מציאות נושכת

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

אתם מגיעים לקחת את ילדכם מגן הילדים וכשהוא רץ אליכם בשמחה אתם מגלים סימני נשיכה על פניו. באותו רגע נראה שהגננת צריכה להרגיע אתכם ולא את הילד שלכם, שכבר מזמן עבר לסדר היום. אמנם נשיכות הן שכיחות בקרב פעוטות, אך הן מעוררות בהלה ושאלות רבות בקרב ההורים.

הנשיכה הראשונה

כבר מראשית חייהם, חוקרים תינוקות את סביבתם דרך איברי החישה, ביניהם הפה. כבר לאחר בקיעת השיניים הראשונות עשויות להופיע נשיכות. אלו משמשות את התינוק להכרת הסביבה דרך מגע בפה ובלשון. הנשיכה, אם כן, היא תופעה טבעית ונורמטיבית אצל התינוק והיא חיונית להתפתחות תקינה. בשמת אהרונסון, M.Sc, פסיכולוגית חינוכית, אומרת כי "כבר בשנת החיים הראשונה התינוק בודק את ההשפעה שלו על העולם.

"כאשר מופיעה נשיכה, מטרתה לבחון את תגובת הסביבה לפעולה זו. לרוב, הננשכת הראשונה היא האם המיניקה, בעת ההנקה. חשוב שאמהות לא יפרשו נשיכה כניסיון מכוון של התינוק לפגוע בהן מכיוון שלא מדובר בכוונה זדונית. כאשר האם גוערת בתינוק על שנשך, הוא מתחיל להבין שהוא נבדל מהסביבה. הבנה זו מסבה לו הנאה, במיוחד כאשר הוא מתפתח ומגיע לשלב שבו הוא מתחיל לחוש עצמאי.

"כמו כן, בשלב זה התינוק אינו מסוגל עדיין להבין את סבל הזולת הנגרם מנשיכה. מומלץ להגיב על הנשיכה בתגובה מתונה, ובאופן שלא יעודד את התינוק לנשוך שוב לשם קבלת יחס. כעס עוצמתי עלול להיחוות על ידי התינוק כתשומת לב והוא עלול לנסות להשיגו שוב ושוב באותה הדרך".



הנשיכה היא תופעה נפוצה במעונות ובגני ילדים. "הנשיכה הופכת לסוג של תקשורת, לשפה בלתי מילולית ולתגובה חברתית, אשר רק חלק מהילדים ישתמשו בה. יש תינוקות שישיגו את תגובת הסביבה בדרכים אחרות", אומרת אהרונסון. "בכל מקרה, צריך לזכור כי נשיכה היא אקט פרימיטיבי של תוקפנות, ולתוקפנות יש משמעות בחיינו. התוקפנות הטבעית המולדת מובילה אותנו להתפתח ולהשיג דברים. במהלך ההתפתחות לומד הילד בהדרגה לתעל את התוקפנות ליוזמה ולאסרטיביות כדי להשיג את שלו בדרך מקובלת חברתית".

לנשיכה סיבות שונות והיא עשויה להופיע בהשפעת הסביבה, בשל קשיים התפתחותיים או כביטוי למצבו הרגשי של הפעוט. הנה כמה גורמים היכולים להוות סיבות לנשיכות:

• נשיכה כביטוי לתסכול: נשיכה המבטאת תסכול מתמשך עלולה להופיע כאשר המסגרת שבה הפעוט נמצא אינה מספקת את צרכיו בהתאם לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, למשל כאשר פעוט צעיר שוהה בחברה של פעוטות בוגרים ממנו.
• נשיכה כביטוי לחוסר ביחס אישי: עלולה להופיע בקרב פעוט שחווה התעלמות או יחס בלתי מספק בסביבת גן עמוס ילדים עם מיעוט יחסי של מטפלות.
• נשיכה כאמצעי תקשורת: עלולה להופיע כאשר הפעוט טרם פיתח שפה ואינו יכול להביע במילים את רצונותיו, או כאשר שפתו לקויה והסביבה אינה מבינה אותו.
• נשיכה אימפולסיבית: עלולה להופיע אצל תינוקות פעילים מאוד המחפשים גירויים ומתקשים לעכב תגובה.
• נשיכה כחיקוי: הורים אשר נושכים את תינוקם ברכות בשעת המשחק ("אני אוכל אותך") עלולים מבלי משים לבלבל את התינוק באשר לגבולות במשחק ומחוצה לו.
• נשיכה בשעת משבר: עלולה להופיע כאשר סף התסכול של התינוק יורד והחרדה עולה, למשל בקרב פעוט בן שנתיים שנולד לו אח קטן.

