מסיפורי התנ"ך

"טוב אבא, תראה לי את זה במחשב".

כמה נוח להיות היום ילדים. כל סיפור, דמות או שיר המעניינים אותם, אפשר להציג להם במחשב. אם שמעו על דינוזאור, מלך מסוים או למדו איזה שיר בגן, אין דבר שנעלם מעיני גוגל ושאינו מופיע ביוטיוב.

ניגוד גמור לטכנולוגיית הידע האינסופי הזה הוא הספר האדום, הספר הכרוך בכריכת ארגמן ונמצא על המדף הגבוה ביותר. מדובר בספר תנ"ך מיוחד, הכתוב בפונט של סופרי סתם ובעל חזות עתיקה ומרשימה. הסיפורים שאוצר הספר הזה בתוכו מוכיחים עצמם פעם אחר פעם, אפילו עבור ילדים בני חמש. צריך רק להבין את הטקסט.

אחד הסיפורים האהובים על ילדיי הוא כמובן סיפור דוד וגוליית. כשקוראים אותו ישירות מספר שמואל הוא נשמע קצת אחרת ממה שהגננת מספרת. במיוחד הקטע שבו דוד מוודא הריגה בגוליית ועורף את ראשו. מתברר שהתנ"ך הוא ללא ספק ספר בעייתי ובלתי חינוכי בעליל. קורים בו דברים שאסור לקרוא עליהם לפני גיל 18. יש שם רציחות, בגידות, ניאופים ומה לא.

בכל זאת, אני קורא עם השניים את הטקסט כלשונו, מילה במילה. זו לא עברית קלה, אבל הם מבינים. אלא שקריאת הסיפור ללא מתווכים וללא פרשנים יוצרת בעיות לא פשוטות. למשל: אם אלוהים רצה להוציא את בני ישראל ממצרים, מדוע הקשה את לבו של פרעה? למה לתת לו עשר מכות, אם אפשר לשכנע אותו בטוב כבר בהתחלה?

"זה באמת לא בסדר", אני מסכים איתם.

"ככה עושים לאבא?"

בסיבוב השני אני לוקח משהו יותר קל. סיפורי אחאב ואיזבל הם פשוטים מאוד. יש טובים (אליהו הנביא) ויש את איזבל, הביץ' המקראית, שכבר שמה אינו מעיד עליה טובות.

"אחאב היה מלך טוב", אני מסביר להם, "רק איזבל, היא זו שהסיתה אותו".

"כמו חוה שפיתתה את אדם?", שואל אור.

"וכמו דלילה שגזרה לשמשון את השיער", נזכר אביב.

"פחות או יותר", אני מנסה לתקן את הרושם השוביניסטי.

הצצה לאייטיז ברדיו התנגן שיר של גאנז אנד רוזס, והילדים ביקשו: "אבא, תראה לנו את זה במחשב". בבית, מול המסך, השניים מאוכזבים. "אבא", אומר אביב, "אני חושב שהם צריכים להסתפר…".

"אביב", מרים אור את ראשו מהספר, "אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר מהבנות האלה".

סיפור יעקב ועשיו התאומים מעסיק את השניים במיוחד. הם מייד נכנסים להשוואות מי מביניהם הוא "תם יושב אוהלים" ומי "ידו בכל". אלא שקריאת הסיפור מציגה שדווקא יעקב התמים "מתחמן" את אבא שלו, שאינו רואה כל כך טוב. מנגד, עשיו ה"רשע" הוא זה שדואג להכין לאבא סטייקים שהביא מהצייד.

"זה יפה?", אני שואל אותם, "ככה עושים לאבא?".

כולנו מסכימים שזה לא יפה.

"יודע מה, אבא?", מתעורר אביב, "כשתהיה זקן כמו יצחק, אנחנו לא נשקר לך".

"כן", מחזק אותו אור, "נקנה לך משקפיים ונכין לך סטייקים כמה שתרצה".