רוצות לעשות שינוי בחיים? מעין קרת מלמדת איך להתחיל
השינוי מתחיל בסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו, אבל לפעמים הזהות הישנה או דימוי הגוף מחזיקים אותנו במקום. מעין קרת עם צעדים פשוטים לשחרר, לזוז ולהתקדם עם החיים
במגירה אצלי בחדר יש אלבום תמונות מתקופת הדוגמנות. אני שם, מאופרת, בפוזות מדויקות, עם ארסנל של הבעות פנים. כל תמונה היא סיפור, כל פריים הוא ניסיון לרתק – את הסביבה, וגם את עצמי. להיות מה שציפו ממני להיות. להתאים את עצמי לדימויים, לצוותים, לעולם.
>> המאפר גילח לי את הרגליים מול כולם – הרגשתי בושה וגועל עצמי
אבל יש עוד גרסאות שלי. כולנו כאלה, נושאות עלינו שכבות של זהויות מהעבר, מהילדות, מהחיזוקים שקיבלנו: את מצחיקה. את עדינה. את דרמטית. את לא כזאת. הזהויות האלו לפעמים מעצימות, ולפעמים מצמצמות. כמו קול שאומר: "אל תתלבשי ככה, זו לא את", או "מה פתאום שתלכי ללמוד משהו כזה?" וכל פעם שמתחשק לנו לזוז, משהו בתוכנו מושך אותנו חזרה.
כשנדמה שהעולם כולו רועד, כמו בשנים האחרונות, גם בתוכנו מתחוללים רעשים. לפעמים פתאום משתנה לנו טעם ישן – מאכל שלא סבלנו הופך לאהוב, צבע ששנאנו הופך למועדף, או טיפוס של אדם שפעם עורר בנו רתיעה, פתאום מוערך בעינינו. גם הגוף מרגיש אחרת, גם המחשבות, וגם הזהות עצמה נעה.
הלוחשת לזהויות
השינויים מתרחשים בתוכנו, אבל העולם סביבנו לא תמיד מבחין. ולעיתים, הפחד מהתגובות תוקע אותנו: "מה יגידו אם ישימו לב?", "מה יחשבו אם אגיד שזו כבר לא אני?" זה מפחיד, כי לפעמים אפילו אנחנו לא בטוחות מי אנחנו עכשיו. כדי להבין לעומק את התחושות האלו, פניתי לאחותי הגדולה. היא זו שראתה אותי משתנה שוב ושוב – כבר מהימים ששיחקנו יחד בבובות ברבי: היא תפרה להן בגדים, אני רקמתי להן עלילות. יחד עם אחותנו הקטנה המצאנו להן זהויות חדשות בלי סוף. היום, רותם קרת מוסרי היא פסיכותרפיסטית פסיכודינמית שחיה בלונדון, מטפלת ומלמדת טיפול. שוחחנו על זהות, שינוי ודימוי גוף.
מהי זהות בעצם?
"זהות היא המסגרת שדרכה אנחנו תופסות את עצמנו – מה אני כן, מה אני לא. היא מתגבשת מתוך מערכות היחסים והחוויות המוקדמות שלנו, ומשקפת תכונות ותוויות שהוטבעו בנו לאורך השנים. במובן מסוים, הזהות מספקת לנו עוגן – עוזרת לקבל החלטות, להבין את העולם, לארגן משמעות. אבל כשהיא הופכת לנוקשה מדי, היא יכולה גם להגביל: לצמצם את נקודת המבט שלנו, לסמן לנו מה 'מותר' ומה 'לא מתאים לי', כאילו מדובר במשהו קבוע, אבל בפועל, אנחנו משתנות כל הזמן".
ולמה בעצם כל כך קשה לנו להשתנות, גם כשברור לנו שהזהות שלנו כבר לא משרתת אותנו?
"כי לרוב, גם הזהות שמכאיבה, משרתת משהו עמוק. היא מספקת תחושת ביטחון, המשכיות, אחיזה בזיכרון משמעותי. פגשתי לא מעט נשים שחששו לשחרר כאב ישן – לא כי הוא נעים, אלא כי הוא מחזיק סיפור חשוב מהעבר. למשל, מישהי שמתקשה לסלוח למי שפגע בה בילדות, כי הכעס שומר על הזיכרון הזה חי. אז גם אם משהו בזהות כבר לא מועיל, הוא עדיין משמש כמו סימן דרך, ואם נוותר עליו, אולי נאבד חלק מעצמנו".
ומה עם ה"מה יגידו"? הקול הזה שתמיד ברקע, שמפחד מהתגובה של הסביבה?
"הקולות האלה הם לא רק מבחוץ. אלה גם קולות מבפנים, כאלה שהפנמנו כבר מזמן. למשל, אישה שמגדירה את עצמה כ'זייפנית', אבל נמשכת לשירה. היא רוצה להצטרף למעגל שירה, אבל בכל פעם שהיא חושבת על זה, עולה קול מהעבר: החברים מהיסודי שצחקו עליה כששרה. עם השנים, הקול הזה הפך לפנימי, כזה שאומר לה: 'שירה זה לא בשבילך'. ככל שנהיה מודעות יותר לקולות האלה, כך נוכל לבחור אם ואיך להקשיב להם".
אותו דבר קורה גם במראה החיצוני: נשים רבות מפחדות להיראות באמצע התהליך, כשעוד לא לגמרי השתנו, אבל כבר לא בדיוק מי שהיו. אז הן מהדקות בחזרה את התדמית המוכרת. זה מובן, אבל לא חייב להיות הכיוון היחיד. אז איך כל זה קשור לדימוי גוף?
"דימוי גוף הוא חלק מהזהות שלנו – הוא ספוג בזיכרונות, בתוויות, בפגיעויות, בכוחות, בהקשרים רגשיים עמוקים. כמו הזהות, גם הוא נבנה לאורך השנים, לעיתים קרובות כבר בילדות, דרך האופן שבו דיברו על הגוף שלנו או הביטו בו. ולכן, גם אם משהו בדימוי הגוף כואב או מגביל, קשה לשנות אותו. מישהי שגדלה בתחושת 'אני לא יפה' – גם אם כל העולם יגיד לה היום אחרת, התחושה הפנימית הזו יכולה להישאר. לפעמים היא אפילו תרגיש שמי שלא מתרשם מיופייה, דווקא 'רואה אותה באמת', והמשמעות תתנקז דווקא לניסיון לזכות באהבה ממישהו כזה".
אז איך מתחילות לשחרר זהות ישנה, ולתת מקום למשהו חדש?
שוחחנו, רותם ואני, על צעדים קטנים שמאפשרים לנער אבק מהכתפיים, ולבחור לעצמנו דמות קצת אחרת. לפעמים זו חליפה חדשה, לפעמים רק טי־שירט. העיקר שיהיה בה מרווח נשימה.
היי רכה עם עצמך: שינוי בזהות או בדימוי גוף הוא תהליך הדרגתי. גשי אליו לא בלחץ, אלא בהקשבה ובחמלה.
- אל תראי בזהות דבר קבוע: זהות היא לא תבנית יצוקה. מותר לך להשתנות, לסתור את עצמך, להיות גם וגם. את לא חייבת לזרוק זהות ישנה, רק לאפשר לצידה גם גרסה חדשה שלך.
- שימי לב, זה תהליך, לא יעד: שינוי עמוק הוא לא משהו ש"מגיעות אליו" וסיימנו. יהיו רגרסיות, יהיו ימים מבלבלים. זה בסדר. אם כבר היית במקום מסוים פעם, תדעי לחזור אליו שוב.
- הפכי סקרנות למפתח: כשאת שומעת את עצמך אומרת "אבל אני כזאת", עצרי לרגע. שאלי את עצמך: מה אני מרוויחה מהזהות הזו? מה אני מפחדת לאבד אם אשחרר אותה?
- נהלי שיחה פנימית כנה: יש בך חלק שרוצה להשתנות, ויש חלק שחושש. נסי לדמיין שיחה ביניהם, לא מלחמה. דיאלוג של קבלה.
- זהי את הקולות החיצוניים: לפעמים מי שמפחדים שתשתני, עושים את זה מתוך צורך שלהם, לא שלך. שאלי את עצמך: האם זה חשוב גם לי – או רק להם?
- התבונני בגוף בעיניים אחרות: אם מדובר בדימוי גוף, נסי להבין מה כל איבר מבטא. אולי הוא מחזיק זיכרון, אולי סמל. נסי לספר לעצמך סיפור חדש על אותו איבר, תכונה או מראה.
- אל תחכי להיות "בשלה": אין רגע מושלם להתחיל שינוי. התחילי בצעד קטן, אפילו זעיר, ופרגני לעצמך עליו. כל צעד הוא התחלה.
- היי סבלנית וסלחנית: שינוי אמיתי לוקח זמן. לפעמים יותר ממה שחשבנו. זה לא אומר שהוא לא קורה.