מספרים לילדים סיפורים

סיפורו של עיגול

גיל: 2+
מה הסיפור? סיפור קצר בחרוזים על עיגול לבן וקירח שתמיד היה שמח, עד שבוקר אחד התעורר קצת עצוב כי הוא גילה שאין לו שם, ושם נראה לו די חשוב. העיגול התגלגל והתגלגל, בדרך פגש סוכרייה על מקל ופרח שהציעו לו להצטרף אליהם, אך הוא המשיך בחיפושיו – עד שפגש בכוכב זורח שגילה לו את שמו.

הילדים: בת השנתיים נהנתה מאוד להאזין לסיפור, ובמהלך ההקראה היא הצביעה על איורים של חפצים שהיא מכירה, כמו בלון, סוכריה ופרח. הסיפור קצר ולכן מתאים בדיוק לפרק הזמן שבו היא יכולה להאזין בהקשבה מלאה.

ההורים: האיורים הצבעוניים חמודים ולא בכדי, המאיירת היא בוגרת המחלקה לאנימציה בבצלאל. היא גם אמא לשתי בנות כך שהחרוזים שיצרה קלים להשלמה ומתאימים לגיל הרך.

בשורה התחתונה: ספר חביב שיכול להיות תוספת נחמדה למדף הספרים של הקטנטנים.

מאת: גילי אורן רחמים, הוצאת אוריון. (ממליצה: אלינור איתם)

ספר השפות של בן וקודי

גיל: 2+
מה הסיפור? מטרתו של הספר, כפי שהוא מעיד על עצמו בפתיח, היא לעזור לילדים בגיל הרך לרכוש אוצר מילים בסיסי בשפות שונות שיוכלו לשמש כבסיס לשפה שנייה. זהו מעין מילון מצויר לילדים בארבע שפות: עברית, אנגלית, ספרדית ורוסית. הספר מחולק לנושאים וכך אפשר לבחור נושא וללמוד מילים מתחומים שונים.

הילדים: בת השנה וחצי נהנתה להביט באיורים הצבעוניים והברורים וללמוד את שמם בעברית; בת השש שעדיין לא לומדת שפה זרה בבית הספר, נהנתה להגות את המילים בשפות השונות מתוך קריאת ההיגוי שלהן באותיות עבריות; השכן בן השמונה, שזה עתה החל ללמוד אנגלית בבית הספר, נהנה לעיין בו ולהעשיר את אוצר המילים שלו.

ההורים: אנחנו מסכימים עם המחברת שהוא יכול להתאים לחובבי שפות מגיל שנתיים עד גיל 97, מכיוון שבמשפחה שלנו מצאנו לו שלל שימושים מעניינים לכל דור. פרט להעשרת הילדים, האמא והסבתא, שהן חובבות מושבעות של שפות, זכו ללמוד כמה מילים ברוסית ולהרחיב את אוצר המילים שלהן בספרדית.

בשורה התחתונה: מומלץ בחום לפעוטות, לילדים, להורים וגם לסבים וסבתות, שאוהבים להרחיב את הדעת כאשר הם מבלים עם הנכדים.

מאת: יהל פרג'ון קאושינסקי, איורים: יונתן טל, הוצאת יהל. (ממליצה: אלינור איתם)

המתנה הכי טובה בעולם

גיל: 3+
מה הסיפור? חולד, גיבור סדרת ספריו של ג'ונתן אמט, יוצא ממחילתו שבאדמה, מגלה שיורד גשם, ובצר לו חוזר לביתו. אבל הגשם יורד כל השבוע וחולד מתגעגע לחבריו, בייחוד לארנבת. הוא מחליט להשתמש בכישוריו וחופר מנהרה לביתה של ארנבת. בדרכו פוגש בקיפוד ובסנאי, חבריו הטובים, שמצטרפים אליו למסע, ושלושתם מגלים שארנבת חולה. קיפוד ממהר להביא לה עלים, סנאי מביא לה בלוטים, וארנבת כבר מרגישה יותר טוב. רק חולד עצוב שלא הביא לה דבר. האומנם?

הילדים: רק למראה עטיפת הספר התרגשו בנות השש והארבע והחלו לומר בקול רם (עוד טרם פתיחת הספר) את משפט הפתיחה המאפיין את הסדרה ("'אלוהים אדירים' קרא חולד…"). הן ישבו מרותקות כשהקשיבו לקורות חולד המתוק והתמים, וכשהספר נגמר, ביקשו שנקריא שוב את יתר הספרים בסדרה.

ההורים: במקרה של סופרים כמו אמט, די שאראה ספר חדש פרי עטו וארוץ לרוכשו. אמט שומר על מבנה הסיפור המוכר מספריו הקודמים ("אין כמו בבית", "להוריד את הירח", "היהלום שבשלג"), ובדרך נעימה ובעזרת איוריה המקסימים של ונסה קבן, לומדים הקטנים על ערכה של חברות.

בשורה התחתונה: נוסחה מנצחת לא מחליפים. עוד הצלחה של הצמד אמט וקבן.

מאת: ג'ונתן אמט, איורים: ונסה קבן, הוצאת כנרת. (ממליצה: מאיה אילה שמש)

ניקול יודעת הכל

גיל: 3+
מה הסיפור? ניקול יודעת להיזהר שלא ליפול, מה כדאי לאכול, שאי אפשר לקנות הכל, שאסור לדבר עם זרים, ובקיצור – ניקול היא הילדה (או הילד) הסקרנים והחמודים של כולנו. הספר מציג נושא שונה בכל עמוד.

הילדים: במשך עשר שנות ההורות שלי הקראתי לילדיי כבר מאות ספרים, ואם יש משהו ברור שאני יכולה לומר על טעמם בספרים, הוא שככל שגיבור הספר דומה להם – כך הספר אהוב עליהם יותר. לכן כנראה הם אהבו כל כך את ניקול.

ההורים: בספר מטופלים נושאים שמעניינים את הילדים, כמו חלומות, עונות השנה, אהבה גדולה למתנות, פחדים, תהיות, ואפילו ממש בעדינות על אנשים שנפרדים מהעולם ("אז כשמישהו נעלם הוא בכלל לא חוזר, או פשוט הולך למקום אחר?").

בשורה התחתונה: ספר חביב שיכול מאוד להתאים להורים העייפים, שלא תמיד מצליחים לסיים ספר שלם עם עלילה מתמשכת.

מאת: נילי ארונוביץ'-פיטרסון, איורים: עדי רמות, הוצאת גוונים. (ממליצה: מירי בן-דוד ליוי)

אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה

גיל: 4+
מה הסיפור? אבא נאלץ לנסוע מטעם העבודה לחו"ל, ובתו עמליה מתגעגעת אליו מאוד. היא כל כך מתגעגעת עד שכואב לה בלב ואין לה חשק לכלום. אלא שלפתע מתרחשות מדי יום בביתה של עמליה הפתעות מופלאות ומצחיקות, שגורמות ליומיום שלה בלי אבא להיות קל ונעים הרבה יותר.

הילדים: בני בן האו-טו-טו חמש התמוגג מהספר. אבא אמנם לא נוסע לחו"ל מטעם העבודה אבל למילואים דווקא כן, והספר סיפק כמה רעיונות להתמודדות עם הגעגועים. הכיף הגדול עבור הילד היה לגלות יחד איתי את ההפתעה שיש בסיפור, הפתעה שאין לזלזל בה, ושגם אני הבחנתי בה רק בקריאה השנייה והשלישית. כדי להימנע מ"ספוילר" רק אציין כי ההפתעה הזו, ששזורה בספר בפרטים קטנים באיוריו הקסומים של דיוויד הול, הפכה את הסיפור למופלא וחכם עד מאוד בעיניי.

ההורים: אשכול נבו כותב לילדים זו חגיגה אמיתית. כמי שקראה בהנאה רבה ובתקופה רחוקה ושונה מאוד בחייה את ספריו למבוגרים, התמלאתי ציפייה ושמחה רבה, ולא התאכזבתי. הספר מתמודד בצורה עליזה ומוצלחת עם געגועיו של הילד להורה שנוסע. חשובה במיוחד גם ההתייחסות העדינה והמרומזת בספר להורה שנשאר מאחור, מתמודד עם המעמסה לבדו ועושה כמיטב יכולתו, בשקט ובצנעה, כדי לשמח את הילד ולהקל על געגועיו.

בשורה התחתונה: הנאה שלמה להורה ולילד. הסיפור יכול להתאים מאוד גם כשאבא יוצא למילואים, כשאמא נוסעת לטיול, כשההורים נוסעים לנופש יחד, או אפילו רק כדי לגלות יחד עם הילד את הסוד שמאחורי הקלעים.

מאת: אשכול נבו, איורים: דיוויד הול, הוצאת זמורה ביתן. (ממליצה: רונית בר שלום)

סליחה, מה השעה?

גיל: 4+
מה הסיפור? יובלי לא יודעת אם יש לה זמן לשחק, אם מוקדם או מאוחר מדי ללכת לבית הספר. היא מבקשת מאמה ללמד אותה לקרוא שעון והשתיים יוצאות למסע בין מחוגים ומספרים.

הילדים: הקטנים אהבו את הסיפור החביב ונהנו מהציורים היפים. בת החמש וחצי גם למדה את יסודות הבנת השעון ומחוגיו.

ההורים: לדברי העורך, המחברת פיתחה שיטה ייחודית ללימוד קריאת השעון האנלוגי. הספר חביב ומעורר סקרנות אצל הילדים לנושא הזמן.

בשורה התחתונה: גם אם לא ילמדו ממש איך לקרוא שעון, הילדים יספגו משהו על מושגי הזמן.

מאת: עידית יורב וויסמן, איורים: מיכל רון, הוצאת אצבעוני. (ממליצה: מירי בן-דוד ליוי)

ידעתי ראשון

מה הסיפור? ספר שירים לילדים ולנוער, העוסק בהומור וברצינות בחיי היומיום של ילד ישראלי ומשלב בתוכו סיפורים ותחושות מעולם הילדות. השירים עוסקים בדברים הקטנים שקורים בבית הספר, בבית, ביחסים עם אמא ואבא, עם החברים ועוד. הקוריוז: את הספר אייר, בכישרון רב אפשר לומר, בנה בן התשע של הכותבת.

בשורה התחתונה: ספר מקסים עם שירים קלילים בחרוזים בנושאים שכל ילד יכול להזדהות איתם.

מאת: איריס איזדרופר בר, איורים: עמית בר, הוצאת טרקלין. (ממליצה: נאוה מרטון)