מפזרת רמזים

למעלה מחמש שנים חלפו מאז אלבומה הקודם של ריטה, 'חמצן', כשהפעם ברור לכולם שמדובר בדיווה מסוג אחר – קלאסית יותר והרבה פחות צועקת.

סביר להניח כי הטלטלה בחייה הפרטיים של ריטה (הפרידה מבעלה רמי קליינשטיין לאחר 20 שנות זוגיות וההתנתקות הפומבית והצורמת מחברת התקליטים 'הליקון' לטובת חוזה עם 'הד ארצי', למי שאבוי לבושה עדיין לא יודע) הביאה לשינוי גם בתפיסה המוסיקלית שלה.



שלא תבינו לא נכון. ברור שבהופעה הקרובה שלה תזכו לראותה מתפתלת, צורחת, רוקדת ונאנחת בכל שיר, שקט ככל שיהיה (ראו דוגמת המופע הגרנדיוזי ONE, בו הפכה ריטה כל שיר למופע שלם), אבל בדיסק הקרוב תצפו לשמוע ריטה אחרת, רגועה, ששרה כל שיר מהלב, בטון נינוח עד כאב.

שירים כגון 'אחרי שאהב', 'הפעם' ו'מחכה' שיצאו גם כסינגלים הראשונים מהדיסק, גורמים לתחושה של אינטימיות עם הזמרת, קרבה אמיתית. כל מילה עושה חשק להקשבה חוזרת, כדי להגיע להבנה עמוקה יותר של הכוונה מאחורי השיר. המילים חודרות עם כל שורה וריטה מקפידה על שירה נינוחה, מה שגורם לכל שיר להישמע קרוב יותר, אמיתי ונכון.

החיבור עם יוצר ענק כמו עברי לידר, על תקן מפיק מוסיקלי, הביא את ריטה למצוא בעצמה מקומות נמוכים וכואבים שרוצים להיחשף ולצאת לעולם.
אחרי האזנה נון סטופ לאלבום התאהבתי בריטה מחדש וגיליתי את אחד האלבומים העשירים והנוגעים של השנה.

ריטה, 'רמזים'. בהוצאת חברת התקליטים 'הד ארצי'