מצליחה להמריא?

רונה קינן אולי לא יודעת את זה, אבל היא נמצאת בבעיה. חלק ממבקרי המוזיקה לא אוהבים אותה, וכידוע, כשאנשים בעלי דעה מוצקה ויכולת כתיבה מוכחת (וחלק גדול ממקטרגיה של קינן הם אכן כותבים נפלאים) החליטו לסמן מטרה, הם תמיד ימצאו את הדרך שבה ניתן להציג היום מגרעות, שפעם נחשבו ליתרונות.

חלק מאותה קהילה כתבה ש"המראות ונחיתות", האלבום החדש של קינן, לא מתקדם לשום מקום ושקינן לא מצליחה לממש את תואר ההבטחה שבו סומנה עוד בשלהי שנות התשעים, לאחר העבודה על האלבום המשותף עם טל גורדון.

אז כן, האלבום החדש של רונה קינן אכן נשמע – כמה מפתיע – בדיוק כמו עוד אלבום של רונה קינן. פה ושם האוזן תדוג איזה עדכון צליל, והעין שתעניין בחוברת המצורפת לאלבום (צילומי השחור לבן של עמית ישראלי פשוט מוצלחים) תצוד איזה נגן חדש שהצטרף לקאדר הקבוע (יהוא ירון ודויד פרץ, למשל), אבל בגדול, התחושה אצל קינן היא שהגעת שוב הביתה.

והבית של קינן זה אותן נגיעות צרפתיות ברוח שנות השישים (רוחו של אביה המנוח, עמוס קינן, עדיין כאן). לצידן אפשר למצוא את אותן השוואות מתבקשות ליהודית רביץ של תחילת הדרך ולחווה אלברשטיין של שנות השמונים. אגב, אין בזה כל רע.

איכותית וידידותית למשתמש

יזהר אשדות, המפיק המוזיקלי של האלבום החדש ומי שמתפקד למעשה כמנהל המוזיקלי של קינן לאורך חלקים ארוכים בקריירת הסולו שלה, מבין דבר או שניים במוזיקה שמעניינת אנשים. וקינן, לאורך השנים והתקליטים, השכילה לבנות לעצמה קו איכותי ומאופיין – אך כזה שמצליח להישאר גם אישי וידידותי למשתמש.

הגיטרות שלה אף פעם לא רושפות מדי, ובשירים שלה תתקשה למצוא קירות סאונד מהדהדים או סימפולים טרנדיים בעלי חיי מדף קצרים. בעיני חלק מהאנשים, התעקשות של קינן לשמור על קו משלה צורמת. בעיניי היא פשוט דוגמה לכותבת מוזיקה נעימה ומגישה אינטליגנטית, שלצערי אין לנו מספיק כמותה בארץ.

גם אם קינן הייתה שולפת ציפורניים, ממירה את הגיטרה האקוסטית באחת שמחוברת לחשמל, מכוונת את המגבר אל עבר הספרה 11, ושואגת את שיריה, זה לא היה משנה בהרבה את העובדה שהרוק הישראלי הנשי – וכן, יש חיה כזו – פועל בגבולות מאוד צרים, אי שם בין הבמה של מועדון הבארבי או הזאפה לפלייליסט של גלגל"צ.

קינן, בעזרת טקסטים נפלאים (תקשיבו למשל ל"הקולב", "מעשנים בשרשרת" או ל"הלילה לא שירים") מצליחה לייצר אלבום אינטליגנטי שמתכתב עם העבר של הרוק והפופ המקומי, אבל מתחבר גם לחמסינים של קיץ 2011. ובחמסין הנוכחי, "המראות ונחיתות" הוא כמו קוביית קרח שמעבירה לך צמרמורת במורד העורף הלוהט.

טעימה מהאלבום החדש: המראות ונחיתות

עטיפת האלבום. צילום: עמית ישראלי