הטיפול בנשיכה

אם הפעוט שלכם הוא מהנושכים, אתם צריכים להבין את הגורמים לנשיכה ולהסביר לו שוב ושוב שאסור לנשוך עד שהמסר ייקלט אצלו. אך מה אם הפעוט שלכם הוא דווקא זה שננשך? קודם כל חשוב שתדעו, כי לרוב לא מדובר בנשיכות קטלניות וכי אין צורך בטיפול רפואי אחרי הנשיכה.

ד"ר שמואל צור, רופא ילדים בתל השומר, מסביר כי הנשיכה גורמת להפעלה של מתח ולחץ מקומי ועלולה לגרום לפגיעה בשלמות העור, אך בדרך כלל היא שטחית ואינה פוגעת בו. כאשר יש פגיעה בשלמות העור ויש סימני חתכים, הטיפול הטוב ביותר הוא ניקוי מקומי עם מים וסבון.

אם החתך עמוק כדאי להשתמש בחומרים מחטאים, כדוגמת "סביעור" או "פולידין", שמטרתם למנוע זיהום מקומי וניתן למרוח אותם מספר פעמים ביום. אם יש חשש כי החתך עמוק כדאי להיבדק על ידי רופא כדי להעריך אם יש צורך בטיפול אנטיביוטי.

האם הילד הנושך יכול להדביק את הננשך במחלות זיהומיות?
"הסיכוי להידבק במחלות זיהומיות קשות, כגון צהבת, איידס וטטנוס שואף לאפס. רוב ילדי ישראל מחוסנים וחלק מהמזהמים לא נמצא כלל בחלל הפה ולכן אין סיבה מיוחדת לדאגה", מרגיע ד"ר צור.

איך למנוע נשיכה?

כמו בסוגיות התפתחותיות רבות הקשורות בגידול הילדים, גם בנושא הנשיכות, המניעה היא דרך הפעולה הטובה ביותר וחשוב ללמד את הזאטוט להביע את כעסו ותסכולו בדרכים אחרות ולגיטימיות. "התהודה של הנשיכה אצל ההורים היא גדולה, אבל ההורים צריכים לקחת בחשבון שהיא בלתי נמנעת.

"עם זאת, המבוגרים האחראיים בגן צריכים להתייחס לתופעה כמו אל כל אקט פוגעני אחר ולהפסיקו באותו הרגע. יש להרחיק את הילד הנושך לזמן קצר ולהסביר לכל הילדים את כללי ההתנהגות, כלומר שמותר לכעוס אסור לנשוך", אומרת אהרונסון ומוסיפה שכאשר הגננת חוזרת על הנושא שוב, ושוב הכללים מופנמים במשך הזמן.

"עם זאת, התהליך אינו מיידי והצוות החינוכי צריך להיערך לכך. אין טעם להעניש את הפעוט הנושך כי הוא עדיין לא סיגל לעצמו כללי התנהגות נורמטיביים ואינו מכיר דרך אחרת מלבד הנשיכה. העונש עלול להיתפס בעיניו כאקט מעליב שעלול לפגוע בדימוי העצמי שלו ולהגביר את הנשיכות, וכן אינו מעניק לו כלי התמודדות חלופיים שאינם תוקפניים", מסבירה אהרונסון.

"לסיום", אומרת אהרונסון, "חשוב שהורים יבינו שזאת תופעה שכיחה וטבעית בשלבים התפתחותיים מוקדמים, אשר פוחתת משמעותית לאחר גיל שלוש. כאשר ילד ננשך או נושך שוב ושוב ללא שינוי כעבור כמה שבועות כדאי לבדוק זאת מול איש מקצוע".

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין הורים וילדים, דצמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter