מקום טוב באמצע

לידים: התפתחות הילד השני תלויה רבות בילד הבכור, אם הוא דומיננטי בתחום מסוים, השני יחוש שהוא בצלו ויפנה לאפיקים אחרים

ואז מגיע הילד השני. לצד ההתרגשות הגדולה, נוצר הצורך לחלוקת זמן ותשומת לב נכונה בין הבכור, שהיה עד עתה המלך הבלתי מעורער של המשפחה, לילד השני, שנולד למתכונת בה הזמן ותשומת הלב לעולם לא יהיו שלו בלבד. כאשר מתווסף למשוואה הילד השלישי, התינוק של המשפחה, העניינים רק מסתבכים…

מי נולד לפני מי, ולמה זה חשוב?

אלפרד אדלר, פסיכולוג אוסטרי, היה הראשון שבדק את השאלה האם סדר הלידה מהווה משתנה מכריע באישיות הילד, וקבע שההשלכות שיש למיקומו של הילד במשפחה משפיעות באופן ישיר על האופן בו יחווה את החיים.

"מחקרים הראו שלסדר הלידה יש השפעה מכרעת", מחזקת דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית. "בתקופת חייו הראשונה, הילד הראשון הוא מרכז המשפחה. ילד זה מאופיין כפרפקציוניסט ואחראי מאוד, קונפורמי, ביקורתי ומכוון לעתיד. לעומתו, אצל הילד השני קיים מוטיב מרכזי של תחרות, כיוון שניצב לאורך ילדותו מורה דרך, הלא הוא הבכור. ההשוואה עימו מדרבנת אותו להישגיות והוא גדל להיות אדם שאפתן".

נעמה פופל-גלזר, פסיכולוגית קלינית, חושבת אחרת: "מחקרים שנעשו בשנים שחלפו מאז מחקרו של אדלר הדגישו שקיימים גורמים נוספים המשפיעים על השונות בקרב ילדים בתוך משפחות, ביניהם מרווח השנים בין הילדים, מינם של הילדים, ועוד. יהיה נכון יותר לומר שסדר הלידה הוא רק עוד גורם שניתן להתחשב בו כאשר מנסים להבין את המקור להתנהגותם השונה של ילדינו".



נטיות אישיותיות או סינדרום קבוע מראש

על אף שמאפייני הילד השני נותרים שנויים במחלוקת, ישנם קווי אישיות משותפים שכולנו כהורים מכירים. אלוני מסבירה: "התפתחות הילד השני תלויה רבות בילד הבכור, אם הילד הראשון דומיננטי בתחום מסוים כגון הלימודים, השני יחוש שהוא בצלו ויפנה לאפיקים אחרים בהם יוכל להתבלט".

מיומנויות חברתיות גבוהות

"נוטים לייחס לילדי הסנדוויץ' כישורים חברתיים טובים ומפותחים יותר ביחס לאחיהם", מציינת פופל-גלזר. "ילדים אלה נוטים להיות הדיפלומטים של המשפחה. תכונה זו מוסברת בהיותם ממוקמים בלב הזירה המשפחתית. ללא הטבות הניתנות ל'קטנים' או ההערכה השמורה ל'גדולים'. בזכות זאת מיומנותם החברתית בולטת והם נוטים להקים רשת חברתית מבוססת".

אלוני מוסיפה עוד הסבר מעניין, הנוגע לקושי של הילד למצוא את מקומו במשפחה, לכן הוא רגיל לחיות במציאות גמישה המכינה אותו ל"חיים האמיתיים". הוא מודע לצורך להתחלק במשאבים, כגון משחקים, תשומת לב הורית, זמן צפייה בטלוויזיה וכיוצא באלה. הוא מורגל להיות רגיש לצורכי האחר, וכל אלה מכשירים אותו ומאפשרים לו להתקשר במעגלי חברות רבים.

מסגרות וכישורים לימודיים

מה יקבע האם הילד השני יהיה תלמיד טוב? האמנם הוא שונא מסגרות ומתקשה לתפקד בהן? כאמור, אין שבלונה שתתאים לכל ילדי הסנדוויץ'. אלוני מציינת כי הילד השני פחות קונפורמי, ומסבירה: "הוא מאמין שצריך לחיות מיום ליום, הוא אוהב גמישות וקשה לו עם מסגרות".

האם הם בהכרח משקיעים פחות בלימודים?
פופל-גלזר מביאה את הנתון הבא: "במחקר שנערך בשנים האחרונות נטען כי קיים הפרש ממשי של מספר נקודות במבחני איי.קיו בין ילדים בכורים לבין אחיהם שנולדו אחריהם. תופעה זו מוסברת בין השאר על ידי ההשקעה ההורית המוגברת בילד בכור, ובנוסף לה ההתנסות המעשירה את הילד הבכור מלימוד אחיו הצעירים, דבר התורם לפיתוח מיומנויות החשיבה שלו עצמו".



למה הוא כן ואני לא?

רויטל, אם לשלושה, מספרת כי בנה השני סובל מתחושת קיפוח כרונית: "הוא סוּפר רגיש, מחפש תשומת לב תמידית וכל הזמן משווה עצמו לאחיו וטוען שהוא מקבל פחות". מתברר שתחושת הקיפוח הזו יכולה להוביל לדימוי עצמי נמוך.

אלוני מסבירה: "אחד הדברים שישפיעו על התפתחות אישיותו של הילד השני הוא הדימוי העצמי שלו, כלומר מהי הדעה של הילד על עצמו ומהי ההערכה העצמית שלו. ילד שמגיל צעיר יתפוס עצמו כמקופח, יגדל בצלו של האח ויהיה בעל דימוי עצמי נמוך וממורמר. אם לא משנים דימוי נמוך אצל ילד בגיל הילדות, יהיה קשה לעשות זאת בגיל ההתבגרות".

פופל-גלזר מוסיפה: "אי-בהירות לגבי מקום הילד במשפחה יכולה להיות חוויה שלילית בשל הקושי לבסס זהות מוגדרת בתוך המשפחה, אך ניתן גם לראות בה יתרון במתן החופש הרב שהיא פותחת בפני הילד לבחור את הדרך המתאימה לו".

גדלים לבד או עצמאים יותר

מה מוביל את הילד השני להיות יותר עצמאי? האם זה משום שהשקענו בו פחות זמן והוא נאלץ בשל כך להתמודד בעצמו עם קשיים, או שמא מדובר בתכונה מולדת? פופל-גלזר חושבת כי ה"הזנחה" ההורית אכן מובילה לעצמאות רבה יותר, והצורך ללמוד להשתלב במערך קיים של יחסים משפחתיים כבר מגיל צעיר אף הוא משפיע ומעודד עצמאות.

הצורך להדגיש ייחודיות

אחד האלמנטים החשובים בהתמודדות עם ילד הסנדוויץ' הוא הצורך להדגיש את הייחודיות שלו ועל ידי כך לעזור לו למצוא את מקומו במשפחה ולחזק את דימויו העצמי. פופל-גלזר תומכת בפיתוח ייחודו של הילד, ומדגישה: "חשוב לעודד כל ילד להתפתח בתחומים בהם הוא טוב ומהם הוא מפיק הנאה וסיפוק, אך לא מתוך עידוד לתחרותיות מול האחים או מתוך השוואה מתמשכת לאח הגדול".

רון שגב-פינקלמן storyy@bezeqint.net

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין להיות משפחה, ספטמבר 2009

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם