפה את כדוריות הדם האדומות (נחוץ רק אם האישה בעלת Rh שלילי), ספירת דם נוספת לבדיקת ערכי ההמוגלובין על-פי שיקול דעתו של הרופא, ובדיקות שגרתיות של רמת לחץ הדם.



שינויים בגוף האישה

במהלך השליש השני מוגברים השינויים הפיזיולוגיים בגוף האישה. לאורך שני השלישים הראשונים נפח הדם עולה ב-40 אחוזים, וכמות כדוריות הדם האדומות נמצאת אף היא בעלייה. הגדילה בנפח הדם גורמת להתגברות קצב פעימות הלב. במקביל מתרחשים שינויים בנשימה, כיוון שהקיבולת הפעילה של הגוף יורדת מ-1.7 ליטר ל-1.35 ליטר, עקב הלחץ של הרחם על הסרעפת. נפח האוויר לריאות עולה מ-0.45 ליטר ל-0.65 ליטר, וכתוצאה מתאפשר אוורור טוב יותר לריאות.

שינויים מטבוליים מתרחשים אף הם, היות וחלה עלייה בצריכת המזון הודות לעובר הגדל ולאחסון שומנים. השינויים נגרמים על-ידי ההורמונים הסטרויד, לקטוג'ן וכורטיסול. בנוסף, עלולה להיות התנגדות של הגוף לאינסולין אימהי, וזו יכולה להוביל לסוכרת. כמו כן, שינויים בכליות עלולים לגרום אף הם לסוכרת של הריון.

נשים הרות מתייחסות לשינויים החלים בגופן באופנים שונים. יש הרואות בגוף המתעגל, שגם מתרכך בהשפעת הפרוגסטרון, פגיעה בנשיותן, בזמן שאחרות מרגישות נהדר ודווקא פורחות עם השינוי.

האיגוד האמריקאי להריון פרסם לפני חודשים אחדים את ההמלצות הבאות לנשים הנדהמות מהשינויים בגופן במהלך ההריון: נסי ללמוד מה בדיוק קורה בגופך ואיך הגוף מחזיק בתינוק שהחל לגדול; הביני שהגוף שורף יותר קלוריות וזו הסיבה לצורך המוגבר באוכל; נסי לפנק את עצמך בטיפולי ספא מתאימים וליהנות מקניות של בגדי הריון חדשים; קבלי עידוד מהמשפחה, מחברות בהריון או מנשים שכבר ילדו; התעמלי על-פי המלצות הרופא המטפל.

נפיחות ברגליים

שינוי נוסף, אסתטי ובריאותי, נובע מכך שהחל מאמצע ההריון ועד סופו כפות הרגליים נושאות משקל רב יותר ולכן עלולות להתנפח. ישנם אף מקרים שבהם הגידים מתרופפים מעט כתוצאה משחרור הורמון הרילקסין. שינויים אלה עלולים לגרום לכפות הרגליים לגדול בחצי מידה לערך ולכאוב יותר.

נשים רבות מתהלכות בזמן ההריון כשכפות רגליהן פונות כלפי חוץ (מה שמכונה בפינו "הליכת ברווז") – צורת הליכה הנובעת מהצורך ביציבות, אך סוגרת את מפרקי האגן. לכן, כדאי לתרגל עמידה והליכה עם כפות רגליים מקבילות ולהגמיש את מפרקי הירכיים.

נפיחות בכפות הרגליים, שעשויה להימשך עד סוף ההריון, נובעת מהצטברות דם ונוזלים ומחזרה מופחתת שלהם לכיוון מרכז הגוף. נפיחות זו, הקרויה "בצקת", עלולה להפריע בהליכה ולגרום לחוסר נוחות.

ד"ר דניאל וייס, פודיאטר המנהל את מרפאות Wisefeet לבריאות כף הרגל, מסביר איך נשים הסובלות מנפיחות ברגליים במהלך ההריון יכולות להקל על עצמן. לדב ריו, "יש לשכב על הגב כשהאגן קרוב לקיר, להרים את הרגליים ולהניחן ישירות על הקיר. כמו כן יש להימנע מהצלבת הרגליים בישיבה ומעמידה רצופה וממושכת. גם אמבטיות עם מים פושרים עשויות לסייע בהפחתת הנפיחות".

ד"ר וייס מציע, בנוסף, לנעול נעליים נוחות עם תמיכה טובה ולהימנע מנעילת נעלי עקב ונעליים מחומרים סינתטיים. בנוסף הוא ממליץ להפחית באכילת מאכלים עתירי מלח, היות והמלח גורם לבצקות, ולא לגרוב גרביים לוחצות המונעות זרימת דם מאזור הקרסול.



יחסי מין בהריון

אספקט נוסף הנוגע לשינויים בגוף האישה הוא אופי יחסי המין במהלך ההריון. לצד השינויים הגופניים הגלויים לעין, חלים אצל האישה שינויים הורמונליים שעשויים להשפיע על התנהגותה המינית של האישה ההרה. לכך מתווספת העובדה שכל תשומת הלב מופנית לזהות האימהית של האישה, בזמן שהזהות הנשית נדחקת לשוליים. אולם כל זמן שהאישה והגבר בריאים וההריון מתפתח כשורה, אין כל סיבה להימנע מקיום יחסי מין. אם מופיעים דימומים או כל תופעה חריגה אחרת לאחר קיום היחסים, רצוי להיוועץ ברופא משפחה או בגינקולוג.

בספרו החדש "סקס – לא מה שחשבת", בפרק המוקדש לסקס בזמן ההריון, כותב ד"ר יצחק (צחי) בן-ציון מבית החולים סורוקה, כי יש החוששים מזיהום תוך רחמי שייגרם כתוצאה מקיום יחסי מין בזמן ההריון, אולם אם האישה והגבר בריאים אין סיכון לנזק כזה. עם זאת, אם אחד מבני הזוג סובל מזיהום בדרכי השתן, או שאצל האישה מתחילים תסמיני דלקת, יש להביא בחשבון כי יחסי המין עלולים להחמיר את המצב או לגרום לסיבוכים מיותרים.

באופן כללי, בשליש הראשון והשלישי להריון תדירות יחסי המין בין בני הזוג יורדת, אולם דווקא בשליש השני זוגות רבים מדווחים על חיי מין פוריים יותר.

 

בהמשך הכתבה: על סיבוכים אפשריים במהלך השליש השני להריון ועל התעמלות בזמן הריון, וגם: התפתחות העובר בשליש השני להריון – שבוע אחר שבוע»

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה