מסעדת תטה: סעודת הלוחם

לפני הכל אני חייב להתוודות: למסעדת תטה הגעתי עם תיאבון בשמיים ותקוות ברצפה. הכל התחיל כשנסעתי לבקר את החייל האמיץ אלדי במושב עין איילה. הוא חזר משבוע מילואים בצאלים, שככל הנראה הוביל אותו לכדי חוסר יכולת לפגוש קופסאות שימורים של טונה בשנתיים-שלוש הקרובות. הוא תיאר לי באריכות את החום הבלתי נסבל, את הצפיפות בנגמ"שים, את המחסור במנות קרב ובקיצור – את כל מה שנחסך ממני מפאת היותי ג'ובניק.

בדרך כלל כשאנחנו נפגשים זה נגמר בשתי צלחות חומוס ריקות בפורדיס, הכפר הסמוך לעין איילה. הפעם, אלדי הציע שנלך למסעדה שלא הכרתי. בהתחלה התנגדתי בתוקף, פשוט לא התחשק לי ליפול על מסעדה גרועה. כבר אכלתי ביותר מדי מסעדות שמתיימרות להיות מה שהן לא, או לחילופין במסעדות שבעליהן מרגישים שהלקוחות צריכים להודות להם על עצם העובדה שהקימו מסעדה באזור. ואין מה לעשות, קולינריה זה עניין של גיאוגרפיה, וכשאני מסתובב ביישובי חוף הכרמל ובפרדס חנה, אני יכול לספור את כמות המסעדות הטובות על אצבעות יד אחת.

אבל אלדי התעקש. הוא אמר שכבר יותר מדי זמן שהוא שומע דברים מופלאים על מסעדה בשם תטה ושהגיע הזמן לברר אם השמועות נכונות. אז במקום להתווכח בחום הכבד של אמצע יוני, החלטתי פשוט להיכנס לרכב ולקוות שלפחות יהיה בתטה מזגן.

>> עוד בדרך האוכל:

* מקומות אוכל שחייבים לבקר בהם בירושלים>>

* 10 החומוסיות הכי טובות>>

* המלצה על מסעדה רומנטית כשרה ומיוחדת>>

בדרכים מתברבר והרעב מתגבר

אם כשיצאנו לדרך הייתי כבר רעב פלוס פלוס, הרי שכאשר מצאנו את עצמנו בלבו של בית ספר חקלאי בגלל טעות בניווט, כבר הייתי מוכן לאכול כמה קופסאות שימורים של טונה ולגמור עניין. אז תנו לי להזהיר אתכם: המסעדה ממוקמת בדרך פיק"א, רק בקצה השני שלה, כך שאם הגעתם לבית ספר חקלאי, עשו פרסה וסעו ישר עד הסוף. כשתגיעו לתחנת דלק, תדעו שהגעתם.

המקום מעוצב בפשטות, על הקיר שמול דלת הכניסה מונחים שני לוחות זכוכית גדולים שמאחוריהם הודבקו על הקיר עטיפות של תקליטים שזרקו אותי עשרות שנים אחורה, במרכז המסעדה ניצב בר שאני מניח שמדי ערב יושבים עליו צעירים מהאזור, ובתווך ישבנו אלדי ואני על כסאות העץ הנוחים ועיינו בתפריטים. אני חייב להגיד ששום דבר במבנה התפריט לא הכין אתנו לבאות. המנות הראשונות במקום הן תמצית מזוקקת של המנות הראשונות במטבחי מסעדות ישראל בעשור האחרון: קרפצ'יו, חציל בטחינה, סלט ירוק, כבד קצוץ, כנפיים ומרק. אתם יכולים להבין שרמת הציפיות שלי הייתה ביחס הפוך לרמת התיאבון שלי, אבל כבר היינו שם, אז הזמנו קרפצ'יו פילה בקר וחציל עם טחינה וסילאן.

הפתעות קולינריות. צילום: מיטל סולומון, יחסי ציבור

הפתעה קולינרית

מה אני אגיד לכם? אני מת על הפתעות. בניגוד לכל כך הרבה מסעדות בימינו, הקרפצ'יו בתטה הוא לא מאלה שנפרסו בפורסת חשמלית לפרוסות דקיקות בזמן שהנתח היה קפוא. לשולחננו הגיע קרפצ'יו בשרני שנדפק בפטיש אבל לא עד דק. כל פרוסה ופרוסה הייתה בדיוק בעובי המושלם בשביל להחזיק את טעמי הבשר הטרי והמשובח, ועליהן נבזקו פירורי פרמז'ן בדיוק במידה הנכונה, כזו שרק הדגישה את טעם הפילה ולא השתלטה עליו. גם החציל מצדו הצליח להפתיע. השילוב של הטחינה עם הסילאן הובא לכדי שלמות עם תיבול עדין של זעתר איכותי, והפוקאצ'ה החמה שיצאה מהטאבון הלוהט שבמטבח השלימה את כל זה לכדי חוויה של ממש.

בשלב הזה רף הציפיות שלי כבר עלה כמה וכמה מדרגות, אבל עדיין הייתי סקפטי. אלדי לא היה שותף לחששות שלי, אבל הוא לא היה אובייקטיבי. בכלל, כשזה מגיע להנאה ממסעדה, אני אף פעם לא סומך על דעתו של אדם שבמשך שבוע אכל בעיקר חול. אז המשכנו בזהירות קדימה. אלדי הזמין אמנון שנצרב על הפלאנצ'ה ולאחר מכן נאפה בתנור והגיע ברוטב יין לבן ועשבי תיבול (74 ש"ח) ואני הזמנתי ניוקי ממולא בעגבניות מיובשות שהוקפץ עם נתחי אנטריקוט, בצל ירוק ועלי ארוגולה (79 ש"ח). מתברר שמיהרתי מדי לחשוש. לא רק שהעיקריות לא הורידו את הרף של הראשונות, הן הצליחו להגביה אותו.

ניוקי היא מנה שאפשר כל כך בקלות להרוס אותה, עד שאיפשהו אני מאמין שהזמנתי אותה כדי שיתברר לי שצדקתי כשהעדפתי ללכת לאכול חומוס. עם זאת, הניוקי שאכלתי בתטה היו לא פחות ממושלמים. הטקסטורה שלהם היתה נימוחה ולא קמחית או מתפרקת, הם היו אחידים, מדויקים ואסתטיים בצורה בלתי רגילה. רצועות האנטריקוט זכו להקפצה עדינה ביותר ונותרו אדמדמות ועסיסיות ורוטב הצ'ילי והסויה היה מורכב ועז טעמים. אלדי בחר בתוספת צ'יפס עבור האמנון שלו שהיה לא פחות ממצוין, ככה זה כשהדגה שעושים בה שימוש היא טרייה בלבד. מדי יום מקבלים בתטה את מה שהעלו הדייגים ברשת במהלך שעות הלילה והבוקר והשלל מוגש זמן קצר ביותר לאחר שנתפס.
את העיקריות ליוו שני חצאים שלSNOWFRESH EDELWEISS (29 ש"ח), בירת חיטה בהירה, קלילה ופירותית. אני מודה, לפני שנכנסנו אמרתי שאהיה מרוצה אם יגישו במקום בקבוקים של גולדסטאר…

לקינוח לקחנו וופל בלגי שהגיע עם גבעות קצפת, פקאנים מסוכרים, רוטב מייפל, בננות מקורמלות וכדור גלידת וניל (38 ש"ח) ולידו שני ספלים זעירים של אספרסו קצר (7 ש"ח). בלעדיהם, היה סיכוי לא רע שהיינו נשארים לארוחת הערב.

נשוב, נשובה לפרדס (חנה)

מה שלא סיפרתי לכם זה שאת כל הארוחה הנפלאה הזו הקדימו פתיחים של סלט כרוב, כרובית בטחינה, קוביות סלק מתקתקות וסלט חצילים ופלפלים בתחמיץ שהוגשו לצד פוקאצ'ת הבית ושבמסגרת הארוחות העסקיות שמוגשת בתטה בימים ב'-ו' החל מרגע הפתיחה ועד 17:00 מקבלים את כל הפתיחים, את המנה הראשונה ואת העיקרית במחיר העיקרית. החשבון שלנו עמד על 278 ש"ח בלבד ואנחנו כבר לא ממש הצלחנו לעמוד, אז חיכינו קרוב לעשרים דקות כדי שהקפאין יתחיל לעשות את שלו ובסופו של דבר קמנו והלכנו לרכב.

אמרתי לאלדי שזו הפעם האחרונה שהוא שומע שמועות ולא מדווח לי עליהן. הוא מלמל משהו על זה שאני מפריע לו לנהוג כי כל המשאבים שלו צריכים להיות מרוכזים עכשיו בכביש ושאין לו יותר מדי גם ככה. כשהגעתי לרכב שלי הבנתי שאין סיכוי שאני אוכל לנהוג הביתה ונרדמתי על הספה של אלדי עד הערב. בסך הכל זה היה יום די מוצלח…

חשבון, בבקשה:

פתיחים – על חשבון הבית
קרפצ'יו בקר – פילה בקר בכבישה קלה של בלסמי עם פרמג'ן, בייבי ופוקצ'ה – תוספת 15 ש"ח לעסקית
חציל תטה – פילה חציל צרוב על הגריל בטחינה, זעתר וסילאן – כלול בעסקית
ניוקי ממולא – בעגבניות מיובשות מוקפץ עם נתחי אנטריקוט וארוגולה – 79 ש"ח
שני חצאים של SNOWFRESH EDELWEISS – המחיר: 58 ש"ח
מן הרשת – פילה אמנון צרוב בטאבון ברוטב יין לבן ועשבי תיבול – 74 ש"ח
וופל בלגי – בתוספת בננות מקורמלות, גלידת וניל, פקאן מסוכר, רוטב מייפל – 38 ש"ח
שני ספלונים של אספרסו קצר – 14 ש"ח
סך הכל – 278 ש"ח

* עכשיו במסע ישראלי: 5 מקומות מומלצים לפיקניק>>

* עכשיו במסע ישראלי: אפליקציות ואתרים מומלצים למטיילים בארץ>>

* עכשיו במסע ישראלי: מדריך ללינת שטח: אתרים מומלצים, איפה מותר, כמה זה עולה וטיפים שווים>>